מציאות חלופית: אמנים ושחקנים בימי הקורונה

"רגע של אופטימיות ושוב פסימיות" 

ששון גבאי (72)

שחקן, כוכב "ביקור התזמורת", זוכה הטוני בברודוויי

צילום: דנה קופל

התוכניות: "בימים אלו היינו אמורים להיות בסיבוב הופעות של 'ביקור התזמורת' ברחבי ארה"ב. אלה מקומות שחיכינו להופיע בהם והמתנו כמה שבועות לראות אם דברים חוזרים לשגרה, ומכיוון שזה לא קרה, חזרתי עם המשפחה לארץ".

מציאות חלופית: "באוגוסט השלמתי כאן את חלקי בצילומים לעונה השלישית של 'שטיסל', וגם התחלתי חזרות בבית ליסין להצגה 'בין המילים' של פלוריאן זלר בבימוי אילן רונן. זה מחזה מקסים שקראתי שנתיים לפני שנסעתי לניו יורק. התחלנו חזרות והפסקנו, כי פתחו אותנו ואז שוב סגרו. יש לי כל מיני הצעות עתידיות גם לטלוויזיה. משמח אותי לדעת ששם עושים דברים, בניגוד לתיאטרון שמחכה להוראות פתיחה.

"כל המצב הזה שיש רגע של אופטימיות ואז שוב פסימיות מכתיב את מצב הרוח. אני מנסה להיות אופטימי ולחשוב שגם אם לא יימצא חיסון, נצליח לתפקד ולחיות אורח חיים נורמלי".

"הלייבל נסגר, אבל קרו לי גם נסים"

 לירז צ'רכי (42)

זמרת ושחקנית. אלבומה Naz עם שירים בפרסית זכה בהצלחה עולמית

צילום: רונן פדידה

התוכניות: "באפריל הייתי אמורה להמשיך סיבוב הופעות בחו"ל אחרי שסוכנים מכל העולם עשו לי בוקינג לשנה שלמה. הייתי מאוד חמה ואז הגיעה הקורונה. לקח לי חמש שנים לבנות את הדבר הזה. גם ברמה הכלכלית התחלתי להרוויח אחרי שהשקעתי הרבה ובמאי היה אמור לצאת לי אלבום חדש שהוא סוג של חלום כי שיתפתי בו פעולה עם אמנים מאיראן. הכל היה מוכן והיה לייבל שאמור להפיץ את האלבום בארץ ובעולם. אבל הכל התבטל, כולל הלייבל שנסגר".

מציאות חלופית: "לצד מפח הנפש האמנותי והכלכלי קרו גם נסים. הגשנו את האלבום ששמו Zan ללייבל הגרמני Glitterbeat המתמחה במוזיקת עולם, והוא החתים אותי לשני אלבומים, הראשון שבהם ייצא בנובמבר. בעולם כולם עובדים ורק אצלנו יש סוג של תקיעות. אחרי שבוטלו ההופעות קנו ממני הופעות בלייב סטרימינג. גם הסדרה 'טהרן' שם גילמתי את סוכנת המוסד קדוש עלתה בטיימינג מושלם. הקהל ששומע את המוזיקה שלי קיבל תוכן שלי גם בטלוויזיה.

"בפן האישי נבהלתי וגיליתי שאני צריכה זמן לבית ולמשפחה, ולהפסיק לרדוף אחרי הזנב של עצמי. גם מבחינת המדינה הבנתי שלנו האמנים אין באמת תמיכה, אנחנו מאוד לבד. הייתי בכמה הפגנות אבל זה עוד יותר הרעיד לי את האדמה, זה החליש אותי להבין איפה אנחנו חיים". 

"הושבתי את כל הנגנים במעגל של ריחוק חברתי"

 להב שני (31)

פסנתרן ומנצח, המנהל המוזיקלי המיועד של הפילהרמונית הישראלית 

צילום: marco borggreve

התוכניות: "בקיץ הייתי אמור להשתתף בפסטיבל ורביה בשוויץ. כשהתבטל, תכננתי לבוא לארץ לקיים למנויי הפילהרמונית את הקונצרטים שהפסידו בקורונה — אבל אז האולמות נסגרו שוב. הבעיה הגדולה כרגע היא שאי אפשר לתכנן שום דבר, אפילו לשבוע מראש".

