"אני המצאתי את פייסבוק"

במכנסי חאקי וחולצת טי אפורה שעליה הלוגו של אוניברסיטת הרווארד, אהרון גרינשפן נראה כמו עוד סטודנט אמריקאי למחשבים. אבל הוא יותר מזה. אהרון גרינשפן (24) הוא האיש שכמעט החליף את מארק צוקרברג כיזם הצעיר והעשיר ביותר בתעשיית ההייטק, וכמי שהמציא את הרשת החברתית "פייסבוק". רק כמעט.

נפגשנו בבית קפה קטן בתל־אביב. גרינשפן, יהודי יליד אוהיו, ביקר בישראל לעשרה ימים במסגרת פרויקט "תגלית". דיבורו רגוע, אבל ידיו אינן מוצאות מנוח. הוא משחק עם כל דבר שמונח על השולחן ומלווה את תיאוריו בתנועות ידיים חדות. הביקור בישראל הוא פסק הזמן שלו ממערכה תקשורתית נרחבת שהוא מנהל לבדו מזה כשנה, מערכה שמטרתה להשיג הכרה ציבורית בכך שהוא היה שם קודם, שהוא האיש שהגה את מה שהעולם מכיר היום כרשת החברתית ששווה 15 מיליארד דולר, פייסבוק. ומהרגע שהוא מתחיל לשחזר את הסיפור, מהתחלה, קשה לעצור אותו.

אהרון גרינשפון. ייעץ לצוקרברג במגעים עם האוניברסיטה צילום: אוראל כהן

בחודש וחצי שבין דצמבר 2003 לפברואר 2004 גרינשפן, אז סטודנט בהרווארד ומקימה של הרשת החברתית לתלמידי האוניברסיטה, "האוס סיסטם", התכתב עם מארק צוקרברג, נפגש אתו וייעץ לו במגעיו עם הנהלת האוניברסיטה שלא אהבה אחד מאתריו. גרינשפן טוען כי לאחר פגישתם הקים צוקרברג את פייסבוק, והחל להעתיק אליה עוד ועוד שירותים מ"האוס סיסטם" של גרינשפן.

באמצע 2004 הפכה פייסבוק לסנסציה בקולג'ים של ארצות הברית, והחלה בזינוק מטאורי שהשאיר מאחור את כל הרשתות החברתיות לסטודנטים, בהן ConnectU של התאומים קמרון וטיילור וינקלבוס ודיביה נארנדה, שתבעו את צוקרברג בטענה שגנב מהם שורות קוד ששימשו כבסיס לפייסבוק, וכן האוס סיסטם של גרינשפן, שלימים הפכה לאתר הקטנטן CommonRoom.com. אבל בניגוד לתאומים וינקלבוס, גרינשפן לא לקח את צוקרברג לבית המשפט. הוא לקח אותו לעיתונות.

"המצאתי את פייסבוק"

אהרון גרינשפן החל ללמוד בהרווארד בסתיו 2001. הוא היה רק בן 18, וכבר עם שלוש שנות ניסיון בתכנות ותיקון מחשבים, ועם חברה בשם Think Computer שפתח בגיל 15. בשנת הלימודים השנייה שלו הוא כבר הקים מספר אתרים לסטודנטים, בהם "קריטיקל מאס", שהזמין את תלמידי הרווארד לדרג את הקורסים שלהם, ופרסם את התוצאות ברשת. "גיליתי שכמוני, רוב הסטודנטים לא היו מרוצים מהמרצים שלהם בהרווארד", הוא אומר.

קריטיקל מאס זכה לביקורות משבחות ב"הרווארד קרימזון", העיתון היומי של האוניברסיטה, עיתון שכעבור שנה יראה בו גרינשפן את אחד האחראים למרירותו. תשומת הלב עודדה את גרינשפן להקים עוד אתר, להחלפת ספרי לימוד משומשים.

"באותה השנה נבחרתי לנשיא מועדון היזמות של תלמידי הרווארד. המועדון היה כישלון גמור. חבריו לא עשו כלום. בניסיון לשנות את תדמיתו, ניסיתי להקים חברה שתבנה פורטל לסטודנטים באוניברסיטה, ותתפעל אותו. בסוף הקמתי את הפורטל לבדי. בגלל שהרווארד מחולקת ל־12 'בתים', קראתי למיזם 'האוס סיסטם'. רציתי להוסיף לו מספר יישומים, כמו קורות חיים און־ליין, ומערכת של שמות הסטודנטים ותמונותיהם, לצד מידע אישי שכל סטודנט יוכל לכתוב על עצמו. יש באוניברסיטה רשימות של שמות ותמונות – קוראים להן "פייסבוקס". אבל הן מאוכסנות במסדי נתונים נפרדים, אחד לכל בית. פשוט איחדתי את כולם באתר אחד.

