חמישה דברים שהכשילו את פרויקט "מחשב נייד לכל ילד"

ניהול חובבני

2 קוד פתוח

לפרויקט OLPC זרמו אנשים שמאמינים בתוכנה חופשית כחלופה לשלטון של מיקרוסופט ושל שאר התאגידים על עולם המחשבים. ברוח זו פותחה עבור הלפטופ מערכת הפעלה ייחודית ופתוחה. אבל אין הוכחות ליעילותו של קוד פתוח כאמצעי חינוכי, ומה שיותר חשוב, הלקוחות - הממשלות שהיו אמורות לקנות את המחשבים לילדיהן - העדיפו בבירור מחשב עם חלונות. השנה, כשנגרופונטה נכנע והודיע שמחשבי OLPC יופצו עם חלונות, אנשי הקוד הפתוח מרדו. נשיא הפרויקט, וולטר בנדר, עזב. לפי איוון קרסטיץ', מנהל אבטחת המידע לשעבר של OLPC, הפרויקט הפך ל"בלגן של אג'נדות סותרות".

בעיות לוגיסטיקה

פרויקט OLPC התמקד בתכנונם ובייצורם של המחשבים הייחודיים, שיכולים לעבוד גם באזורים שאין בהם חשמל או אינטרנט אלחוטי אמין. אבל אנשי הפרויקט לא נערכו כראוי להעברת המחשבים לאזורים נידחים ולהחלפתם של מחשבים תקולים. המבצע הלוגיסטי המורכב הזה לא תוכנן היטב.

עמידה בזמנים

אם הכל היה זורם כראוי, פרויקט OLPC היה הראשון לחשוף לעולם מחשבים אולטרה -ניידים זולים, ומצליח להרשים כך את ממשלות העולם השלישי. אבל בזמן שהפרויקט התעכב, אינטל, HP, אסוס וחברות נוספות ייצרו מחשבים כאלו בדיוק. הגרסאות המסחריות אולי יקרות מעט יותר, אך הן גם חכמות ומהירות מה-OLPC, ולחברות שמייצרות אותן יש ניסיון מוכח בייצור מחשבים.

חזון שגוי

"זה פרויקט חינוך, לא פרויקט לפטופים" - כך הצהיר נגרופונטה בתחילת הדרך. הלפטופים היו אמורים להיות כלי בשירות חזון חינוכי מורכב. השנה אמר נגרופונטה בראיונות שונים שהמטרה היחידה של הפרויקט היא לחלק מחשבים ולחבר ילדים לאינטרנט, ואם הילדים יקבלו מחשבים של אינטל או של אסוס במקום את המחשבים של OLPC, הוא יהיה מרוצה באותה מידה. אין רע בהתאמת החזון של הפרויקט לנסיבות משתנות. השאלה אם נשאר ממנו משהו.