מציאות חלופית: "התחתנתי בברלין ואת ירח דבש בילינו בבית. בהמשך הפילהרמונית ערכה אירוע גאלה מקוון בהנחיית הלן מירן עם יצחק פרלמן ופנחס צוקרמן שניגנו מסלון ביתם. כשהעולם החל לצאת מסגר, ניצחתי על קונצרטים בווינה ובפסטיבל זלצבורג והגעתי לישראל להקליט קונצרט עם הפילהרמונית ללא קהל. בחודש שעבר חזרתי מרוטרדם שם עשינו ניסוי מוצלח בריחוק חברתי, והושבנו את התזמורת במעגל סביבי. אחד הדברים היחידים שיצאו טוב מהסיפור הזה הוא שניסינו לחרוג מדברים מובנים מאליהם. בסוף החודש אני מנגן עם הפילהרמונית של ברלין, ובתחילת אוקטובר אני מקווה לפתוח את העונה הראשונה שלי כמנהלה המוזיקלי של הפילהרמונית.

"בשום שלב לא דאגתי לבריאות או לעתיד שלי. אבל אני חושב על הנגנים ובכלל על האמנים בישראל. התחושה היא שזה הדבר האחרון שמעניין מישהו. בכל העולם מסתכלים על הפילהרמונית בהערצה. היא השגרירה של ישראל, וחבל שרק בארץ לא מתייחסים אליה ככה". 

"עכשיו אוהבי אמנות קונים אצלנו פרחים"

מירב בן לולו

צלמת. בתערוכותיה היא מתעדת את עולם האופנה לפני ומאחורי הקלעים

מירב בן לולו והשותף שלה רן גולן

התוכניות: "הייתי אמורה לנסוע לפריז ביוני לצלם בשבוע האופנה של הגברים ולצלם קמפיינים של מותגי אופנה מקומיים בארץ".

מציאות חלופית: "רוב עבודות הצילום שלי התבטלו, וגם השותף שלי לסטודיו, האמן רן גולן, יצא לחל"ת מעבודתו במלון מונטיפיורי, ויחד החלטנו בתחילת הסגר לפתוח חנות פרחים קטנה בכרם התימניםNetto .Flowers משם עברנו למונטיפיורי 25, והפכנו את המקום לחלל דינמי, שאפשר להגיע אליו, להתארח, לשבת בו ולקנות כמעט כל דבר שיש פה: מפרחים ועד רהיטים וצלחות שמצאנו בשוקי פשפשים בעולם ובארץ, וגם עבודות שלנו שמוצגות על הקירות. אנחנו לא צריכים להגדיר את הזהות שלו או את האופי, אנחנו נהנים מהרגע.

“בחודש האחרון חזרתי לצלם יותר ואני מתמרנת בן שני העולמות. בשבוע שעבר, למשל, עשיתי קאסטינג לצילומים בחנות, והזרים בחנות נעטפים בנייר שעליו מודפסות עבודות שלי. לקוחות מתחום האופנה והאמנות באים לתמוך וקונים פה פרחים עכשיו, גם כי הם אוהבים את הטעם והסגנון שלנו".

"ירק המנקאי הוא אהבה ממבט ראשון"

יובל בן נריה (37)

שף. מבעלי המסעדות טאיזו ומיאזאקי

תוכניות: "התכוננו לפתוח במאי את 'מיאזאקי', מסעדת אוכל הרחוב שלנו בשרונה מרקט. בקיץ היינו אמורים לפתוח את מסעדת 'a’, פרויקט עצום שעבדנו עליו המון זמן, היינו שנייה לפני תחילת טסטים במטבח. אבל אז בשבת 14 במרץ קיבלנו החלטה לסגור את כל המסעדות בגלל המצב. לי אישית היה ברור שאנחנו הולכים לקראת סגירה ממושכת".