"בימים לאחר פתיחת האתר התחילה בקמפוס מהומת אלוהים, שבמרכזה הטענה שהאתר שלי קם כדי לבלבל סטודנטים עם האתר הרשמי של האוניברסיטה ולגנוב מהם סיסמאות. הדיקן האקדמי דרש ממני להוריד את האתר ואיים שישללו ממני את הגישה לרשת ואף שיעיפו אותי מהרווארד. שיניתי את שם האתר ל'יוניברסל פייסבוק',או פשוט 'פייסבוק', אבל כבר היה מאוחר מדי. איש לא רצה להירשם לאתר". ואז הגיע צוקרברג.

"בנובמבר קראתי בקרימזון כתבה על מארק, ועל הפלאג־אין לתוכנות מוזיקה שבנה כשהיה בתיכון. כתבתי לו שאין אצלנו במועדון היזמים אנשים כמוהו, והצעתי לו להצטרף. הוא לא הצטרף. הוא יצר אתי קשר שוב אחרי שהוא הסתבך, כמוני, עם הנהלת האוניברסיטה בגלל פייס־מאש". פייס־מאש היה אתר להשוואת תמונות סטודנטים בסגנון אתרי דירוג התמונות Hot or Not. מסמכים שדלפו מהמשפט שבעלי האתר ConnectU ניהלו נגד צוקרברג, גילו שהוא דלה את תמונות הסטודנטים משרתי האוניברסיטה, שאליהם פרץ.

"סיפרתי לו על הניסיון שלי עם הנהלת האוניברסיטה", אומר גרינשפן, "וקבענו להיפגש לארוחת ערב. יומיים לפני הפגישה ראיתי שהוא נרשם להאוס סיסטם והסתובב שם הרבה. בארוחת הערב הצעתי לו לעבוד איתי. הוא סירב, והציע לי לעבוד בשבילו על פרויקט שעליו סירב לפרט. ב־11 בינואר מארק קנה את שם האתר thefacebook.com. ואחרי שלושה שבועות, ב־4 בפברואר, הוא השיק את פייסבוק".

התקשורת אשמה

"מיד כשפייסבוק יצא, ה'הרווארד קרימזון' התחיל להלל אותו. אותי הם תיארו כגנב סיסמאות ואותו כדבר הכי מגניב בעולם. ה'קרימזון' הוא עניין גדול אצלנו. הוא מתפרסם בכל האוניברסיטאות, והוא זה ששלח את הסטודנטים לאתר של מארק, ויצר בכל הקולג'ים האחרים ציפיה לקראת ההתרחבות של פייסבוק. היה לנו את אותו המוצר בדיוק, באותו המקום ובאותו הזמן - אבל רק אחד מאתנו הפך לתופעה שהולידה חברה של 15 מיליארד דולר. אני לא יודע אם הוא תכנן את זה, אבל במבט לאחור זה היה גאוני".

"אני זוכר שמארק סיפר לי שהוא נדהם מכמות הדברים שאפשר לעשות בהאוס סיסטם. באתר שלו היו אז רק מספר אפשרויות בסיסיות, והוא אמר לי שהאתר שלי נראה לו גדוש מדי, ושהוא חושש שפייסבוק שלו ילך לאיבוד בתוכו. אבל כל השירותים שהעליתי - דירוג קורסים, קניית ספרים, כתיבת מסרים על הלוח - הופיעו אחר כך בפייסבוק. ההבדל היה שהוא שיחרר אותם אחד אחד, ואצלי כולם היו שם מההתחלה".

אתה מדבר על גניבה, אבל בינתיים לא ציינת דוגמאות ספציפיות.

"זה התחיל להיות ממש מורגש אחרי שחבר תאילנדי סיפר לי שבתאילנד אסור לשכוח ימי הולדת, והוספנו תזכורות אוטומטיות על ימי הולדת של חברים. שבוע אחר כך זה הופיע גם בפייסבוק. שאלתי את מארק אם הוא מעתיק מאתנו, והוא ענה 'מה פתאום. איך אתה אומר כזה דבר'. ואז הכנסנו את השאלה 'איך פגשת בחבריך?'. ובפייסבוק הופיע ה־Friend Details Request, שעושה את אותו הדבר. בכל הזדמנות שבה דיברתי אתו על זה פנים אל פנים הוא אמר 'אני לא מעתיק, הרעיונות שלנו דומים. הם רעיונות כלליים'".

