הסטרימר מזריק לנו נוסטלגיה

סדרת הנעורים הנהדרת “פריקים וגיקים” שעלתה ב־1999 ותיארה את עולמם של שני אחים מאותה משפחה המתקיימים להם במקביל בשתי קליקות שונות בבית ספר, אי־שם בתחילת שנות ה־80, מוצעת עכשיו - כ־20 שנה אחרי שירדה משידור - לצפייה בהולו. הסיפור מאחורי הקלעים של הסדרה - שהזניקה כמה מהקריירות המרשימות ביותר בקולנוע ובטלוויזיה של שחקנים כלינדה קרדליני, סת רוגן, ג'ייסון סיגל, ביזי פיליפס וג'יימס פרנקו, ושל היוצרים פול פייג וג'אד אפטו - היה מעניין כמעט כמו העלילה שנהנתה מקצב אחר, פסקול רוקנרולי (שבגלל הזכויות לשירים שלו היה קשה להעלותו לסטרימינג), וסיפורים כנים ומצחיקים ואווירה בוגרת משמקובל היה לראות בסדרות נוער.

"היינו מין קומדיה קטנה כזאת, שהרגשת קצת לא בנוח בצפייה בה, ולפעמים גם קצת עצוב, ואנשים פשוט לא ידעו איך להתמודד עם זה", סיפר בשבוע שעבר פייג ל"הוליווד ריפורטר". ואכן, היא ירדה אחרי 12 פרקים בלבד. הקהל המכור התקומם, דרש את חזרתה בקמפיין גדול, המפיקים יצרו אתר אינטרנט שבו הוצעו כל פרקיה, כולל אלה שלא שודרו בטלוויזיה, אבל רשת NBC ששידרה אותה במקור סירבה לשתף את כתובת האתר בטענה ש"לא רצו שאנשים ידעו שהאינטרנט קיים".

אורי גרוס צילום: תומי הרפז

מאז האינטרנט הרג את כוכבי הטלוויזיה, שירותי הסטרימינג את רשתות השידור, והקהל למד שלא חייבים פסקול צחוק כדי לצחוק - אפשר לחייך בדרמה ולדמוע בקומדיה. כל אלה קשורים כנראה לקאמבק של סדרות הנוער משנות ה־90 והסביבה. רשת ABC הודיעה כי היא יוצאת בעיבוד מחודש ללהיט הנוסטלגי הנהדר "שנות הקסם" (1988–1993), ובמרכזו הפעם משפחה אפרו־אמריקאית, בדומה למה שקרה עם “שולחן לחמישה”, ששבה עם משפחה לטינו־אמריקאית בעיבוד החדש שלה. במאי “שנות הקסם” החדשה הוא מי שהיה הילד־כוכב של הסדרה המקורית, פרד סבאג. גם "הצלצול הגואל" (1998–1993) חזרה כעת בעיבוד מחדש המתייחס למקור באופן סאטירי אך גם אוהד; ואילו "דוסון קריק" (1998–2003) מוצעת כעת בנטפליקס; ואפילו מפיקים עכשיו סדרת טלוויזיה לסדרת הספרים של הארי פוטר, אולי גיבור הנוער החשוב ביותר שנברא בניינטיז. וגם בישראל, מבלי לתאם, מסתובבות שמועות על כך ש"השיר שלנו", שאמנם כבר שייכת לתחילת שנות ה־2000, מתכננת אולי את שיבתה למסך.

גרסאות בוגרות של מה שאהבנו פעם

אורי גרוס, מיוצרי "השיר שלנו", מנסה להסביר את הגל הזה של סדרות הנוער מהניינטיז השבות למסכים. "עידן הסטרימינג יצר צימאון תמידי ואינסופי לתוכן מנצח, וגם הררים של אשפה ולכן באופן טבעי יש געגוע למותגי־על דרמטיים שעבדו", הוא אומר. "יש כמיהה להרגיש שוב את ההרגשה הזאת. יותר קל ליצור להיט על בסיס מטען של עשורים של דמויות, סיפור וקהל. לא יודע אם זה קשור במובהק לניינטיז, אבל מן הסתם ילדי הניינטיז גדלו ועכשיו אפשר לספק להם מעין גרסאות בוגרות עם פרספקטיבה של היצירות האהובות".

