ג’ונתן וו אנדרסון מאתגר את עולם האופנה

"זה כנראה הפרויקט האישי ביותר שהייתי מעורב בו. למעשה, הוא היה הארוך ביותר במונחים של פיתוח, טכניקות, סריגת יד, עבודה עם אמנים, ומבחינתי הוא פותח לי חלון חדש לאופנה ולמשמעות שלה", כותב המעצב הבריטי ממוצא אירי ג'ונתן וו אנדרסון בחשבון האינסטגרם שלו על הקולקציה לסתיו־חורף 2021 שהציג למותג הנושא את שמו בשבוע שעבר בשבוע האופנה במילאנו. כמנהגו, הוא הציג את הקולקציה שלו בדרך מקורית ומעוררת מחשבה בין השאר בסדרת צילומים של יורגן טלר.

אנדרסון אינו עוד מעצב אופנה. הוא אמן. מאז 2013 הוא משמש גם מעצב ראשי למותג היוקרה הספרדי לואווה שבבעלות קונגלומרט היוקרה LVMH, והוא שהחיה את המותג הוותיק והפך אותו לבינלאומי נחשק. ב־2019 הסתכמו המכירות בכ־380 מיליון דולר, על פי דן אנד ברדסטריט, וגם בשנת המגפה ביצועיו ברבעון האחרון של 2020 היו מצוינים.

מימין כלי חרס ושכמייה בעיצוב ג’ונתן וו אנדרסון. השראה מקרמיקאית קנייתית ואמנית פרפורמנס נטולת גפיים

אנדרסון מציע פירוש עכשווי ואוונגרדי לנשיות וגבריות באמצעות צלליות מאתגרות, משחקי נפח ושילוב של אלמנטים נשיים וגבריים בדגמיו. הוא תומך נלהב בעבודות יד וקראפט והטמעתן באופנה גבוהה. עוד ב־2016 ייסד את פרס לואווה לאמני מלאכת יד בתחומים שונים, והפך את עבודתם לאבן פינה בעיצובים שלו. "אני אוהב אופנה", אמר בעבר ל”ניו יורק טיימס”, "אבל לא אתן לאופנה להכתיב לי”. ההשראה שלו לא באה מדוגמניות או שחקניות, אלא ממלאכות היד שהיו נהוגות בראשית המאה ה־20: "בשבילי קראפט הוא חזרה לשורשים, נאמנות למשהו גולמי".

כך גם אהבתו לכלי קרמיקה וחרס, "כלים שמחזיקים מידע", לדבריו, ויש לו אוסף גדול מהם. משם היכרותו עם הקרמיקאית הבריטית ילידת קניה דיים מגדלן אודונדו. הוא הכיר אותה ב־2017 כשעבד על תערוכה שלו בגלריה ווקפילד שעסקה בהשוואה בין צורות אמנותיות לצורות אופנתיות. מאז הוא מעריץ אותה. אמנית אחרת שמשפיעה עליו היא אמנית הפרפורמנס האמריקאית שונדה קורבט שאותה גילה לפני כשנה בגלריה בלונדון. קורבט, שנולדה עם זרוע אחת וללא רגליים, יוצרת כלי קיבול וגם מעלה מופעים. "אני חוקר את שתי האמניות הללו ואת העבודות שלהן, ובאמצעותן את העבודה שלי — את הרעיון של הגוף ומשמעות הבגדים".

דגמיו, הוא אומר, אינם רק אוסף של בגדים. “הם הצהרה — זה מה שאני עושה, אלה דברים אישיים שלי”. התצוגה שלו נראית כמו שיטוט בחדרי המוזיאון: בצד מספר מצומצם של פריטים מעוצבים אנדרסון מציג כמה שמיכות בעבודת יד ועליהן הדפסים שתורגמו מעבודותיהן של אודונדו וקורבט. "זה כמו לראות אותן על קיר של גלריה", הוא אמר ל"ווג". "אני לא רוצה להיות כבול לרעיון שעלינו להציג 60 לוקים. ששת החודשים האחרונים של הקורונה והסגר היו סיוט". אנדרסון מאמין שהתשובה למגבלות המגפה היא לנצל את הזמן הזה לניסויים, כמו אלה מעוררי המחשבה ונושאי הבשורה שלו.