דיסטופיה אמריקאית: ברודוויי חווה את המשבר החמור בתולדותיה

בימים אלה מתמודדת ברודוויי עם אחד המשברים הגדולים בתולדותיה. כמעט שמונה חודשים חלפו מאז הורד המסך על התיאטראות, ונדמה שאיש אינו יודע לנבא מתי ישובו לפעול.

החודש הודיע האיגוד המייצג את מפיקי ובעלי התיאטראות (Broadway League) כי המופעים לא יחודשו לפחות עד 30 במאי 2021. מוסדות התרבות השכנים, בהם המטרופוליטן אופרה, הפילהרמונית והניו יורק סיטי בלט, ביטלו את הפעילות לעונה הקרובה והודיעו על פתיחת השערים רק בסתיו הבא.

97 אלף עובדים מתפרנסים מתעשיית הענק של ברודוויי, התורמת לכלכלת ניו יורק כ־14.8 מיליארד דולר בשנה. בעונה הקודמת (2019-2018) צפו במופעי ברודוויי כ־15 מיליון צופים, מהם 65% תיירים, וההכנסות עמדו על 1.83 מיליארד דולר.

כרזות של המילטון על תיאטרון בטיימס סקוור צילום: גטי

בעלי העסקים בטיימס סקוור, שסביבה ממוקמים רוב התיאטראות הגדולים, מספרים על אחת התקופות הקשות שידעה העיר, אפילו בהשוואה לפיגוע במגדלי התאומים. "למי אפתח את המסעדה שלי? לג'וקים?", אמר הבעלים של מסעדת "בונד 45“ בטיימס סקוור, שרגיל לארח מדי ערב את הקהל לפני ואחרי ההצגות. בשבוע האחרון לפני שנסגרו הציגו בברודוויי 31 הפקות, עוד 8 בהרצה ו־8 בחזרות. סכום ממוצע של הכנסות בשבוע הוא 35 מיליון דולר. תכפילו את זה במספר השבועות שהאולמות עומדים ריקים - מדובר על אובדן הכנסות של מעל מיליארד דולר.

מפיקי המחזמר "איש המוזיקה" שהיה אמור לעלות החודש בגרסה חדשה בכיכובו של יו ג'קמן, הודיעו השבוע כי הם דוחים את ההפקה לפברואר 2022 מחשש לקחת סיכונים. במאי ההפקה ג'רי זקס הביע תסכול מהמצב: "בכל 50 שנות הקריירה שלי מעולם לא התבקשתי להפסיק לעבוד ופתאום אומרים לי 'לך הביתה', זה הלם גדול. התלבושות, התפאורה, הכל כבר היה מוכן וננעל בתיאטרון. כל מה שנשאר אלה פגישות בזום". מפיקי ההצגה "מלון פלאזה" מאת ניל סיימון, בכיכובם של שרה ג'סיקה פארקר ומתיו ברודריק, הודיעו שיפתחו את המופעים באפריל 2021, אך מודאגים שהקהל לא יגיע מחשש להידבק לפני שיימצא חיסון. מפיקים נוספים מטילים ספק בפתיחת האולמות, וגם דיוויד ביירן שהיה אמור לחזור החודש עם "אמריקן אוטופיה" לבמות הודיע, "אם להיות ריאלי, אני חושב שזה ייקח עוד שנה לפחות". בינתיים המופע שלו עלה ב־HBO.

אולם יש כאלה שחושבים אחרת, בהם גדול מלחיני ומפיקי מחזות הזמר אנדרו לויד ובר ("קאטס", "אוויטה"), שסבור שאפשר להתחיל גם בלי חיסון. ובר, ש"פנטום האופרה" שלו רץ בימים אלה בסיאול, טוען שעם אמצעי בטיחות מתאימים, כמו מדידת חום בכניסה, הוא לא רואה סיבה שהתיאטרון לא יוכל להתחדש. "אל לנו להתעלם מהאפשרות הזאת" אמר ובר ל”וול סטריט ג'ורנל”. אתגר נוסף שעליו מדברים ותיקי ברודוויי הוא שעם חזרת הקהל לתיאטרון יצטרכו להוריד את מחירי הכרטיסים, בעייתי עבור תעשייה שגם בזמנים טובים רק אחת מתוך חמש הפקות שבה מחזירה את ההשקעה מראש. עלויות ההפקה בשנים האחרונות הרקיעו שחקים, וישנם מחזות זמר שמגיעים להשקעה מקדימה של 15 מיליון שקל. במקביל התייקרו תקציבי התפעול השבועיים שיכולים לעמוד על 850 אלף דולר, ולכן המפיקים יצטרכו לעבוד על הפקות בהשקעה נמוכה יותר.

מגמה חדשה שצוברת תאוצה היא מעבר של התיאטרון למרקע: "המילטון" בדיסני, "אמריקן סאן" ו"ספרינגסטין און ברודוויי" בנטפליקס, והמחזמר "דיאנה" שהספיק לקיים רק הצגות הרצה וישדר את הבכורה על המסך. גם העיבוד המוזיקלי למחזמר "הנשף" בכיכובן של מריל סטריפ, ניקול קידמן וקרי וושינגטון יעלה ב־11 בדצמבר בנטפליקס. על פי מחקר שערך מכון ברוקינגס, לפני המגפה הציעה העיר 280 אלף משרות בתחום האמנויות. בין אפריל ליולי 153 אלף מהמשרות נעלמו. רבים נאלצו לפנות לאפיקים אחרים כדי להתפרנס.

השבוע התבשרה התעשייה על התיאטרון הראשון שסוגר שעריו לצמיתות כתוצאה מהקורונה. תיאטרון “Venerable Westchester Broadway“ הוותיק ייסגר אחרי 46 שנים. מיום הקמתו עלו בו 217 הפקות, בהן "נשיקיני קייט" המפורסמת. ההפקה האחרונה “All Shook Up” עלתה ב־5 במרץ לשבוע בלבד. לצד התיאטראות ומוסדות התרבות הגדולים בעיר ישנם מאות מוסדות קטנים שנסגרו. על פי פרסומי העירייה, 748 אולמות קטנים פועלים במסגרת אוף ברודוויי ואוף אוף ברודוויי ומספקים עבודה ל־8,400 איש. השבוע הגישה קבוצה של שמונה תיאטראות ומועדוני קומדיה תביעה לבית המשפט המחוזי הפדרלי במנהטן בעקבות סגירתם בקורונה. לטענתם, צווי הסגירה פוגעים בחופש וזכויות הקניין, כולל הזכות לעבוד ולהתפרנס. עוד נטען שההגבלות נאכפו באופן שרירותי. בתי קזינו, אולמות קייטרינג, מרכזי באולינג, מכוני כושר ומרכזי קניות הורשו להיפתח מחדש, והם מבקשים מבית המשפט לבטל את צווי ההנהלה המונעים מתיאטרונים לקיים הופעות. השחקנית קתרין ראסל, שיזמה את התביעה ומנהלת ה“Theatre Center”, טוענת ש"תיאטראות קטנים יכולים לשמור על כללי הזהירות יותר מהגדולים ואנשים צריכים לחזור לעבוד. היינו סגורים יחד עם המסעדות והברים, אבל הם נפתחו במשך הזמן, ולמעשה הרבה יותר בטוח בתיאטרון כי שם יושבים עם מסכות".