אסי לוי: "אני בזבזנית חסרת תקנה"

איפה אנחנו תופסים אותך?

"מול המחשב עורכת את הקליפ לשיר 'ריקוד אחרון' שייצא בחודש הבא. ערכתי, צילמתי וביימתי גם את הקליפ לשיר 'לילה בפריז'".

איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?

"אני אוהבת לשתות את הקפה הראשון שלי במיטה, ולפעמים אני גם חוטאת בזה שאני הולכת לישון עם הקפה האחרון במיטה".

עם מי היית רוצה לשבת לבירה?

"עם אריק איינשטיין. יש לי יחסים מפוספסים עם אריק. קצת אחרי 'אביבה אהובתי' צילמתי את הסדרה 'שירות חדרים' והיו מגיעים שחקנים אורחים. לאחד הפרקים הגיע צבי שיסל, וכשהוא נכנס אליי לחדר הוא אמר, 'אריק אמר לי למסור לך שהוא מת עלייך'. וכך לאורך השנים הייתי מקבלת ממנו מסרים ודרישות שלום ולא יצא לי לפגוש אותו אף פעם. כשהוא נפטר, פגשתי את מוני מושונוב והוא אמר, 'את לא מבינה כמה אריק אהב אותך. הוא היה שם את אביבה ואומר, תראה מה זה שחקנית'. אז הפספוס של חיי זה שלא נפגשנו".

אסי לוי צילום: אביגיל עוזי

על מה את עובדת עכשיו?

"אני עובדת 24/7 על האלבום, ואם היו, אז גם 25. זה התחיל עם פרוץ הקורונה כשהבנתי שהבמה שלי נסגרת והמסך יורד. בדיוק עלתה הצגה חדשה בתיאטרון חיפה 'הנשים של ג'ייק' ושיחקתי גם ב'אנשים טובים', ואז העולם עצר. אמרתי: אם אי אפשר לראות אותי, אפשר לשמוע אותי. עוד הרבה לפני היה בי הצורך לספר את הסיפור שלי ולא רק של אחרים. בעצת חברי הטוב יוסי עזר זימנתי את אמיר פרי והקלטנו בין הסגרים והטירוף את 'טוונטי ניין אנד דה נייברז' וגם עיצבתי את העטיפה ואת הקליפים. זה ממש כמו תינוק שצריך ללמד וללוות עד שהוא לגמרי מחזיק את עצמו".

מה השריטה שלך?

"אני אוהבת לקלף פצעים. תרתי משמע. עד שזה מדמם. אני גם עובדת במקצוע שאני מקלפת פצעים כל הזמן. אני נהנית מזה".

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

"מאמא שלי: 'מי שמוכשרת במשהו אחד מוכשרת בכל'".

איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?

"אני מאוד אוהבת ללכת לשוק והרבה פעמים אני נתקעת שם שעות. אם זה בשוק התקווה, אני נשארת גם לרקוד בסאלוף. יש בשוק משהו מאוד ארצי, נוכח, ריאליסטי, רגשי ואמוציונלי. זה מקום שמנקז אליו את תמצית הישראליות".

מי בעינייך האדם הכי סקסי?

"האדם הנדיב והבטוח. גם מראה מצודד לא הרג אף אחד אף פעם".

למי את מתגעגעת?

"להוריי שנפטרו. אני מתגעגעת להיות ילדה של מישהו".

איפה הכי היית רוצה לגור?

"אני גרה במקום שאני רוצה, אבל בפנטזיה אני רוצה חווה מלאה בעלי חיים, כרמים, גפנים, פרחים, ערוגות וטבע בדרום איטליה או דרום צרפת".

על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?

"על הכל. אני בזבזנית חסרת תקנה, אני אף פעם לא חוזרת עם עודף. אני מאמינה שכסף זה אנרגיה, וכשאת מוציאה אותו הוא מגיע. אני מרגישה שכשאני מוציאה, זה נכנס וזה חוזר באהבה ובדרכים אחרות".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

"הביקורת העצמית שלי נוראית".

על מה יש לך רגשות אשם?

"אני עמוסה ברגשות אשם. גדלתי עם הורים מבוגרים קצת כמו בת יחידה, כי ביני לבין שני אחיי יש הפרש של 22 שנה אז לא גדלנו באותו בית. כשההורים מבוגרים, יש פחד תמידי לאבד אותם וזה מייצר הרבה פעמים רגשות אשם בינך לבין עצמך: האם התנהלתי לא בסדר. פעם זה היה מנהל אותי, היום פחות. אני אשה שמתגברת, אני כל הזמן עסוקה בלהתגבר".

מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?

"הבנות שלי".

מה מפחיד אותך?

"שמשהו יקרה להן".

מתי היית הכי מאושרת?

"כשנכנסתי לאולפן להקליט את השירים שלי, הדברים שכתבתי. זו חתיכה מהנשמה שלי: הסיפורים שלי, הפחדים שלי, העולם שלי".

מה הכי חסר לך בחיים?

"שקט פנימי וחיצוני. באופן כללי רעש מפריע לי מאוד, גם כי יש לי הפרעת קשב, אבל גם כי אנחנו חיים במדינה מאוד רועשת ויש אפס התחשבות בסביבה. בתוך כל הכאוס אני רוצה לחזור לחיים הנורמליים שלי, זה חסר לי: סדר יום, לחזור להופיע מול קהל, ובכלל ודאות. זה לא שלפני הקורונה החיים היו ודאיים, אבל היתה מסגרת".

מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?

"הכישרון שלי".

מי השפיעו על יצירתך?

"ג'ון טרבולטה, שירלי מקליין, דיוויד בואי, ג'ינה רולנדס, מריאן פיית'פול, ג'סיקה לאנג, ג'ים מוריסון, זהרירה חריפאי, נסים עזיקרי, שייקה אופיר ואלישבע מיכאלי".

אם לא היית שחקנית ומוזיקאית, מה היית עושה?

"אין אופציה כזאת! אני יזמית בנשמה. את הפרויקט הראשון שלי, הצגת יחיד עם אלונה קמחי, אני יזמתי, כך גם עם האלבום - לא חיכיתי שהוא יקרה לי. אני לא רואה את עצמי לא מתעסקת באמנות".