קובה: האינטרנט מביא את המהפכה הבאה

"מה אני עושה שם?", כתבה הבלוגרית הקובנית יואני סנצ'ס בעקבות הופעתה בגיליון "100 האנשים המשפיעים בעולם" של המגזין "טיים". "אני, שמעולם לא עליתי על דוכן נואמים ואפילו שכניי לא יודעים איך לאיית את שמי. אבל מה שעוד יותר מפתיע אותי הוא שהופעתי בפרק 'גיבורים וחלוצים'. הייתי

סנצ'ס (32) עובדת בתעשיית התיירות של הוואנה. לרשימה של "טיים" היא נכנסה בזכות הבלוג "חנרסיון Y" (דור ה־Y, בכתובת desdecuba.com/generaciony), שבו היא כותבת זה כשנה על ההגבלות על תנועת אזרחי קובה, על אקדמאים ואמנים שמעדיפים לעבוד כמלצרים כדי להשיג מטבע חוץ, ועל הרפורמות ההססניות של הנשיא החדש, ראול קסטרו בן ה־76. "במסירותה הזועפת לאמת", כתב עליה "טיים", "סנצ'ס ופועלה מבשרים עתיד טוב יותר לקובה".

כיום כל רשומה חדשה בבלוג של סנצ'ס זוכה לאלפי תגובות מדוברי ספרדית ברחבי העולם. במקביל לכניסתה לרשימה של המגזין היא זכתה בפרס העיתונות הספרדי היוקרתי "אורטגה אי גאסט". היא לא הגיעה לקבל אותו, משום ששלטונות קובה הקפיאו את אשרת הנסיעה. אבל רוב תושבי קובה כלל לא שמעו על סנצ'ס. הממשלה לא מתירה להתחבר לאינטרנט מהבתים, והעונש על שימוש בלתי חוקי באינטרנט בקובה יכול להגיע לחמש שנות מאסר. סנצ'ס עצמה סיפרה בראיון לסוכנות הידיעות הצרפתית כי היא כותבת את הבלוג שלה מבתי מלון, תוך שהיא מתחזה לתיירת מהודרת ומברכת את השוער בגרמנית.

מחשב במחיר כל החסכונות

בחודש אפריל הודיע ראול קסטרו כי הוא מתיר לקובנים לקנות מחשבים אישיים, טלפונים סלולריים ומכשירי די.וי.די. ב־2009, הבטיח, תותר רכישת מזגנים וב־2010 אפשר יהיה לקנות טוסטרים. כלי התקשורת במערב תיארו את הצעד כראשית הפיכתה של קובה מ"מכונת הזמן לשנות החמישים" למדינה החברה בעידן האינטרנט. הם צילמו מאות קובנים צובאים על שער הכניסה למרכז המסחרי קרלוס השלישי ועומדים בתור בפתחי החנויות.

אלא שהקובנים באו רק להסתכל. המחשבים, מתוצרת סין עם חלונות XP, עולים כ־780 דולר - כ־40 משכורות בקובה, וסכום שבמושגי המשק הישראלי משול לכ־300 אלף שקל. הסכום נתבע במזומן, כי בקובה אין כרטיסי אשראי. הקונים נדרשים גם להירשם בשמם, כדי שהממשלה תוכל לעקוב אחרי צבירת הרכוש.

סנצ'ס סיפרה בבלוג שלה על חברים שלה אשר רשמו כל מכשיר שקנו על שם בן משפחה אחר כדי לא לעורר חשד: "הילדה בת השבע היא הבעלים של סיר הלחץ החשמלי, בן ה־12 אוחז בשטר הבעלות על הדי.וי.די, והסבא, שבקושי שומע, יירשם כמנוי על הטלפון הסלולרי".

חיבורים לאינטרנט יש רק בבתי מלון ובבתי קפה ספורים שמנוהלים על ידי המדינה. בבירה הוואנה, למשל, יש רק קפה אינטרנט אחד, שממוקם בתוך מתחם בית המחוקקים וששעת גלישה בו עולה חמישה דולרים - רבע מהמשכורת הממוצעת. קובה טענה תמיד כי היא לא מחברת את אזרחיה לרשת כי החרם הכלכלי של ארצות הברית מקשה להשיג את הציוד הדרוש. אבל מחקר של ארגון עיתונאים ללא גבולות מציין שהנימוק הזה לא מסביר את הצנזורה והמעקב הקפדני אחרי גלישת האזרחים היכן שיש מחשבים שמחוברים לרשת.