מציאות חלופית: "חודש אחרי הסגירה התחילו מחשבות על איך אנחנו מביאים את החוויה של טאיזו עד לבית הלקוח. די מהר הגענו ל־350 משלוחים ביום ופידבקים מעולים. בנינו את העסק, וגם קפה טאיזו עמד על הרגליים.

“במקביל נכנסתי לתחום הפוד־טק עם חברת הינומן שמגדלת מנקאי, ירק העלים הזעיר בעולם שהוא גם סופר פוד. נפגשתי עם המנכ"ל רון סלפטר, נסעתי לחממות שלהם בקיבוץ בארי, וזו פשוט היתה אהבה ממבט ראשון. מעבר לעובדה שזה הירק היחיד שידוע שמכיל ויטמין B12 בצורתו הטבעית, הוא מסייע בהורדת סוכר, מכיל ריכוז גבוה של חלבון, ברזל ואומגה 3. כמובן שכל מה שעניין אותי זה לקחת את המנקאי ולהתחיל לשחק אתו במטבח. להגיד שהופתעתי לטובה יהיה אנדרסטייטמנט. אין לו מרקם בעייתי או טעם לוואי ויש בו רק פלוסים. ביולי התחלתי להכניס מנות מנקאי לתפריט בטאיזו ובקפה טאיזו".

"הגעתי מוכנה לעידן הזה"

דנה מודן (50)

תסריטאית ושחקנית. העונה השנייה של הסדרה שיצרה "ככה זה", בכיכובה לצד אסי כהן, עלתה השבוע

צילום: אוהד רומנו

התוכניות: "למזלי סיימנו לצלם את העונה השנייה של 'ככה זה' שעלתה אתמול ב־yes ממש לפני שהכל התחיל. את כל תקופת הסגר ביליתי בחדרי עריכה, ככה שהסגר לא ממש השפיע עליי. באפריל אני אמורה להתחיל לצלם את הסרט הראשון שלי כבמאית. זו הפקה בינלאומית שמצטלמת בפולין. אני מנסה לשמור על אופטימיות שזה אכן יקרה, אבל מי יודע. הייתי אמורה לנסוע לשם לערוך אודישנים ולפגוש אנשי צוות, זה כמובן לא קרה".

מציאות חלופית: "מכיוון שאופי העבודה שלי מכתיב ממילא להיות סגורה בבית, הרגשתי שהגעתי מוכנה לעידן הזה. קשה לי מאוד עם כל מה שהולך מסביב והמחשבות על העתיד הכאוטי של העולם מטרידות ביותר, אבל אני נעזרת בכלי הנהדר שנקרא הדחקה".

"תמיד חלמתי לפתוח חומוסייה"

דניאל סבג (39)

שחקן תיאטרון הבימה. שיחק ב"החולה המדומה" ובטלוויזיה ב"זגורי אימפריה" ו"הקיבוצניקים"

צילום: תומי הרפז

התוכניות: "כשחקן קבוע של תיאטרון הבימה היייתי אמור להשתתף ב'המלט' בבימוי מאור זגורי רגע לפני הקורונה. כשהכל נעצר יצאתי לחל"ת”.

מציאות חלופית: ”עכשיו אני בחזרות אינטנסיביות להצגה ‘קב"ן’, שכתב נבו זיו ומביימת דפנה זילברג, בהשראת אירועים אמיתיים ממבצע צוק איתן, וגם מצטלם לסדרה 'מלכת היופי של ירושלים’ ל־yes. אבל בתקופת החל"ת ישבתי בבית והיה לי כיף גדול עם אשתי (השחקנית הגר טישמן). זה היה זמן התכנסות וחווינו את ההיריון הראשון שלנו בקטע טוב של מנוחה והימצאות יחד, והגר כבר בחודש שביעי.

