פרצוף של הודג'קינס: על הסדרה “למה מי מת"

ואגב, הן טועות. לערן יש סרטן מסוג “יואינג סרקומה”, סרטן של ילדים, “מהנדירים”, כפי שאומרת מיכל (ליהי קורנובסקי, “לאבד את אליס”). וגם זה מאפיין את הסדרה. לאף אחד בה אין תשובות מדויקות, לא לאיך שמתמודדים, לא לאיך שמדברים על זה. אין תשובה אחת, רק “פרוטוקול” (מהלך הטיפולים המקובל).

מתוך “למה מי מת”. לא נופלים למלודרמה צילום: באדיבות YES

את הסדרה יצר אייל אלטוויל, יחד עם שראל פיטרמן ויוגב יפת, והיא מבוססת על סיפור חייו. הוא כתב על חוויותיו כחולה בספר “הסרטן מת מצחוק”, ואפילו העביר על כך מופעי סטנד־אפ והרצאות, כולל אחד בטד.

“למה מי מת” היא סדרה קומית על חולי סרטן צעירים, מרגשת ומצחיקה. את שני הדברים האלה היא עושה לא בהכרח ברגעים הצפויים. העצב לא בא ברגע שערן סוף סוף הודיע להוריו שהוא חולה בסרטן, בשורה שהוא מתקשה למסור. זה דווקא רגע קצת קומי. אמו (אורלי זילברשץ) מגיבה בזעם, ואביו (יגאל עדיקא, המכיר היטב את המחלה והגילום הטלוויזיוני שלה ב“מלנומה אהובתי” המבוססת על חייו), מקיא.

הרגע העצוב הוא כשהגיבור, ערן, אומר למיכל, מישהי שהכיר במחלקה והיא מכירה לו את קהילתה (“השדות”, חולות סרטן שד), שלעולם לא ייצא עם מישהי שיש לה סרטן, אמירה שעליה הוא מתחרט מיד. זה רגע שמלמד כי לא רק הסביבה והחברים לא יודעים איך להתמודד עם המחלה של הצעירים שמולם, אלא גם גם החולים עצמם.

הרי גם הם באים מעולם של אנשים בריאים עד שנהיו חולים. יותר משזה רגע בין שני צעירים חולים בסרטן, זה רגע בין גבר ואשה שרוצים או לא רוצים זה את זה. הסצנה המרגשת היא כששיקי (קותי סבג), האתנחתא הקומית המהלכת, מלווה את ערן לביופסיה, ופוצח בשיר של אוהדי מכבי תל אביב כדי להסיח את דעתו של ערן מהכאב.

“למה מי מת” היא גם פשוט סדרה מהנה, עשויה טוב, ישראלית מאוד. היא לא נופלת למלודרמה, אף שקשה להאמין שגם בה אפשר יהיה לחמוק מהמוות. היא קלילה ורצינית, אמיתית ויפה. וכל זאת עוד בלי שהזכרנו את ד”ר אמיר, החתיך של המחלקה.