אוצר ממכר: ארכיון הקולנוע הישראלי שעולה לרשת

עד היום היו אוצרות הקולנוע הישראלי מאוחסנים בסליק תת־קרקעי משומר ומקורר בגיא בן הנום, מתחת לסינמטק ירושלים. מאז הקמת ארכיון הסרטים הישראלי, כל סרט ישראלי שנעשה בארץ היה מחויב להפקיד בו עותק. זה מהלך חשוב שכן עד לפני עשור הקולנוע עדיין צולם בפילם — חומר גלם מתפורר ומתכלה שממשיך לעבור תהליכים כימיים הרסניים ודורש תנאי אחסון מוקפדים. מאז 2017 החל שם פרויקט דיגיטציה שבשלב ראשון דוגם לקבצים דיגיטליים את כל חומרי הארכיון, בשלב השני מעביר אותם רסטורציה ובשלב השלישי מעלה אותם לאתר האינטרנט של הארכיון.

האתר הזה הושק לפני כמה שבועות (בכתובת www.jfc.org.il), ועוד לפני שהוא מציג את כלל התכנים הזמינים בארכיון, הוא כבר נהפך לאוצר צפייה ממכר. האתר מחולק לשתי מחלקות. החלק האחד, "המבט ההיסטורי", מציג את כל חומרי הארכיון התיעודיים שצולמו בארץ ישראל, עוד לפני שהיתה מדינה.

דוד אבידן מתוך הסרט “הכל אפשרי” מ־1968 צילום: באדיבות ציפורן לוטם

הארכיון אמנם מחזיק בידיו את הסרט הראשון שצולם בארץ — הסרט שצילמו בפלשתינה צוותי הצילום של האחים לומייר ב־1896 — אבל הוא עדיין לא זמין לצפייה באתר. כרגע החומרים העתיקים ביותר שמצאנו הם מ־1928. הארכיונים של יומני גבע (בראשות מרדכי נבון) ושל יומני כרמל (של אולפני הרצליה בראשות מרגוט קלאוזנר) זמינים עכשיו לציבור. מתנה לא רק לחובבי נוסטלגיות (חפשו את יומני החדשות משנת הלידה שלכם), אלא גם לתחקירנים ולדוקומנטריסטים שעד עכשיו היו צריכים לנסוע פיזית עד ירושלים ולשבת שעות בארכיון ולעבור על חומרי גלם ועכשיו יכולים לעשות את התחקיר הוויזואלי שלהם מהבית.

הצפייה ביומני החדשות, שהיו נגועים בתעמולה ופרסום לא סמוי מהימים שלפני הקמת הטלוויזיה בישראל, נותנת הצצה מפכחת לאופן שבו המדינה ניסתה לעצב את דמותה עד שנות ה־60: בעיקר מאוד מיליטריסטית, אבל עם הישגים בתעשיה וחקלאות, ועם "דיילות חמודות".

מעניין לא פחות הוא האגף שנקרא "המבט האמנותי", שהוא בעצם אתר הסטרימינג הראשון לסרטי קולנוע ישראליים, עלילתיים, תיעודיים וקצרים. חלקם זמינים חינם, ואחרים עולים 15 שקל לצפייה.

יצירת המופת מתוך המלאי הקיים כרגע היא "עבודה", סרטו של האמן והצלם הלמר לרסקי מ־1935. לרסקי הושפע מהקולנוע הסובייטי של שנות ה־20 ויצר מעין סרט תעמולה סמי־תיעודי של החלוציות הישראלית, אבל הוא עושה את זה עם צילום מסוגנן, תאורה עזה וזוויות צילום מוקצנות שמדגישות את חוסנו של גוף האדם, בסרט שנראה כמו הילד הציוני שהיה נולד לפודובקין וריפנשטאל, ולא ברור אם עלינו להעריץ את האמנות שבו, או להירתע מהפשיזם הלא־מודע שמסתתר בין תמונותיו.

הארכיון מציע גם אפשרות להשלים צפייה בארכיונים של היוצרים שפעלו בארץ בין שנות ה־70 ל־80: כל סרטי יקי יושע, רוב סרטי מיכל בת אדם, סרטיהם הקצרים של דוד אבידן, עמוס גוטמן ורחל חלפי. חפשו את סרטי התעודה של חיים גורי, ביניהם "המכה ה־81", שעליו היה מועמד לאוסקר. ועצרו על הדף של שמעון דותן ("חיוך הגדי", "צלילה חוזרת"), שכבר שנים חי ופועל בניו יורק, ושהעלה את כל סרטיו לצפייה בחינם. סרטיו הקצרים היו גילוי ארכיוני מרתק, של קולנוען עם מבע ויזואלי לא שגרתי.