הסדרות מהתקופה הזאת היו טובות ומשמעותיות במיוחד. למשל "אלה הם חיי" שזכתה להערכה ששרדה בקושי עונה אחת. "בניינטיז הפסקתי להיות נוער ואני חושב שכל תקופה היא מדרגה שמספקת הן יהלומים והן זוועות", הוא אומר, "הניינטיז זה הרגע האחרון בערך לפני שאיבדנו את בני האנוש לטובת הווייפיי, ואולי היה שם איזה שיא מבחינת היצירתיות, כשהבמה היחידה לראות סדרה היא שידור לינארי של פרק, ולכוון את הווידיאו".

מור לאור, מנהלת אגף רכש תוכן ב־yes, שהתבגרה בדיוק בשנים האלה, טוענת ש"נתנו קול לצעירים, היו אז סדרות כמו 'פליסיטי', 'בוורלי הילס', עידן ששמו את כל הבעיות של הנוער על השולחן, ניסו לענות על השאלות של גיל הנעורים. חוץ מזה שעושים עיבודים לכל הז'אנרים וכל הקהלים. זאת גם הזדמנות של האולפנים לתקן את השוביניזם שנכח בסדרות של הניינטיז. זה מה שקורה ב'צלצול הגואל' שעלה אצלנו בעיבוד מחדש".

השבוע מת מסרטן דסטין דיימונד, מי שגילם בסדרה המקורית את הדמות הקומית סקריץ'. הוא היה בן 44 במותו. בהספדים עליו, מצד חבריו לסדרה אבל גם מהציבור הרחב, אפשר להבין כמה מרכזית היתה סדרת הנעורים הזו בחייהם. המנחה של "The Real", לוני לאב, צייצה: "תודה שהפכת את הילדות שלי למצחיקה יותר". השחקן מרלון מייאנס כתב: "תודה על סקריץ'. גרמת להרבה ילדים שהם היום מבוגרים לצחוק".

המרדף של הסטרימרים אחרי תוכן וקהל

"הצורך ברימייקים מתודלק על ידי כל הסטרימרים שמנסים להביא כמה שיותר קהלים”, אומרת לאור. “עיבודים מחדש או שידורים של סדרות מפעם הם הזדמנות גם לתפוס קהל של הילדים וגם של ההורים. מבחינת הילדים זה משהו חדש ומרענן, ומבחינת ההורים הם מתווכים לילדים תוכן שהם אהבו. זה גם קשור לקורונה - הרבה יותר קל לאולפנים וגופי שידור לאשר פרויקטים כשהם יודעים מה הם מקבלים, להביא את הישן כחדש".

כאן המקום לבחון אם גם אצלנו מתחדשים. “'השיר שלנו' היא סדרה משונה שהרעיון לעשות לה איחוד לא נולד מתוך געגוע, אלא מתוך העובדה שכל שנה נולדים מחזורים חדשים של צופים בני 8 עד 100 שמתייחסים לסדרה כאילו היא עלתה הרגע", אומר גרוס. "אני מקבל כל יום הודעות מצופים חדשים של הסדרה שמדברים איתי כאילו אני יודע מה שודר אתמול, ולא עברו כבר 17 שנה. אבל צר לי לאכזב שאין בינתיים קאמבק, אנחנו לא נכנעים לטרנד! סתם, עוד לא בשלו התנאים, זה איחוד שתלוי בהרבה גורמים ואנחנו עובדים עליו על אש קטנה כבר לא מעט זמן, עד שיקרה מה שצריך. לא דחוף לנו".