אסף אמדורסקי: "הזעקה שלי לא צריכה ליווי מוזיקלי"

את שנת הקורונה העביר אסף אמדורסקי עם הרבה שעות אולפן שהניבו שלושה אלבומים ושיר אחד יפהפה, "את ואני נוסעים לאט", שיצא לכבוד יום הולדתו ה־50. עם יציאת השיר הוא הועלה ליוטיוב כשהמילים מלוות ברישומי עיפרון שצייר בעצמו. במקביל החל לעבוד על קליפ ששוחרר השבוע ושאותו ביים יחד עם יערה עגנון, בכיכובם של חלי גולדנברג ואבי פניני.

"היתה מחשבה שלכבוד יום הולדת 50 אוציא שיר. לא הסכמתי לשיר מתוך האלבומים שכבר הקלטתי כי הם ממש שלמים ולא רציתי לפרק אותם", מספר אמדורסקי. "אז אמרתי שאני אכתוב משהו חדש. זה מקרה נדיר שאמן שואל את היח”צנית שלו איזה שיר היא מזמינה והיא אומרת לו 'תביא שיר מרגש'. אז עשיתי לעצמי מן קדם אירוויזיון קטן: כתבתי שלושה שירי אהבה ונתתי לה ולמנהל שלי לבחור. פניתי לרונן בן חורין, שהפיק איתי בין השאר את ‘מנועים שקטים’ ו’הרי את’, נכנסנו לשבוע לאולפן ונורא נהנינו".

בגיל 17 אמדורסקי כבר ניגן ב"תערובת אסקוט" ובגיל 22 יצא אלבום הסולו הראשון שלו עם הלהיטים "יקירתי" ו"אהבה חדשה". מאז הוא לא מפסיק ליצור לעצמו ולאחרים, לשיר דודאים עם ישראל גוריון, לחזור לאלבום של "החלונות הגבוהים" עם שלומי שבן ויעל קראוס וגם לשבת על כס השופטים ב"הכוכב הבא" שהעונה החדשה שלה מצטלמת בימים אלה, ועליה הוא מספר ש"ההשפעה של נינט, שהצטרפה לחבר השופטים, עושה טוב, היא הביאה איתה אנרגיה ממש טובה".

בשנים האחרונות אני זוכה להרבה תשומת לב חיובית ואהבה מכל מיני מקומות. היו שנים שחייתי בקונספציה שאולי מבינים אותי רק בתל אביב ואני רלבנטי לגיל מסויים, אבל שלוש השנים האחרונות הוכיחו לי שהעבודה שלי כל השנים, ההתעקשות על ההקפדה והפרטים הקטנים, השתלמה ויש תגמול. היום אני מופיע בכל חור בארץ ומקבל את הווייבים האלה חזרה. אנשים באמת הקשיבו לאלבומים, עברו איתי את המסע, יודעים שהכוונות שלי טהורות. זה כיף. תחושה של לקבל משהו”.

אסף אמדורסקי. "בתקופת הקורונה נכנסתי למצב תודעתי של השפרצה יצירתית מתמדת ויומיומית: להוציא את כל הצורך שהיה כבוש אצלי" צילום: מיכאל טופיול

את הבלדה המרגשת, לדבריו, לא כתב כמתנה לעצמו אלא למי שחפץ ביקרו. “לעצמי אני כבר לא מעניק מתנות. כשלאבא שלי היה יום הולדת 50 הוא הזמין אנשים, בישל להם, השקה אותם והעניק להם דברים.

אתה נותן לאנשים שנותנים לך כל השנה. אמרתי לעצמי ‘הלך לך לא רע עד כה, בוא תעשה בשביל מי שעושה לך טוב כל הזמן’. מי שיצר איתי את הקליפ אלה אגדות מהלכות (בהם פרוספר סאול וירון שרף, מנ”ש). ועל הסט היה מדהים, מטורף, מלא אנרגיות ויצירתיות”.

בשנת הקורונה, או כפי שהוא מכנה אותה “חופשה”, הספיק להקליט שלושה אלבומי אולפן שעתידים לצאת בחודשים הקרובים. “אחד מהם נקרא ‘דוּ”צ’ — דו צדדי, שעשיתי עם גיבור ילדותי דוד גרוואי, החצי השני של שולץ האיום ב’כרומוזום’. כתבתי לו בפייסבוק שאני מעריץ והוא בדיוק היה בארץ אז נפגשנו והמשכנו עד שיצא אלבום. ועם ג’נגו, רן בונקר, יונתן דסקל וטל כוכבי הקלטנו אלבום שנקרא ‘הלום’ ועוסק בגברים בישראל בהינתן חוק שירות חובה”.

