יוצר הסדרה "הטבח": "שפים הם דיקטטורים עם המון כריזמה"

זה זמן רב שהמטבח, המקצועי, הקולנועי ובוודאי הטלוויזיוני, הוא זירה גברית. יש שיטענו שזה עוד מימי סטיבן סיגל ב”מצור ימי”, אחרים ייחסו את זה לגורדון רמזי, הגבר־גבר של המטבח הבריטי. מה שבטוח זה שעולם המטבח העילי של השפים וסלבריטאי הטלוויזיה שייך בעיקר לגברים. כך גם בסדרת הדרמה החדשה “הטבח”, שעולה בסוף השבוע (7 בנובמבר) ב־yes וב־StingTV, שהיוצר שלה, ארז קו־אל, אומר שהיא על “שני גברים במשבר אמצע החיים הבוחנים את חייהם ולא מרוצים. המטבח הוא המרחב והכלי שבו הדברים האלה מתבטאים”.

השניים הם דורי (גל תורן, “האחיות המוצלחות שלי”, “לאבד את אליס”), שף של מסעדת עילית, שאחד המתלמדים שלו כבר מתחיל לעקוף אותו בסיבוב; ונמרוד (גורי אלפי, “היום בלילה”, “גב האומה”), איש הייטק שעזב את התחום ועובד בעבודות דחק רק כדי להתפרנס, עד שהוא מתחיל לעבוד במטבח של דורי. “נמרוד מתחיל מחדש, מנקודה מאוד נמוכה ומשם מטפס. דורי נמצא רגע אחרי השיא שלו”, מתאר קו־אל, שיצר את הסדרה עם אורית דבוש.

ארז קו-אל צילום: אוראל כהן

קו־אל (42), שגם מביים את הסדרה, כתב בעבר את “חיים אחרים”, יחד עם יוסי מדמוני, ואת “כוונות טובות” שביים אורי ברבש, וכן יצר את המיני־סדרה “טרויקה”. הוא גם עבד במטבח ומכיר את הנעשה שם מקרוב. “בשנות ה־20 המוקדמות שלי הייתי טבח”, הוא מספר. “רציתי לנסוע לפריז ללמוד לבשל. אהבתי לבשל והחלטתי שלפני שאצא ללימודים כדאי שאעבוד במטבח, לראות אם זה מתאים לי. עבדתי ב’ג’ויה’ בהרצליה, ומהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי — שאין לי הכישרון והעניין שצריך בשביל להיות שף. אז הלכתי ללמוד קולנוע, והמשכתי לעבוד במטבח שבע שנים כדי לממן את עצמי בלימודים”.

בדרמה נדמה שהוא יותר נמרוד מאשר דורי. “בביוגרפיה כן”, הוא מודה. “יש לי משפחה, אני נשוי עם שני ילדים. אבל גם הסיפור של דורי, שעסוק באגו ובמה שחסר לו בתחום המקצועי, הוא משהו שנובע ממני ומאורית, שותפתי לכתיבה”.

אתה מוצא דמיון בין במאים לבין שפים?

“בתחום שלנו יש אגואים מאוד גדולים, אבל המטבח הוא עולם שקצת נעצר בזמן. זה מקצוע שקיים מאות שנים, עם מסורות והיררכיות מאוד ברורות. הוא עדיין מתנהל כך ששפים הם דיקטטורים שמרשים לעצמם הרבה יותר מהמקבילים להם בתחומים אחרים. פסח עליו כל הפוליטיקלי קורקט. מותר לעשות בו דברים שבמקומות אחרים לא יתקבלו — בשום מקום עבודה אנשים לא יכולים לדבר אל העובדים שלהם ולזרוק עליהם דברים כפי ששפים יכולים”.

מימין: רותם סל,ע גל תורן וגורי אלפי ב"הטבח" צילום: אוהד רומנו, באדיבות yes

וטוב שכך?

“כל השפים שאני הכרתי לא היו רק דיקטטורים אכזריים. הסמכות שלהם קודם כל באה מהכריזמה והמקצועיות שלהם. דרמה תמיד הולכת למקומות קיצוניים שמשליכים או מהדהדים את מה שקורה באזורים יותר נורמטיביים, ולכן מטבח ושפים הם דבר מעניין. עליי לא זרקו דברים. צעקו, התרגזו, אבל זה אף פעם לא עבר את הגבול. במטבח, לצד גבולות שנחצים, אלימות ואכזריות, יש המון דברים נפלאים. זה מקום יצירתי שאנשים עובדים בו קשה ופורקים. הסדרה לא עוסקת בשף נרגן שכל הזמן זורק דברים ומעליב. אנשים אוהבים לעבוד אצלו”.