“בזמן הקורונה גם התיידדתי עם השף דן שמולוביץ', שהיה הבעלים של מסעדת 'סבידה' בעכו, ועובד עכשיו במסעדת הדגים 'שאראק' של השחקנים אורי הוכמן ועמי סמולרצ'יק. ביחד התחלנו בליין של פופ־אפ חומוס שאנחנו עושים בעצמנו תחת השם חומוס עכאווי. תמיד היה לי חלום לפתוח חומוסייה משפחתית משלי, אבל זה לא התאפשר בגלל המשחק ועניינים של אגו. אז הקורונה ניקתה לי את האגו. דן נתן לי לטעום את החומוס האלוהי שלו, וסיפר לי על החלום שלו לעשות חומוס, ופתאם החלום התגשם. התחלנו לעשות בבית, והשכנים והחברים השתגעו על זה וקנו. אף על פי שחזרתי לעבוד, אני לא מוותר על החומוס כי אני עושה את זה בשביל הנשמה”.

"יש משהו בעצירה שגם מפרה"

ענבל פינטו (50)

כוריאוגרפית, יצירתה "קורות הציפור המכאנית" על פי הרוקי מורקמי מועמדת לפרס התיאטרון היפני

צילום: נועם לבינגר

התוכניות: "חזרתי לישראל מיפן רגע לפני שנסגרו השמים אחרי עבודה על ההצגה 'קורות הציפור המכאנית' המבוססת על ספרו של הרוקי מורקמי. ההצגה מועמדת עכשיו לפרס התיאטרון היפני. באפריל הייתי אמורה להתחיל לביים באופרה הישראלית את 'פליאצ'י', וגם לעצב את הבמה והתלבושות. בתחילת הסגר המשכתי לעבוד: כולם יצאו לחל"ת ואני ישבתי לבד באופרה מנסה לשכנע את עצמי שזה יקרה, ובנובמבר היתה אמורה להיות לנו הופעה בבלגרד, ועבודה שלי 'פוגה' אמורה לעלות בהולנד".

מציאות חלופית: "מתוך הוואקום היצירתי הגיע טלפון מנספח התרבות של ישראל ביפן, אריה רוזן, שאמר לי: 'בואי נעשה משהו'. בלי להבין בדיוק מה — אמרתי כן. כך נולדה עבודת ווידאו משותפת עם אתגר קרת הממבוססת על הסיפור הקצר שלו 'בחוץ'. כשפגשתי את אתגר הוא חשד שאני באה לבקש זכויות, אבל הצעתי לו לעשות משהו יחד.

"יש משהו בעצירה הזאת שהוא גם טוב וגם רע לאמנים. הפרנסה נפגעה אבל יש משהו מפרה בכך שיש מגבלה, זו סיטואציה לא מובנת מאליה. מצד שני חצי שנה לא התפרנסתי וזו התמודדות מאתגרת".

"אני מרגישה שהכל עולה באש"

נעמי לבוב (34)

שחקנית. השתתפה בהצגות “שבעה" ו”טרוריזם" ובסרט “יונה". על תפקידה בסדרה “על הספקטרום" זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה

צילום: גבריאל בהרליה

התוכניות: “בימים אלה הייתי אמורה להיות בצפון הודו עם אמא שלי ובתי בת השלוש וחצי אחרי שסיימתי את הצילומים של תוכנית הסאטירה 'עד כאן'. אף פעם לא עשיתי טיול אחרי צבא וזה היה החלום שלי. הטיול עוד יתקיים, אבל הפספוס הכי גדול בתקופה הזאת הוא שהייתי אמורה להופיע באפריל האחרון באו"ם בניו יורק. הזמינו אותי לנאום במשך רבע שעה באנגלית ביום האוטיזם הבינלאומי אחרי הקרנת פרק של הסדרה 'על הספקטרום'. כבר היו לי כרטיסים לניו יורק ואז הכל בוטל".

מציאות חלופית: “הסדרה ‘שב"ס’ היתה הדבר האחרון שהצטלמתי אליו לפני הסגר. באוגוסט ניהלתי קייטנה אלטרנטיבית ביחד עם חברים (שהשתתפו בה, בין השאר, הנכדים של יאיר גרבוז ודודו גבע), ובימים אלה אני מנסה לעבוד עם המחזאי שמוליק הספרי על פרויקט חדש. אני לא רואה בקורונה דבר שמעכב אותי אלא כמקדם באופן שונה. אולי פרויקטים נדחים או מתבטלים, אבל מבחינה פנימית אני מרגישה קפיצה. העמקתי ביוגה ואפילו התחלתי קורס ללימודי הוראה.

