"נביא לפה אמנות שרואים רק בחו"ל"

"זו הפעם הראשונה שהכרתי מישהו שהוא יותר פרפקציוניסט ממני", צוחק איש העסקים והאספן סטיב נסימה, כשהוא מדבר על שותפתו למיזם התרבותי החדש הכי מסקרן בעיר — סוזן לנדאו. לנדאו, מהדמויות הבכירות בעולם האמנות הישראלי, שימשה בין השנים 2012 ו־2018 כאוצרת הראשית והמנכ"לית של מוזיאון תל אביב לאמנות, ולפני כן שימשה כאוצרת הראשית של מוזיאון ישראל בירושלים. בסוף השבוע הקרוב ישיקו השניים את גלריית האמנות "נסימה־לנדאו" ברחוב אחד העם 55 (פינת רחוב בלפור), שתיפתח לקהל הרחב ביום שלישי (24.11). הגלריה תנסה להביא לישראל אמנות מערים גדולות בעולם ותעבוד במתכונת של קרן לאמנות, שתאפשר מכירה של חלק מהעבודות בתצוגה. נסימה הוא המייסד שלה ולנדאו היא המנהלת האמנותית.

בעוד לנדאו היא דמות מוכרת בסצנה המקומית, נסימה (46) הוא שם יחסית חדש כאן אף שהוא כבר 25 שנה פועל בתחום. הוא נולד וגדל באנטוורפן שבבלגיה, בן למשפחת יהלומנים יהודית ששמרה על זיקה חזקה לישראל והגיעה לבקר בכל שנה. אל האמנות התוודע די במקרה. "בגיל 18 קניתי את יצירת האמנות הראשונה שלי מכסף שהרווחתי כשעבדתי בתיווך להשכרת וילות. זו היתה קנייה מהירה מאוד, כמו שאר הדברים שאני נוהג לעשות, אבל היא הכניסה אותי לעולם הזה, ודי מהר התחלתי לאסוף. לא היו לי חברים מהתחום וגם לא נהגתי לעשות מחקר מעמיק בהיסטוריה של האמן או בשוק שלו, פשוט קניתי מה שאהבתי". במקביל, החל נסימה להקים עסק משלו בתחום היהלומים, שגדל וגדל עד שהפעיל עשרות עובדים ברחבי העולם.

סטיב נסימה לצד עבודות מתוך התערוכה בגלריה החדשה צילום: עמית שעל

ב־2004 חייו עברו טלטלה כאשר הוא ואשתו נקלעו לאסון הצונאמי בתאילנד, ובו איבדו את בנם התינוק שהיה בן 11 חודשים בלבד. "שם הרגשתי לראשונה את התמיכה מישראלים שהיו במקום וגם מישראל" הוא מספר. "גם אנשים שלא הכרתי ניסו לסייע, גם שגרירות ישראל בבנגקוק. זה היה הרגע בו החלטתי שאעשה עלייה". ארבע שנים אחרי עלו נסימה ואשתו (לשעבר) ארצה, ואז היו להם כבר עוד שני ילדים קטנים (היום בני 13 ו־14).

הם השתקעו כאן ונסימה העביר את עסקיו ארצה. אף שעלה בדיוק עם פרוץ המשבר הכלכלי של 2008, בתוך זמן קצר הוא נהפך לאחד היצואנים הגדולים של יהלומים מישראל. "נורא נהניתי מכך, בעיקר כי הרגשתי גאווה לעשות את זה מישראל".

תוך כדי, המשיך לאסוף אמנות ונהפך במרוצת השנים לאחד האספנים והמומחים המובילים בעולם לעבודותיה של האמנית היפנית יאיוי קוסאמה. "לפני עשר שנים באחת התערוכות בהונג קונג הציעו לי לקנות עבודה שלה", הוא נזכר, "היא היתה האהבה האמיתית הראשונה שהיתה לי לאמן: תשוקה, אובססיה. איזה כישוף שאני לא יכול להסביר. מהרגע הראשון נמשכתי לעבודות שלה וגם לאשה הספציפית, ששוברת את כל החוקים". בזכות קוסאמה קשר את קשריו עם לנדאו, עם תחילת כהונתה במוזיאון תל אביב כשבא להציע לה להשאלה כמה עבודות חשובות שלה שהיו בידיו.

