המעצבת מירית רודריג: "פתאום ההרפתקה נהפכה לאקסטרים"

"מצבי קיצון מוציאים ממני את המיטב", אומרת המעצבת מירית רודריג שמציגה קולקציה חדשה, שהצילומים האמנותיים של מיכל חלבין והסטיילינג של חיה וידר רק מחדדים את יופיה: “הרגשתי שיש הר של קורונה ואני יכולה לעשות הפקה בצלו", היא מסבירה. "דווקא בזמנים כאלה, אני מאמינה בהקשבה לתחושות הבטן שלי לאינטואיציות”.

הצילומים של האמנית הבינלאומית מיכל חלבין, שרודריג מעידה שחלמה לצלם אתה מאז ומתמיד מטשטשים את הגבולות בין אופנה לתיעוד. הבגדים המצולמים אינם תיאטרליים או אמנותיים. יש מאחוריהם סיפור, והם לבישים מאוד וקל להתחבר אליהם. הקולקציה משלבת רקמות יפהפיות בשמלות טול, בחולצות כותנה לבנות ובפריטים אחרים. רודריג רוצה שהבגד יספר לאשה שתלבש אותו סיפור, שהוא יעורר בה זיכרונות, געגוע לחוויה כלשהי, לטיול רחוק, לדמויות, לריחות ולטעמים. הצילומים התקיימו בצפון הארץ בטבע, והתוצאה היא חיבורים לא מובנים מאליהםהפותחים צוהר לעולמה של רודריג ולקולקציה מגובשת וקוהרנטית הכוללת בין השאר שמלות טול יפהפיות, ז’קטים ומעילים נינוחים וחולצות כותנה רקומות. “בחרתי את הפרטנריות הכי טובות לצילום הקולקציה, שיידעו לחלום אתי”, היא אומרת. 

מתוך הקולקציה החדשה של מירית רודריג שצילמה מיכל חלבין. תמונות שיש מאחוריהן סיפור צילום: מיכל חלבין

לפני עשור היתה לרודריג חנות בגן החשמל בתל אביב בשם קלוזט, שבה תפרה בהתאמה אישית ללקוחותיה. בעשר השנים האחרונות היא עיצבה ומכרה בבלעדיות לרשת רזילי, עד שזו הודיעה על סגירתה.

היא חזרה ליצור בגדים בקולקציות עצמאיות למותג MR ובספטמבר שנה שעברה, הציגה בשבוע האופנה בפריז שאליו הוזמנה להציג לצד מעצבים צעירים מרחבי העולם בעקבות פנייה באינסטגרם. "הצגתי שם קולקציה חדשה לקיץ בשילוב רקמות ועבודות טקסטיל של טלי דרורי", היא מספרת. "ושם קיבלתי פידבק שלא קיבלתי ברזילי — ראו את הבגדים שלי, ראו שאני מספרת סיפור שהוא רצף היסטורי וגיאוגרפי של משפחתי והסביבה שאני פועלת בה, וגם של חברותי בכפר הערבי חורפייש שרוקמות על הפריטים שאני תופרת. קיבלתי חיבוק ענק מאנשי מקצוע וכשחזרתי משם, התמיכה הזאת חיזקה אותי והחלטתי לפתוח חנות. לא ידעתי שתהיה קורונה, שההרפתקה הזאת תיהפך לאקסטרים”.

בספטמבר 2019 כשחזרה מהתצוגה בפריז חיפשה חלל לחנות ובדצמבר חתמה על חוזה לחנות בשדרות רוטשילד 1 בתל אביב ואז הגיע המשבר. “זה, הביא אותי לדומם מנועים אבל לימד אותי שאני בכיוון הנכון". 

מירית רודריג. "לרוב אני מציירת ומעצבת בצורה אינטואיטיבית ומעבירה לרוקמות מחורפייש. בגלל הסגר, הבחירות בקולקציה הזאת נבעו ממגבלות” צילום: גיא גלעד

רודריג, 47, בוגרת שנקר, מתגוררת בקריית ביאליק עם ארבעת ילדיה ובן זוגה. בסטודיו שלה בקריית מוצקין יש לה צוות ותיק של שבעה עובדים והייצור הוא מקומי: "תמיד ראיתי את הפוטנציאל במדינה והרוקמות פה נותנות לי השראה". הרוקמות מהגליל מלוות אותה בעבודותיה מראשית דרכה, גם בקולקציה הנוכחית, השנייה בגלגול הנוכחי. "בדרך כלל אני מציירת ומעצבת הכל בצורה אינטואיטיבית והן רוקמות, אבל בגלל הסגרים שהיו והקושי להיפגש אתן, הבחירות שלי נבעו ממגבלות. למשל, גזרתי את הרקמה והטבעתי אותה על הטול וכך נוצר מעין זר של פרחים עם שורשים מכיוון הצוואר כלפי מטה. לא הייתי רוקמת את זה ככה אם הייתי רוקמת ישירות על הטול".

במקביל לקולקציה הזאת, רודריג עבדה על קולקציה קטנה ומקומית לחנות storyonline.co.il תחת מותג הבית שלהם Paper, וגם עובדת על פרויקט עם המעצב הגרפי להב הלוי: מותג קטן הנושא לוגו וגרפיקה שלו ועיצובים שלה ושמו Harbor and hope שיימכר באתר שלה (www.miritrodrig.com) שם גם אפשר למצוא את הקולקציה החדשה (מכנסיים 390־790 שקל; חולצות טי 190־369 שקל; חולצות מכופתרות 390־690 שקל; שמלות 590־1,290 שקל; ומעילים 790־1,690 שקל).

ב־2006 אמרה לי מירית רודריג בראיון "הפוטנציאל הוא אדיר, היום אני מממשת אותו בקטן. בעתיד אני מקווה לקחת את זה קדימה". נדמה שהעתיד הזה כבר כאן.