פסטיבל חיפה לקולנוע - והפעם על הספה
סרטים מומלצים שבמרכזם שירה, מחול ומוזיקה יוקרנו השנה בפסטיבל חיפה לקולנוע שכולו ישודר בסטרימינג. בחירת הסרטים השנה נהנית מהצורך לצמצם, וכך מתמקדת רק ביצירות באיכות קולנועית גבוהה, בלא להזדקק לסרטים מסחריים
גם פסטיבל חיפה ישאיר השנה את האורות כבויים באולמות הקולנוע יעביר את פעילותו לאינטרנט. במקום להצטער על כך ולהביע געגוע לצפייה בסרטים עם קהל באולם, הפעם לא צריך להתלבט איזה סרט לראות.
- טקס בזום: והאמי הולך לשחקנית בפיג'מה
- סיפור מהסרטים: מדוע "ראלף ההורס" לא נכנס לקולנוע לב?
- באקדמיה האמריקאית לקולנוע מרחיבים את המסך
"השינה של מר ריכטר" צילום: imdb
אפשר פשוט לעשות מרתון סרטים בסטרימינג, ובגלל שממילא סרטי מפיצים נמצאים כרגע בהקפאה עד שבתי הקולנוע ייפתחו, נדמה שהבחירה הרפרטוארית השנה נהנית מהצורך לצמצם ובכך להתמקד רק בסרטים עם האיכות הקולנועית הגבוהה, ולא להזדקק לסרטים המסחריים עם הכוכבים שיימלאו את אלף המושבים באודיטוריום. ואכן, תמצאו השנה לא מעט סרטים שכבר זכו בפרסים בפסטיבל סאנדאנס בינואר ובפסטיבל ברלין בפברואר.
הפסטיבל יתקיים בחול המועד סוכות בין 3־10 באוקטובר. מכירת הכרטיסים החלה השבוע באתר haifaff.co.il כי גם בגרסת האונליין, כמות הצפיות בכל סרט מוגבלת על ידי מפיציו הבינלאומיים. השנה תתקיים תחרות בינלאומית בין 18 סרטים. בראש חבר השופטים יעמוד הבמאי האירני מוחסן מחמלבף ולצדו הבמאית הגר בן אשר וכן גם אני, כותב שורות אלה.
"אביבה" צילום: imdb
הנה שני סרטים עלילתיים ושני סרטי תעודה שכבר ראינו:
"אביבה". בועז יכין נולד בניו יורק להורים ישראלים, למד בנעוריו בישיבה והתחיל את דרכו בהוליווד כמי שהיה שותף לתסריטים של "שיעור באש" של קלינט איסטווד, "הנסיך הפרסי" ו"האשליה". אז נהפך ליקיר הקולנוע העצמאי בזכות סרטיו "פרש", שעליו זכה בפרס הבימוי בפסטיבל סאנדאנס ו"אשת חיל מי ימצא" עם רנה זלווגר, במה שנראה כיום כמו גרסה מוקדמת ל"המורדת" עם שירה האס. סרטו החדש "אביבה" הוא יצירה ניסיונית, סרט מחול. יכין משתף פעולה עם הרקדנית והכוריאוגרפית בובי־ג'ין סמית, לשעבר רקדנית בת שבע והמוזה של אוהד נהרין, והוא מספר באמצעותה סיפור אהבה מפורק וסימבולי בין אביבה הצרפתייה ובין עדן, תלמיד ישיבה לשעבר מניו יורק. ארבעה שחקנים מגלמים את שתי הדמויות, והם מחליפים ביניהם מגדרים. כבר בחמש הדקות הראשונות של הסרט תמצאו בו ציטוטים מתוך "2 או 3 דברים שאני יודע על אודותיה", "הבוז", "חבורה נפרדת" ו"עד כלות הנשימה" של ז’אן־לוק גודאר ו"זה אצלה בדם" של לאוס קאראקס (וגם השראה מצד הבמאי הספרדי חוליו מדם), ביצירה פלינדרומית שכולה ליבידו ומיניות שמאתגרת לא רק את הגבולות בין המינים, אלא גם את הגבול שבין קולנוע עלילתי רומנטי לבין וידאו דאנס מופשט.
“סאמרטיים". לפני כמה שבועות התפעלנו כאן מ”תקופת מבחן”, סרט הביכורים של קרלוס לופז אסטרדה, שמשתף שם פעולה עם אמני הספוקן־וורד דויד דיגס ורפאל קאסל, והנה מגיע לפסטיבל סרטו השני וגם הוא מבוסס על שירה וספוקן־וורד. “סאמרטיים” הוא לא סרט עלילתי במובן המקובל של המלה, אלא מסע ברחבי הערים וניס ולוס אנג’לס בחוף המערבי של ארה”ב, כשבכל פעם המצלמה מתלווה לאחד מ־25 אמני ואמניות שירה מדוברת במה שהופך לפסיפס קצבי של יום בחיים, ובעיקר מציג את המלים המדוברות ככלי נשק נגד מצבים של בריונות ואפליה.
"העולם כחול כתפוז" צילום: imdb “העולם כחול כתפוז". זוכה פרס הבימוי בתחרות התיעודית הבינלאומית של פסטיבל סאנדאנס, מתעד משפחה שחיה בדונבס, שבאוקראינה: אזור המצוי כבר שש שנים במלחמה עם רוסיה. הבמאית אירינה ציליק מתעדת משפחה שמתעדת את עצמה. אנה טרופימצ’וק חובבת קולנוע ויחד עם בני משפחתה הם הופכים את ביתם, שקולות הנפץ מרעידים את קירותיו, לאולפן צילום קטן בו הם מתעדים את חייהם. זה סרט בתוך סרט בתוך בית ועם מלחמה בחוץ.
“השינה של מקס ריכטר". בשנים האחרונות קשה להתחמק מהמוזיקה המכשפת והמרגשת של מקס ריכטר, שהיה מוכר רק לחובבי המזיקה הקלאסית העכשווית המינימליסטית עד שהלחין את “ואלס עם בשיר” של ארי פולמן. מאז הוא הלחין את הסדרות “הנותרים” ו”החברה הגאונה שלי” ואת הסרטים “אד אסטרה” ו”יצירה ללא מחבר”. ב־2018 קיים ריכטר סדרה של קונצרטים בפארק בלוס אנג’לס שבהם הוא ביצע עם תזמורת את יצירתו “שינה” הנמשכת שמונה שעות. הוא הזמין את הקהל לבוא לקונצרט שהתחיל ב־22:30 ותוזמן להסתיים בדיוק עם זריחת השמש, ופיזר מאות מיטות בפארק כדי שהקהל יוכל לישון לצלילי המוזיקה שהוא ותזמורתו ביצעו. הסרט הזה הוא תיעוד ההופעות האלה, והוא בחלקו סרט הופעה, בחלקו פורטרט מצומצם של ריכטר ובחלקו התבוננות בקהל ותגובתו ליצירה — הרוב ישנים, אבל אחרים עושים יוגה או מדיטציה, כשריכטר מסתובב ביניהם.