טכנולוגיה בשוק השחור

פרשנים מסבירים שהסיבה לרפורמה המדומה של קסטרו היתה שמכשירי החשמל ממילא כבר נמכרים בקובה זה שנים — בשוק השחור. בסוכנות הידיעות אי.פי מספרים שבשוק הטכנולוגיה השחור של קובה סוחרים לא רק במחשבים, אלא גם בחשבונות סלולר שרשומים על שמות אזרחים זרים. עובדי ממשלה שנהנים מחשבון אינטרנט המאפשר רק שליחה וקבלה של דוא"ל משכירים את סיסמאות הכניסה שלהם. אנשים שהבריחו לקובה צלחות לוויין או אנשים שעובדים עבור חברות בינלאומיות מספקים שירותי גלישה מחתרתיים.

"עד אתמול הם יכלו לשלוט על ההתפשטות", כתבה סנצ'ס כשהגיעו המחשבים לחנויות. "אבל כשאייפוד נכנס לכיס ודיסק און קי מעביר מאה מסמכים, מה שווה האיסור? האישורים החדשים הם לא מתנה, אלא תוצאת קרב שבו הוכרזה המנצחת - הטכנולוגיה".

המומחים חלוקים בדעתם בנוגע לרפורמה. חלקם אומרים שמטרתה להבריא את הכלכלה הקובנית בשיטה ששימשה את וייטנאם וסין: עידוד הדרגתי של הצרכנות. אחרים אומרים שההססנות של הרפורמה מלמדת שמדובר רק בהעמדת פנים של הקלה עם העם. מה שבטוח - הטכנולוגיה ממשיכה בשלה.

העיתון "ניו יורק טיימס" דיווח במרץ על תעשייה משגשגת של סרטים אמריקאיים צרובים ועל קבוצות סטודנטים שמתעמתים עם אנשי ממשל על מדרגות הפרלמנט, שואלים אותם שאלות מביכות, מתעדים במצלמת וידיאו ומפיצים את הסרטון באינטרנט ובקלטות וידיאו שעוברות מיד ליד בהוואנה.

העיתונאים האזרחים של קובה

סנצ'ס עצמה חברה מאז 2004 באתר דסדה קובה: DesdeCuba.com ("מקובה"), ששרתיו נמצאים בגרמניה. האתר הוא הדבר הדומה ביותר לכלי תקשורת עצמאי שפועל במדינה. הוא מארח את הבלוג של סנצ'ס ועוד כותבים. חלקם מספקים טיפים לעקיפת צנזורת האינטרנט במדינה. אחרים מפרסמים דברי ביקורת, שמי שיצליח לעקוף את הצנזורה יוכל לקרוא אותם, לצד שאר דוברי הספרדית בעולם.

אחת מהכותבים בדסדה קובה, אווה הרננדס, חשפה את שמה לאחר שנה של כתיבה בשם בדוי. היא עשתה זאת לאחר שאביה נפטר, שכן השם הבדוי, הסבירה, נועד רק כדי להגן עליו. בשבוע שעבר היא סיפרה כיצד היא וחבריה מנתחים את מאמריו השבועיים של פידל קסטרו בעיתון הרשמי "גראנמה", ולפיהם מנסים לנחש עד כמה המנהיג הפורש סנילי וקרוב למותו.

"הממשלה מאוכזבת"

"ההקלות בקובה מיטיבות רק עם הקובנים המעטים שיש להם כסף או קרובים בחו"ל שישלחו להם דולרים", אומר ירון אביטוב, ישראלי שחי במשך שנים בקובה וחיבר את "מדריך קובה" בהוצאת אסטרולוג ואת הספרים "הלילה של סנטיאגו", "יומה" ו"האורות של מיאמי" שמתרחשים בקובה. "ברגע שראול קסטרו יתיר פתחון פה יקרה מה שקרה במשטרים של מזרח אירופה. ואז גם האמריקאים יוכלו להגיב בהקלות משלהם. אבל כל עוד פידל קסטרו חי, ראול לא יעשה משהו קיצוני. הסמל צריך לעבור מהעולם".

אביטוב מאמין שהבלוגרים הקובנים הם תופעה שולית. "יש סנוניות ראשונות, כמו הביקורת על אחמדינג'אד שמתפרסמת באיראן. אבל רוב הקובנים רק חולמים על היום שבו יוכלו לבקר את המשטר בגלוי. אני בקשר עם אנשים בקובה, ובאימיילים שלהם הם כותבים בקודים, מפחד הצנזורה. אדם שכותב באינטרנט דבר שלילי על הממשל יודע שאם תופסים אותו הוא עלול להיעצר במקום. אני באמת לא מבין איך בלוגרית יכולה לכתוב בגלוי נגד הממשל".

בראיון ל־NBC הביע פליאה דומה גם סגן שר התקשורת של קובה, בוריס מורנו. "רואים שסנצ'ס התבגרה בשנות התשעים הקשות", אמר סגן השר. "וזה עצוב שהיא מוציאה דיבה על הממשלה, ממשלה שלא סגרה את האוניברסיטה שלה גם בימי משבר".