זה נכון, “הטבח”, היא דרמה בת תשעה פרקים, שבהחלט לא רק מציגה את דורי כאיש נרגן, אלא כנהנתן, כישרוני ועם נטייה חזקה להרס עצמי. היא משוחקת למופת, ומושכת מאוד לצפייה. משתתפים בה גם רותם סלע, רומי אבולעפיה, יעל אלקנה, עומר עציון, והסט הוא של מסעדת “הרברט סמואל” בתל אביב, שיש אפילו מנה שמרמזת אליה בפירוש, אף שבסדרה זו מסעדה פיקטיבית שנבנה לה תפריט משלה (בעזרת השף מושיקו גמליאלי, הבעלים של בר 51).

“’הרברט סמואל’ עמדה נטושה כמה שנים. יונתן רושפלד, השף שלה, נפרד ממנה ובסוף חזר לשם”, מספר קו־אל. “רשת מלונות קנתה את כל הנכס, והיתה אמורה לשפץ אותו ולבנות שם מלון, אבל בינתיים מטבח שרושפלד בנה בסטנדרטים מטורפים עמד ריק ונטוש. זה כאילו נפל משמים, אפילו השולחנות במסעדה עמדו וחיכו לנו, אבל לא הצלחנו לאתר את האדם עם המפתחות שיכניס אותנו פנימה. התייאשנו. כבר חשבנו על לבנות אולפן באוקראינה; ואז דרך שרון כהן, השף של מסעדת “שילה” התל־אביבית, שהוא חבר שלי ומלווה אותי הרבה שנים, הגענו למתווך שמחזיק את המפתחות. מאותו רגע עמלנו קשות כדי להשמיש את המטבח, כולל אישור ממכבי אש להדליק את האש, שלחנו את כל השחקנים לעשות הכשרה אצל גמליאלי. גל עבד במשך שבועות ארוכים כמעט כל ערב על הפס, כמו כל טבח. גורי ויעל פילטו דגים. גל הוא בשלן שאוהב לאכול ולהאכיל, אז זה נפל עליו בול”.

קו־אל אומר שאחת המטרות בסדרה היתה לחשוף את עולם המטבח בצורה אמיתית ככל הניתן. “אומרים שיש שני דברים שאנשים יכולים להסתכל עליהם לנצח: אש ואנשים אחרים עובדים. אם אני הולך למסעדה עם בר פתוח, אני מאבד עניין בכל דבר אחר. לכן היה לי מאוד חשוב שגם הסרוויס וההכנות והעבודה הסזיפית יהיו אמיתיים. בפרק הראשון כשגורי מפרק גלגל פרמזן — הוא באמת עושה את זה. רק עכשיו סיימתי את הפרמזן שנשאר לנו מהסט ההוא”.

עוד דבר שנראה כלקוח מעולם המסעדנות במציאות הוא צריכת הסמים של השף. ביססת את הדמות של דורי על השף רפי כהן, שדובר על ההתמכרות שלו רבות?

“ביססתי אותו על כל מיני דמויות. אני לא מכיר את כהן באופן אישי. ראיתי אותו מסתובב בעיר בכל מיני מצבים. הכרתי טבחים שעבדו אצלו. זה לא אחד לאחד. הוא משמש השראה. אבל האמת היא שאת ההשראה קיבלתי לא רק מטבחים, אלא גם מאנשים מהתחום שלנו. גם פה וגם שם יש עניין של לחץ ואנשים עם צורך בתחרותיות. התחושה במטבח היא שאתה נבחן בכל יום מחדש. הלחץ הזה מייצר אישיות”.

קו־אל, דבוש וצוותם מכוונים כבר לעונה שנייה. “אנחנו מרגישים שרק התחלנו. הקדמנו את העלייה של הסדרה, אנחנו עוד עורכים את הפרקים וכנראה נערוך עד הרגע האחרון”, הוא אומר. לשאלה אם חברות הסטרימינג האמריקאיות כבר פנו לקנות את הסדרה, הוא משיב “לא אליי. אבל אני רוב הזמן במרתף בלי קליטה, אז אולי התקשרו ולא עניתי”.

אמרת קודם שהתחום הזה כאילו נעצר בזמן, אבל שפים נהיו גיבורי טלוויזיה, בעיקר בתחום הריאליטי, הם נהיו סלבריטאים. דורי היה מסכים להיות שופט ב”מאסטר שף”?

“נכון, הם עכשיו גם אמורים להיות סלבריטאים, וזה מוסיף עליהם עוד לחץ. ובעניין דורי, צריך לצפות בהמשך העונה”.