"והאמנתי לו. חשבתי שהוא בחור טוב. יש לו את המראה הזה, של נער קולג'ים סטריאוטיפי. אמרתי לעצמי, 'לי יש אתר, לו יש אתר, אז מה הסיפור. כבר ראיתי עשרות אתרים שנעלמו'".

מחכה לנפילה

פייסבוק רודפת את אהרון גרינשפן עד היום. הוא כתב אוטוביוגרפיה שמוקדשת לצדקתו, ושכותרת המשנה שלה היא "שכר הלימוד של סטודנט אחד, וכינון עידן הפייסבוק". עד היום לא הצליח למצוא מוציא לאור שיסכים להפיץ את הספר, ולאחרונה אף נאסר עליו לפרסם אותו הספר, מסיבות של סימול מסחרי (ראו מסגרת) . "עובדה שזה לא עוזב אותי" הוא אומר. "העיתונות יצרה את פייסבוק, ורק העיתונות תהרוס אותה, ולכן אני שמח לספר את הסיפור האמיתי על איך שזה התחיל ועל איך שזה יגמר.

"צוקרברג חכם, אבל לא מקצועי. זה משהו שקלטתי עליו כבר בפגישה הראשונה. הוא תמיד מציג את הדברים בדרך שנוחה לו. כשהוא נאם באוניברסיטת סטנפורד ב־2005, אחת השאלות הראשונות היתה למה הוא יצר את פייסבוק. הוא ענה: 'בהרווארד לא היה פייסבוק, אז יצרתי אותו'. אלה מילים של אדם שיש לו יחסים רופפים מאוד עם האמת. הוא יהיר ונאיבי".

בשבוע שעבר סגרה פייסבוק הסדר פשרה עם התובעים מ-ConnectU. אתה מצטער שלא תבעת גם?

"אני לא רוצה להתייחס לתכניות המשפטיות שלי. אומר רק שכל הסדר שלא קושר את הקצוות הפרומים של פייסבוק ייראה בעיני טעות אסטרטגית מצידם".

מהיכרותך עם כל הנפשות הפועלות, התובעים והנתבע, מה נסגר שם?

"על פי דברים שמרק אמר בעבר, פייסבוק הגיעה לאיזון וכבר הקצתה 150 מיליון דולר מתוך 240 המיליונים שמיקרוסופט השקיעה בה לשדרוג שרתים ותשתיות. זה מותיר 90 מיליון דולר לכיסוי הוצאות תפעול כמו משכורות והטבות אחרות. אני מנחש שההסדר אינו יותר משליש מהסכום הזה, כך שהייתי אומר שהמקסימום הוא 30 מיליון דולר".

מה הדבר הבא שלך?

"לייצר אלטרנטיבה אמיתית לפייסבוק. את ששת החודשים האחרונים ביליתי בעבודה".

אתה יכול לפרט?

"אל תקחי את זה אישית, אבל לאור העבר אני מעדיף שלא. מה שחשוב זה שאני יכול לחזור לעבוד, כי עד עכשיו עסקתי בלגרום לאנשים לקחת אותי ברצינות. עד שכתבו עלי בעיתונות, כל מי ששמע אותי אומר שהייתי מעורב בפייסבוק חשב שאני משוגע. לא רצו לשמוע".

ביציאה מבית הקפה מחכה לגרינשפן קבוצת חברים ישראליים, שהכיר במסגרת "תגלית". הם מכירים אותו ימים ספורים בלבד, אבל כבר משוכנעים בצדקתו.

"הוא הדבר האמיתי. הוא המציא את פייסבוק", מכריזה אחת מהם בפני קבוצה הולכת וגדלה של מלצריות שמנסות להבין מי האיש שצלם "כלכליסט" מכרכר סביבו. אחת המלצריות כמעט מתעלפת למשמע ההכרזה, וגרינשפן, נבוך, נאלץ להסביר שוב את מה שילווה אותו כל חייו. שאולי הוא המציא את פייסבוק, אבל לא הוא האיש ששווה מיליארדים. לך תסביר את זה למלצרית מאוכזבת.

למרות פניות רבות מצד "כלכליסט", מארק צוקרברג סירב להגיב לכתבה זו.