“לצד זאת, כשאני מסתכלת החוצה, אני מרגישה שהכל עולה באש ואנחנו לא מוגנים. הייתי כל שבת בבלפור, וזה נתן לי כוח לראות אנשים שמסרבים לוותר על הארץ הזאת ועל שיח מכבד ואוהב. זה מחזק אותי אבל זו תקופה קשה, עם הרבה שנאת חינם. מבחינת האווירה הפוליטית, החברתית והכלכלית, האדמה רועדת: אנשים סביבי לא יודעים איך לגמור את החודש, אולי אפשר לקרוא לי היפית, אבל אני באמת לא רואה איך פחד מקדם מישהו”.

"חזרתי לרצפת הייצור"

אורי להבי (37)

אופנאי. הבעלים והמעצב של מותג התיקים והנעליים דניאלה להבי

צילום: ענבל מרמרי

התוכניות: “להציג קולקציה לקיץ 2021 בניו יורק, ולשלב בחנות החדשה בצמרות קופה לחיוב ואריזה בחדר סמוי. בסוף פברואר נסעתי לאיטליה לבחור עורות לקולקציית הקיץ, חזרתי ונכנסתי לבידוד. העורות שבחרתי מעולם לא הגיעו, והקולקציה תושק ככל הנראה בדצמבר הקרוב”.

מציאות חלופית: “70 העובדים ב־14 חנויות יצאו לחל"ת, סגרנו ארבע חנויות ונשארתי עם עובדת אחת. מכרתי באינטרנט, ונהפכתי מתכנת אתרים, מחסנאי, איש שירות לקוחות ושליח עד הבית. זו היתה חוויה מדהימה. יכולים לצאת מזה דברים טובים: להיות מחובר לרצפת הייצור. אני ממש נהנה מהעבודה עכשיו, מאווירה של עשייה וכיף. וחשוב לא פחות, גם במצב הכלכלי יש יתרונות, כי אף אחד לא נוסע לחו"ל והלקוחות פה, ובאות לחנויות".

"אני יודע לזכות באירווזיון, אולי סטארט־אפ זה הדבר הבא"

דורון מדלי (42)

פזמונאי ומלחין. שירו "טוי" בביצוע נטע ברזילי זכה באירווזיון 2018

צילום: יונתן בלום

התוכניות: "במאי הייתי אמור לנסוע לאירוויזיון ברוטרדם עם השיר 'פקר ליבי' שכתבתי עם עידן רייכל לעדן אלנה. התחלנו חזרות ותכננו ליצור רגע בימתי בלתי נשכח בהיסטוריה של ישראל באירוויזיון, עם משלחת שלמה בצבע שחור. מיד אחרי האירוויזיון תכננתי לצאת לטיול ברחבי העולם עם עצמי ותרמיל על הגב, טיול אחרי צבא פרק ב'. אבל הקורונה קטעה את כל זה".

מציאות חלופית: "כשהקורונה התחילה החלטתי שאני בצד שמתרגש מהארוע ולא מתמוטט ממנו. אני אוהב שיש כוח מסתורי עליון שמכריח אותנו לבדוק כל בוקר מה קורה לנו, לחשוב יצירתי ולשבור מוסכמות. התחלתי להתעניין בסטארט־אפים בנושא סטורי טלינג: לנסות להמציא משהו שיעזור לאנשים לספר את הסיפור של עצמם. הלוואי שהייתי יודע איך מקימים חברה, אני בינתיים יודע לזכות באירוויזיון — אולי זה השלב הבא.