בחודש שעבר הושק וירטואלית בתדר פרויקט נוסף שנולד השנה — האלבום MEFORAK בו התאחדו יוצרים מתעשיית המוזיקה התל־אביבית העכשווית, בהם יותם אבני, זואי פולנסקי, אבישג כהן רודריגז ורונה קינן בכובע האלקטרוני שלה, ויצרו רימיקסים חדשים לשיריו. אמדורסקי שלף מהארכיון את הערוצים המקוריים של השירים, בהם “התקפת לב” ו”זוג משמיים” והנחה את המוזיקאים לפרק להם את הצורה. “נתתי את הפרודקטים לאמנים שאני רגיל להיות קהל בהופעות שלהם, וזה הפך לאלבום משמעותי עם אמירה אמנותית — הרימיקס בפרונט ולא הזמר. השקנו אותו עם ויז’ואל של נטע־לי פלדסמן יומיים לפני יום ההולדת שלי והיתה תחושה של פרמיירת יומולדת”.

אסף אמדורסקי בקליפ החדש. "דווקא בקורונה לשים שלט ‘סגור' פתח את האפשרות ליצור" צילום: מקסים דינשטיין

את העטיפה היפה של MEFORAK הוא צייר בעצמו וחשף עוד כישרון חבוי. “אחרי שלא התקבלתי למגמת מוזיקה בתלמה ילין אמא שלי אמרה שיש מבחנים גם למגמת אמנות פלסטית אז ניגשתי והתקבלתי, וגם שם כידוע לא שרדתי עד הסוף. כל השנים לא כל כך השתמשתי בזה אבל כנראה גם הגיל וגם זה שהתחלתי להנמיך את רמת הביקורת העצמית, הובילו לכך שאני ממש מצליח לאחוז במכחול”.

בתקופת הקורונה היה לו קשה לעזוב את האולפן. “נכנסתי למצב תודעתי של השפרצה מתמדת יומיומית: להוציא את כל הצורך שהיה כבוש אצלי. להבדיל מחו”ל, בישראל האמן זמין לקהל כל השנה להופעות, החנות פתוחה. הפעולה של להוריד את התריס ולשים שלט ‘סגור’ או ‘תיכף אשוב’ פתחה את האפשרות ליצור, כמו שאולי ניתנה לי באלבום הראשון. היה לי אינסטינקט חי לנצל את התקופה הזו, שבה אין הופעות, חזרות, ראיונות או צילומי פרומו, ולעשות תקליטים כמו שאני שנים רוצה לעשות, ומה שעמד בדרכי היו פעילויות ודברים נפלאים שקורים, אבל לא פחות נפלא בהיעדרם”.

ביום חמישי יעלה אמדורסקי על במת המופעים בגבעת ברנר עם “את ואני נוסעים לאט, מופע סולו” ובו ביצועיים אקוסטיים לשיריו. בהמשך יגיע למועדוני זאפה בארץ. “אני מגשש את דרכי בצורה מדודה ורוצה לראות איך יהיה. להופיע מול קהל עם מסכות זו בעיה כי אני רוצה שהוא ישיר איתי, וינשום. בנוסף, כולנו בתעשייה למודי טראומה, עם הפתיחות והסגירות, ואני חושב שגם מחובתי ללכת לזה מאוד בזהירות”.

היית מאוד פעיל בהפגנות ונראית לא פעם בבלפור. חשבת להוציא שיר מחאה?

“מאוד הפריע לי העניין של להציג מרכולת אמנותית, במגוון מקצועות הבמה, כחלק ממחאה על שחיתות ציבורית. זה נראה לא לעניין, זה מחליש ואותי זה מביך. היה לי קשה להתחבר לאווירת הבומבמלה , ואני מתכוון להירתמות של מגוון מקצועות הבמה לתחום שלזעם וניסיון לתיקון ציבורי. יש דברים שלא צריך ללוות אותם בזמרה. כפי שיש שירים

שצריכים להיות מושרים בשקט, כך לפעמים יש זעקות שאמורות להישמע בלי ליווי מוזיקלי. לרגע לא חלפה בראשי המחשבה לרתום עניינים של מדינה לצורכי האמנות, ולהיפך”.

הבעת את דעתך לא מעט. מה עכשיו?

“ניסיתי לצלול לצד הפרגמטי של הדברים ובעקבות הסרט שראיתי ‘להפיל דיקטטור’ (של סטיב יורק שמתאר את המחאה הלא־אלימה שהביאה להפלתו של המנהיג הסרבי סלובודן מילוסביץ’, נמ”ש) הבנתי שיש תפריט של דברים כדי להפוך מחאה לפעולה שהצליחה. קודם כל המחאה חייבת להיות לא אלימה. חסימת כבישים למשל זו פעולה אלימה שיוצרת אנטגוניזם כלפיה ומחלישה את הקונצנזוס סביבה. הבנתי שזו בעיה שאני לא יכול להתגבר עליה.

“דבר שני, ראוי להעמיד מועמד אלטרנטיבי, ופה נראה לי שהמחאה טיפה תקועה. זאת אומרת, מנהיג שיהיה מקובל על כל הציבורים והנציגים המוחים, רק אז יש אפשרות לעשות חילוף שלטוני. לא ראיתי מועמד שבא ולוקח על עצמו להחליף את השלטון. אז בלי לקיים מחאה לא אלימה ובלי מועמד שמקובל על כולם להחליף את השלטון, זה עקר וכנראה עוד לא בשל, אז קצת קשה לי להתבטא באופן נחרץ”.