מורידים בקצב - אתרי שיתוף קבצים בתשלום
אימיול וביטורנט הם היסטוריה. הדבר החם בשיתוף קבצים הוא אתרים בתשלום שמאפשרים להוריד רבבות יצירות מוגנות במהירות בלתי נתפסת. מוביל הזרם, האתר RapidShare, כבר מתמודד עם התביעה הראשונה
17:2901.05.08
קשה להאמין, אבל ל', תושב תל אביב, משלם כדי להיות פיראט. בעוד גולשים אחרים מורידים מהרשת מוזיקה וסרטי קולנוע בלי לשלם לאיש, הוא מוריד אותם תמורת 300 שקל בשנה. "הייתי משלם גם כפול", הוא אומר. "אם אולפני המוזיקה והסרטים היו מקימים שירות חוקי כזה, שדומה לראפידשר, הייתי מעדיף
לשלם להם. אבל הם לא עושים את זה".
ל' הוא אחד ממיליוני גולשים שמשלמים עבור הורדות פיראטיות. רובם משלמים לאתר הגרמני-שוויצרי ראפידשר, שבכתובות Rapidshare.com ו-Rapidshare.de. בשנים האחרונות העלו לקוחות האתר לשרתיו 4.5 מיליון ג'יגה של תוכנות, סרטים, שירים, ספרים ותמונות. לפי נתוני האתר, מנוייו מורידים ממנו מדי יום 200 אלף ג'יגה של קבצים. "ואין לו תחרות", אומר ל'. "כל מה שבקולנוע נמצא שם, ויורד בתוך דקות. זו מהירות שבחיים לא ראיתי לפני כן. לא בדקתי אם כל הקטלוג של צ'רלי צ'פלין שם, אבל אני משוכנע שאם תחפשי, תמצאי".
מהגדולים בעולם
שש שנים לאחר הקמתו, ראפידשר הוא האסון הכי מוזר שקרה לתעשיית הקולנוע והמוזיקה. לפי הגדרתו, האתר הוא שירות גיבוי. השירות שהוא מציע מאפשר להעלות קבצים בלחיצת כפתור ולאחסנם. הגולש מעלה אליו קובץ, ומקבל לינק להורדתו. אם הגולש מעוניין, הוא יכול לאפשר לכל אחד להשתמש בלינק הזה, ולהוריד את הקובץ שלו ללא צורך בסיסמה.
עשרות אתרים מציעים שירותים כאלה, שמכונים "אחסון בקליק". אולם ראפידשר מציע עוד משהו. תמורת מינוי שעולה בין 4.5 יורו ליומיים (כ-25 שקל) ל-55 יורו לשנה (כ-300 שקל), יכול הגולש לקבל הרשאה להשתתפות בחגיגת "אכול כפי יכולתך" של קבצים: העלאה והורדה במהירות הבזק של כל הקבצים שהעלו כל המשתמשים האחרים - בלי להגביל את גודל הקבצים או על היקף השימוש, ותוך אפשרות להוריד קבצים רבים במקביל. עבור הפיראטים מדובר בגן עדן. לפי נתוני חברת המחקר Compete, במרץ האחרון ביקרו בראפידשר 2 מיליון גולשים - כחמישית ממספר המבקרים באתר ההורדות הגדול בעולם download.com. המתחרה הגדול של ראפידשר כיום הוא MegaUpload ההונג קונגי, שגובה 60 דולר לשנה, ומשך בחודש מרץ מיליון מבקרים.
תעשיית המוזיקה והקולנוע כבר הבחינה בראפידשר. בינואר ביקש ארגון זכויות היוצרים הגרמני GEMA צו מניעה נגד האתר, בטענה שחומרים המוגנים בזכויות יוצרים עוברים בו מיד ליד. הצו התקבל, ובית המשפט בדיסלדורף דן כעת בערעור של ראפידשר, שלפיו "הדרישה לספק תשתית חדשנית ובה בעת למנוע את ניצולה לרעה היא מעבר לכוחה של תעשיית האינטרנט".
באיחוד האירופי עדיין לא החליטו אם ראפידשר עונה להגדרה של אתר בלתי חוקי, ובארצות הברית החוק מגן על אתרי שיתוף, כל עוד מנהליהם מסירים קבצים לפי דרישת בעלי הזכויות. ראפידשר מצהיר בגלוי שיחסום כל קובץ אסור שעליו יקבל דיווח. אלא שלאיש אין סיכוי להדביק את קצב ההעלאה.
מנהלי האתר עצמם מקפידים להימנע מהתייחסות למידת החוקיות של הפעילות בו. "לאנשים יש סיבות רבות להשתמש בחשבון פרימיום -לגיבוי, לצורכי עבודה או למטרות פרטיות", אמרה ל"כלכליסט" דוברת האתר קתרינה שייד. "השאיפה שלנו היא לעזור לאנשים להשיג את מבוקשם".