“הדבר השני שאני עוסק בו עכשיו הוא קמפיין מודעות לבריאות הנפש. הסרטון צולם כבר לפני הקורונה אבל חשוב במיוחד בימים אלה: כולם מדברים על פרנסה, סופרים נדבקים, מובטלים ומתים — אבל אף אחד לא סופר נפגעי התקפי החרדה והאנשים שנזקקים לתמיכה נפשית. אני רוצה להנגיש את המידע ולבדוק אופציות עסקיות לדבר הזה. ברמה האישית ניצלתי את התקופה כהזדמנות אדירה לבדוק מחדש את החיים שלי. האם אני תלוי במשהו? עברתי פריט פריט ונפרדתי מכל מה שאפשר, עברתי לנוהל צמצום".

"הדמויות בספר פטורות ממסכה"

דרור משעני (45)

סופר. ספרו האחרון "שלוש" ראה אור בהוצאת "אחוזת בית"

צילום: תומי הרפז

התוכניות: "ממש עכשיו בספטמבר היתה אמורה להיות לי נסיעה מאוד ארוכה לצרפת. אבל כל ההשקות והפסטיבלים הספרותיים בעולם בוטלו, וממילא בלי דרכון אירופי אין לי איך להיכנס לצרפת".

מציאות חלופית: "היתרון הוא שפשוט היה לי הרבה יותר זמן וניצלתי אותו לכתוב ספר שעוסק בחקירה חדשה של פקד אברהם אברהם ומצטרף ל'תיק נעדר', 'אפשרות של אלימות' ו'האיש שרצה לדעת הכל'. הקורונה לא נכנסת לספר, ואני מאוד נהנה מזה שבספר כולם פטורים ממסכה. בחצי שנה האחרונה רוב התרבות התרכזה בנטפליקס, ואני מקווה שזה עומד להיגמר".

"אמרתי לעצמי: אורן, עכשיו אתה לא רואה בעיניים"

 אורן פישר (35)

אמן. זוכה פרס סותביס בתערוכת צבע טרי וממובילי המחאה בבלפור

אורן פישר בהפגנות צילום: אלכס קולומויסקי

תוכניות: "במאי האחרון הייתי אמור להציג בתערוכת יחיד בגלריה של סותביס בתל אביב אחרי שזכיתי בפרס הפטיש שלהם ביריד צבע טרי האחרון. התערוכה נדחתה כבר שלוש פעמים. תערוכה נוספת שבה הצגתי באיטליה אמורה היתה להמשיך לגרמניה ומשם לישראל. אני לא יודע כרגע איפה זה עומד".

מציאות חלופית: "עכשיו אני ממוקד במאבק בבלפור כשבוטלה לי התערוכה ולא נכנס לי כסף מהמענק, התחלתי לצבור תסכול אישי וזה הגביר את ההתנגדות שלי. מהתחלה הייתי בקשר עם קבוצת 'הלם תרבות'. עיצבתי להם פוסטר והתחלתי להעלות רישומים וציורים אקטואליים לרשתות. אמרתי לעצמי: 'אורן, עכשיו אתה לא רואה בעיניים. המצב כל כך דפוק ואנשים כל כך רדומים, מה יש לך להפסיד?'. התחלתי ללכת למחאות בבלפור, והבנתי שהדבר שהכי משמח אותי הוא שמגיעים הרבה אנשים. לקחתי על עצמי את תפקיד האופטימיסט: לשדר קו של תקווה, של חוזק, לאו דווקא של כעס ושנאה.

"העבודות שאני מעלה לרשת זוכות לעשרות אלפי צפיות, כולל התייחסות במגזינים בעולם והתעניינות של רוכשים, והכיתובים שלי בכתב יד מוקרנים כל שבוע על קירות הבניינים סביב כיכר פריז. בעיני הקורונה היא סוג של נס: עולם התרבות מת והאבטלה יוצרת מוטיבציה לצאת ולצעוק ולשם גם מתחברת האמנות שלי, שבאה מלמטה".

"צריך לקרוא רחובות על שם אנשים בעודם בחיים"

ליא קניג (90)

שחקנית הבימה, כלת פרס ישראל לתיאטרון

צילום: נמרוד גליקמן

התוכניות: "עד פרוץ הקורונה היומן שלי היה מלא. שיחקתי כמה ערבים בשבוע בהצגות 'מקווה' ו'מעבר לגדר' ובזמן הנותר העליתי את המופעים האישיים שלי ביידיש ובעברית".

