בגלל המגפה ההיא: "החטא" חוזרת לאימת האיידס בשנות השמונים

ב־1999 פרץ התסריטאי הידוע ועטור הפרסים ראסל ט. דיוויס (“השנים”) לתודעה עם הסדרה הבריטית “הכי גאים שיש”, שגם פרצה גבולות רבים. שם תיאר לראשונה בגאווה אמיתית, קולית, סקסית ומורכבת (וגם באופן שאולי לא היה עובר היום) מערכת יחסים בין גבר בן 29 ונער בן 15, ואת חיי ההומואים בלונדון באופן כללי. מה שדיוויס לא עשה בסדרה ההיא זה להזכיר את מגפת האיידס — אף שזו כבר היתה ידועה לכל, משמעותית מאוד, ובשלב זה כבר בשליטה. בראיון ל”ניו יורק טיימס” בשבוע שעבר, לקראת עליית הסדרה החדשה והמרתקת שלו “החטא”, דיוויס מסביר שלא רצה שחיי הומואים “יוגדרו על ידי המחלה”. עד היום הוא חושב שזה היה הדבר הנכון לעשותו. וכעת, שני עשורים אחרי “הכי גאים שיש”, כשהוא בן 57, הבשיל הזמן לטפל גם במגפה באותן שנים.

“החטא”, שעולה מחר (24.2) ב־yes דרמה, מתחילה ב־1981 ועוקבת אחר ארבעה צעירים בשנות ה־20 לחייהם שעוזבים משפחות שאינן מודעות לזהות המינית שלהם, או אף מנסות לעקור אותה מהם. הארבעה הללו מגיעים מכל קצות הממלכה המאוחדת ללונדון השוקקת, ממש כפי שקרה לדיוויס באותן שנים. ריצ’י (אולי אלכסנדר, שחקן מבטיח וסולן להקת “Years & Years”) עוזב את הבית כדי ללמוד משפטים; יציאתו הראשונה מהארון בפני הוריו היא כשהוא מודיע להם שהוא מעדיף להיות שחקן והם הרוסים. קולין (קאלום סקוט האוולס), וולשי חייכן וביישן, מתקבל לעבודה אצל חייט לונדוני חשקן, שרק קולגה מנוסה ששמו הנרי (ניל פטריק האריס האמריקאי, המפורסם מ”איך פגשתי את אמא” ומאמץ כאן מבטא אנגלי) מחלץ אותו מטפריו. רוסקו (עומארי דאגלס) בורח מהבית בעזרת כסף שאחותו נותנת לו, לפני שהוריו יחזירו אותו לניגריה שבה ייסקל באבנים. אש (נתניאל קרטיס) הוא ידיד/מאהב של ריצ’י. כולם נפגשים בדירת חברים שבה שוררת אווירה של מסיבה מתמדת, מלווה במוזיקה של “פט שופ בויז” (ששירם “It’s a Sin” מעניק לסדרה את שמה), “ברונסקי ביט” ושאר אייקונים של פופ אייטיזי וניו וייב. שם גם פוגשים את ג’יל (לידיה ווסט, “השנים”), חברתו הטובה של ריצ’י.

בחלק הראשון של הסדרה חייהם מוצגים כמהנים, אפילו פרועים, רוויי מין עם הרבה פרטנרים - חגיגה שמועד פירעונה, למרבה הכאב והצער, ידוע מראש. כשהחבר של הנרי נהיה חולה, כמו רבים בקהילה, הם לא מבינים אם זה בגלל הטחב בבית, או אולי ציפור שהעבירה את המחלה. את השמועות מארצות הברית, על מחלה הפוגעת בקהילה, הם מבטלים. החשש עובר ביניהם בלחישה, בהדחקה. אחר כך מתוארת הבדידות שנגזרת מהמחלה.

מובן שאי אפשר להתעלם מהעובדה שהסדרה העוסקת במגפה ההיא, משודרת בזמן מגפה אחרת. הצופים, שחווים את כשלי הממשל האמריקאי במאבק בקורונה, מקבלים תזכורת לכך שזו אינה המגפה הראשונה שהממשל כושל בטיפול בה - ובפעם הקודמת, עם האיידס, התווסף לזה היחס הנורא לחולים העיקריים, הגייז.

אלכסנדר (בחזית). “הבנו את הדמויות האלה במהירות, באופן שהומואים מבינים אחד את השני" צילום: באדיבות yes

אלכסנדר, המגלם את ריצ’י, ושנראה בסצנות מין חשופות במיוחד, סיפר למגזין “GQ” על היתרונות העצומים בלהשתתף בסדרה להט”בית ברובה. “מעולם לא הייתי באתר צילומים עם כל כך הרבה גייז. מעולם לא עבדתי עם במאי גיי. זאת היתה ממש תגלית, חוויה חדשה לחלוטין”. הוא מספר שהעובדה שמדובר בשחקנים הומואים שמגלמים חבורת חברים שהם גייז עוררה כימיה מיידית: “הבנו את הדמויות האלה במהירות, באופן שהומואים מבינים זה את זה”.

בראיון ל”ניו יורק טיימס” הסביר דיוויס: “רציתי ליצור דמויות שאוהבים כל כך שכאשר לא יהיו יותר, הם יחסרו לך. ממש כפי שחסרו לנו האנשים שאיבדנו”. על פי הביקורת ב”טיימס”, הוא הצליח בגדול: “חלק מכוחה של הסדרה המצוינת והמרגשת הזאת נוצר מהאופן האכזרי שבו היא בונה את הסיפור הבלתי נמנע, אבל חלק גדול יותר נובע מהדרך שבו היא מציגה את הסיפורים שהיו אמורים להיות לגברים הצעירים האלה, ושנשדדו מהם”, כותב המבקר, המעריך כי הסדרה יכולה להפוך לדרמת האיידס הכי מהוללת מאז “מלאכים באמריקה”. בביקורות נלהבות נוספות הצהיר ”הגלוב אנד מייל” הבריטי כי מדובר ב”יצירת מופת”, בעוד “טיים” האמריקאי קבע שהיא “שנונה והופכת קרביים... צפיית החובה הראשונה של 2021”.