סוזן לנדאו צילום: תומי הרפז

לפני כחמש שנים החליט נסימה בהדרגה להקטין את העסק שלו ולהעביר את המוקד שלו לעולם האמנות. "לאט לאט הרגשתי שזה לוקח יותר זמן ומקום. החיפוש אחר עבודות, ההיכרות עם השוק הבינלאומי, הקשר עם האמנים והגלריות. עניין אותי למצוא עבודות שאני אוהב אבל גם כאלה ברמה גבוהה", הוא מסביר. "אמנות היתה תמיד משהו שאני קונה עם הלב, אבל גם הראש שלי לגמרי שם. כשמדובר בסכומים גדולים, אי אפשר להסתמך רק על דחף ואינסטינקטים. צריך לשלב את הרציונל".

נסימה גם החל לשמש כיועץ לאספנים בארץ ובעולם, עם התמחות בשוק הבינלאומי, שאותו הוא מגדיר היום כתחרותי מאוד. "זה לא רק שמדובר באמנים בקצה העליון שקשה לרכוש את העבודות שלהם", הוא מסביר. "גם סביב אמנים בתחילת דרכם יש תחרות. אנשים תוהים האם נכון להמר עליהם והאם הם עומדים להצליח. ברגע שאתה נוגע בזה ומתחיל לשחק את המשחק, אתה תופס איזה וירוס. זה עולם האמנות".

Yayoi Kusama, Pumpkin (M) 2016 מהאוסף הפרטי של סטיב נסימה צילום: יחצ

הווירוס הזה הוא גם מה שגרם לנסימה לחבור ללנדאו, ובתוך כחודשיים, מהירות שיא, להקים גלריה חדשה במרכז תל אביב. "בהתחלה עבדנו על פופ־אפ", הוא מספר. "ואז ראיתי את החלל הזה שהתפנה ממש מול הבית שלי שחצי ממנו כבר היה מושכר, ולי יש הרי מחלה — שאני הכי רוצה להשיג את מה שאני לא יכול. המקום היה מאוד מוזנח וחשבתי שזה יהיה מדהים לקחת את הפינה הזאת ולהקים בה את אחד המקומות הכי יוקרתיים בעיר. העובדה שסוזן היא השותפה שלי לפרויקט הזה היא כבוד גדול בשבילי, ואף על פי שאנחנו הרבה פעמים לא מסכימים על דברים, היא אוצרת מוכרת בכל העולם ואנחנו משלימים זה את זה".

החלל יציג כארבע תערוכות מדי שנה, של אמנים — בעיקר מהעולם אבל גם מהארץ. בתערוכת הפתיחה "מתח גבוה" פנו נסימה ולנדאו לאמנים שעומדים על סף פריצה ברחבי העולם (ג'ונתן אלדהובר, הילארי פסיס ואחרים), וביניהם גם שני אמנים ישראלים – נירית טקלה וגיא ינאי. "אני לא בוחר אמנים לפי הדרכון שלהם אלא לפי האיכות, הפוטנציאל", הוא מסביר. "אבל כן, הפוקוס יהיה על אמנות בינלאומית. יש איזו תחושה עמוקה שאף על פי שתל אביב היא עיר מאוד קוסמופוליטית ונחשבת לאחת המגניבות בעולם, כשישראלים מחפשים איכות באמנות, הם נוסעים ללונדון, פריז או ניו יורק. אני רוצה להביא לפה את מה שהם היו מוצאים אם היו נוסעים לחו"ל".

דווקא עכשיו להקים מיזם כזה?

"אנחנו עוברים תקופה מאתגרת אבל זה ברור לי שזו הולכת להיות הצלחה עצומה. מעבר לזה אני חושב שלעשות משהו בניגוד לכל הציפיות מייצר עבורי אולי 70% מהמוטיבציה. יש פה הזדמנות ואם המצב מאפשר, אין זמן טוב יותר מזמן משבר כדי לחשב מסלול מחדש".

נזכה לראות פה תערוכה של קוסאמה?

"זה חלום חיי, אבל אני לא יכול לגלות. צריך להמתין בסבלנות".