מציאות חלופית: "למזלי איך שהתחילה הקורונה פנו אלי כמה חבר'ה צעירים שהפיקו סרטים קצרים, והעבודה אתם היתה מאוד נעימה. הצטלמתי ל'להישאר במשחק', סדרת הרשת של כאן דיגיטל על תאוות החיים של שחקנים בני הגיל השלישי ולסרט קצר של עופר וייזר בשם 'כפרות' על נכד וסבתא שלו בדרך לארוחה מפסקת. היה לי גם יום צילום ל'שטיסל', והצטלמתי למערכון ב'זהו זה' ביחד עם גילה אלמגור ורבקה מיכאלי.

"בימים אלה, עד שאחזור לבמת התיאטרון, אני מופיעה מדי פעם עם השחקנית אסנת פישמן בהופעות אינטימיות בבתים, ומקיימת חזרות בבית עם השחקנית מרים זוהר על מחזה שמביים רועי הורוביץ להפקה פרטית. עוד ארוע מרגש שקרה זה שקראו על שמי רחוב בגבעתיים. לחשוב שאנשים עוברים ברחוב ומסתכלים על השלט ומתעניינים מי זו ליא קניג שטולפר. הגעתי למסקנה שצריך לקרוא רחובות על שם אנשים בעודם בחיים.

"בהתחלה הקורונה נתנה לי כזה זץ. ובגלל שדיברו על הזקנים ראיתי את עצמי מתה. אבל עם הזמן אמרתי 'ליא, את עברת תקופות לא פשוטות בחיים ולמזלי הורי לימדו אותי להתמודד. חיי החלו במלחמת העולם השנייה וראיתי הישרדות אמיתית. הקורונה היא אסון עולמי אבל לא נכנסתי לדיכאון".

"הצלחתי לראות משהו רוחני בתוך כל הכאוס"

שולי רנד (58)

שחקן, זמר ותסריטאי. זוכה פעמיים בפרס אופיר לשחקן הטוב ביותר

צילום: יונתן בלום

התוכניות: "הייתי בשיא הפעילות לפני הקורונה. המופע התיאטרלי־מוזיקלי שלי 'תשליך' עלה לבמות, הכרטיסים נמכרו והיו ביקורות טובות. בנוסף הייתי אמור להתחיל להצטלם לתפקיד ראשי לסרט 'הבדחן' שכתבתי עם הבמאי גידי דר: הבדחן בעולם החתונות החרדי הוא כמו הליצן השייקספירי. הסיפור הוא על בדחן בשלהי הקריירה, מכור לאלכוהול וכשיש לו הזדמנות לחתן את הבת שלו הכל מסתבך".

מציאות חלופית: "האמת שהקורונה שיתקה אותי מבחינת הופעות ופרנסה אבל לא שיתקה אותי מבחינה יצירתית, ועבדתי כל הזמן: כתבתי, הקלטתי, עשיתי קליפים. התגובה שלי היתה חריצות. כתבתי את השיר ‘פועלי הבמה’ לחברים הטובים שלי שהולכים אתי שנים ולא היה מי שישמיע את קולם. בעצם אני אמן קורונה קלאסי כי אני אוהב הופעות קטנות, אז אני מופיע איפה שאפשר. מבחינתי הופעה עם קהל של מאה איש היא כמו ארבע פעמים קיסריה. בנוסף אני עושה בימים אלה סיורי סליחות והקלטתי ביצוע ל'שיר על התוכי יוסי' במסגרת פרויקט 'צו השעה'.

"ההתבוננות שלי על המצב היא דרך משקפת של אדם מאמין. בגל הראשון הצלחתי לראות בתוך כל הכאוס הזה משהו רוחני, להתחבר אליו וגם לקוות לטוב. הגל השני תפס אותי לא כל כך מוכן אבל אני מאמין שהכל לטובה. אני מקווה שבתור חברה נעבור את הניסיון הזה, כי השסע והקיטוב הם סכנה יותר גדולה מכל הנגיפים שבעולם".