על גאווה ודז'ה וו: הסדרה כבודו הגיעה לאמריקה

לאחר שכל זה נאמר, קשה להבין מדוע בחר אותו קרנסטון דווקא בתפקיד הראשי של "כבודו" כפרויקט הטלוויזיוני הגדול הבא שלו. הסדרה היא על אב נורמטיבי, העושה הכל, כולל להפר את צו מצפונו, רק כדי להציל את משפחתו, ומשם הכל מידרדר. נשמע מוכר?

מתוך הסדרה כבודו צילום: Skip Bolen/SHOWTIME באדיבות yes

ב"כבודו" הוא לא מורה לכימיה עם דיאגנוזה של סרטן קטלני שמחליט לייצר קריסטל מת' כדי להבטיח את פרנסתה של משפחתו שנהפך לברון סמים מסוכן, אלא שופט אלמן שבנו התיכוניסט עשה תאונת פגע וברח, שמחליט לטייח את המקרה. אין בו המרכיב הפסיכופתי של וולטר וייט, אבל אנחנו רק בתחילת המיני־סדרה בת עשרת הפרקים, אז עוד נראה. מה שקורה בפרק הראשון, ששודר השבוע, זה שהשופט מייקל דסיאטו (קרנסטון) דווקא מנסה לעשות את הדבר הנכון ולוקח את בנו אדם (האנטר דוהאן) לתחנת המשטרה כדי שיסגיר את עצמו. אך כשהם מגיעים לשם, הכל מתחיל להשתבש ומתחילה הידרדרות, שכוללת שקרים, טיוחים, מזימות וקורבנות שווא.

ככל שהאירועים מידרדרים, הייאוש והמועקה גוברים, וגם תחושת הדז'ה וו. לא רק בגלל שקדמה ל"כבודו" האמריקאית הסדרה הישראלית המקורית ­­— שיצרו שלמה משיח ורוני ניניו, כיכב בה יורם חטב, והפיקה קודה הפקות — והיא מתחילה מאוד דומה למקור, ולא רק משום שקרנסטון שוב מגלם אבא שחוצה את הקווים, אלא משום שהאירועים בה מזכירים כל כך הרבה סדרות מהז'אנר של “כשדברים רעים קורים לאדם טוב”, או "איך מעשה לא מוסרי אחד מפיל מגדל קלפים שלם", ויש משהו כמעט נוסחתי בה. לא מפתיע שהיוצר של הגרסה האמריקאית הוא הבריטי פיטר מופאט, שעשה את "צדק פלילי" הבריטית שעליה התבססה "ליל האירוע" האמריקאית". שתי הסדרות — "ליל האירוע" ו"כבודו" — מזכירות זו את זו בתחושה ובמראה.

מאחר שאין זו סדרת מסתורין שבועית, שבה צריך לגלות מה הפתרון לחידה בסגנון "חוק וסדר", ונוסחתיות היא חלק מכללי הז'אנר, אלא סדרה עם עומק פסיכולוגי, ההדהוד לסדרות אחרות הוא כמעט חטא קדמון. עם זאת, צוות השחקנים מעולה. הוא כולל את הופ דיוויס, מרגו מרטינדייל (“גברת אמריקה" ו"האמריקאים") ומורה טריני ("הרומן"), וכמובן קרנסטון. ואף שקשה לראות איך מישהו נגאל מהמעשים כאן, יש לפחות דמות אחת שמעוררת מספיק אמפתיה עד שממש חשוב שהיא תצא מכל התסבוכת הזאת בחיים.