ובישראל: רוטר.נט
כאתר שמצהיר על עצמו כשירות לגיבוי אישי, ראפידשר לא מפרסם קטלוג קבצים ולא מכיל מנוע חיפוש פנימי. אבל מאגריו פתוחים לחיפושי גוגל, וברחבי הרשת קמו עשרות מנועי חיפוש מיוחדים לראפידשר, ואלפי פורומים שמפרסמים לינקים לקבצים שנמצאים בו.
כמה פורומים כאלה פועלים באתר הישראלי רוטר.נט, שנחשב לאחת ממערכות הפורומים הפופולריות בישראל. ב-2002, במקביל להקמת ראפידשר, החל רוטר.נט לגבות תשלום על הגישה לאזור המכונה "הפורומים האקסקלוסיביים", שבו ניתן למצוא לינקים להורדת סרטים וסדרות טלוויזיה המוגנים בזכויות יוצרים, תוכנות קנייניות ואלבומים ישראליים. מינוי שנתי ל"פורומים האקסקלוסיביים" עולה כיום 205 שקל, ולפי נתוני האתר מדי חצי דקה מתבצעת בו הורדה.
מפעיל האתר, הרב ישעיהו רוטר, טוען בראיון ל"כלכליסט" שהפורומים הללו הכניסו לו מיליונים בשנים האחרונות. "יש לנו 7,000 משתמשים משלמים", אומר רוטר. "ואלו מכניסים יותר ממיליון שקל בשנה". עם זאת, רוטר מכחיש כל פעילות בלתי חוקית באתר שאותו הוא מפעיל. "הלינקים אצלנו הם לגרסאות ניסוי בחינם של תוכנות. כשיש מקרים של תוכנה פיראטית, מנהלי הפורום מטפלים בזה". לדברי רוטר, שב-2001 נתבע על ידי זרוע האיומים המשפטיים של מיקרוסופט, BSA, המשתמשים משלמים לו בשביל הזכות להשתתף בדיונים. "הם מדברים על כל מיני נושאים, מסרטים עד בעלי חיים. אנחנו מפקחים שלא יהיו דברים שלא צריכים לקרות. אנחנו מכירים את הסיכונים שקיימים באינטרנט, ומאז 2001 לא היתה שום תביעה".
יוזנט: שיתוף למבינים
"החוק הראשון של יוזנט הוא שלא מדברים על יוזנט". זו היתה תגובתם של עשרות גולשים בבלוג הטיפים הפופולרי Lifehacker.com, לאחר שזה המליץ על שיתוף קבצים באמצעות רשימת הדיוור הוותיקה מימיו הראשונים של האינטרנט, יוזנט (Usenet).
משתמשי יוזנט הוותיקים, אליטה של מביני עניין, כבר מזמן לא משתמשים בפורומים שלהם רק לדיונים והיכרויות, אלא מורידים בהם סרטים ותוכנות במהירויות עוצרות נשימה - וכמו בראפידשר, בתשלום. טוב להם בשוליים הזנוחים של האינטרנט, רחוקים גם מעיניהם ותודעתם של ארגוני זכויות יוצרים פעילים, כגון איגוד חברות התקליטים RIAA ואיגוד חברות הסרטים MPAA.
קבוצות הדיון של יוזנט נולדו לפני ראפידשר, ביטורנט ואימיול, ואפילו לפני הווב. כיום הגישה אליהן עולה 10–20 דולר בחודש, שמי שישלם אותם ימצא את עצמו במערכת פרימיטיבית שמתבססת על פרסום הודעות טקסט בעצי פורומים, שנראים כמו תכתובת דוא"ל ארוכה. ולמרות זאת, ברחבי יוזנט אפשר למצוא לינקים להורדה ישירה - ומהירה - של כל קובצי המוזיקה, הסרטים ותוכניות הטלוויזיה שעולים על הדעת. הקבצים שמורים על שרתים רבי-עוצמה, שלרוב מספקים את מהירות ההורדה הגבוהה ביותר שחיבור האינטרנט של הגולש מאפשר. הורדת פרק בסדרה יכולה להימשך עד חצי שעה לבעלי חיבור של 1.5 מגה, ולפי דיווחים בחו"ל, דקות ספורות לבעלי חיבורים מהירים במיוחד שעדיין לא מוצעים בישראל. "לא צריך לחכות שמישהו אחר יתחבר וישתף", אומר נ', ישראלי שלפני שלוש שנים זנח את הטלוויזיה לטובת יוזנט וחושב שזה נורמלי לגמרי לשלם עבור הורדות פיראטיות. "במחיר כזה, ובמהירויות כאלה, אף אחד לא פותח עיניים".
