"תמיד השטן": פרויקט איכותי על הנייר שנכשל בתוצאה

הוליווד פחות או יותר מושבתת, אבל נטפליקס נכנסה החודש לעונת האוסקרים שלה. החל מ”אני חושבת לגמור עם זה” של צ’רלי קאופמן, נטפליקס התחילה לשחרר בכל שבוע־שבועיים סרט גבוה פרופיל חדש שמסומן כסרט איכות, שאותו היא תנסה להריץ לאוסקרים. מהפסטיבלים בוונציה וטורונטו היא כבר יצאה עם שלל יוקרתי. השבוע מצטרף לרשימה “תמיד השטן”, שעולה בנטפליקס ביום שישי.

על הנייר זה פרויקט איכות יוקרתי, שמפגיש על המסך את כוכבי העונה החמים בדרמה עצמאית, אפלה, אלימה ואינטנסיבית. אלא שהרשו לנו לחזות שגם בשנה שחונה כמו זו, אין לסרט הזה שום סיכוי להתקרב לטקס פרסים. מסע השיווק של הסרט יבטיח לכם את האפשרות לראות את ספיידרמן הנוכחי (טום הולנד) פוגש על המסך את באטמן הבא (רוברט פטינסון) בסרט על אמונה, כפירה ונקמה. אבל ב־138 הדקות המסובכות והמגושמות של הסרט, הולנד ופטינסון מצטרפים לעלילה רק כעבור 45 דקות שמתחילות ב־1957, קופצות אחורה למלחמת העולם השניה ב־1945, ואז קופצות קדימה ל־1965.

טום הולנד ב"תמיד השטן". לא מצדיק את הסבל צילום: באדיבות Netflix

העלילה מתרחשת בין שתי עיירות נידחות באוהיו ומערב וירג’יניה, ומספרת על קבוצת דמויות שנעה בין העיירות, ועל אוסף של צירופי מקרים — או ידו האכזר של הגורל שמחברת ביניהם, בעיקר במוות. כשהעלילה סוף סוף יוצאת לדרכה אחרי אקספוזיציה ארוכה, אנחנו נותרים עם ילד וילדה יתומים שנאספים לביתה של אשה אחת. הוריה של הילדה נרצחו, והוריו של הילד מתו ממחלה והתאבדות. השניים גדלים כשמוות ואלימות רודפים אותם, וכל אחד מהם חי בצד האחר של האמונה — הוא כופר, היא מאמינה. אבל הגורל, או השטן, מהתל בחייהם, ומפגש עם כל דמות בדרכם מביא איתו רצח, התאבדות, נקמה, מחלה, אונס, זנות ופורנוגרפיה.

הבמאי והתסריטאי, אנטוניו קמפוס, עובד בפריפריה ההוליוודית ועוסק בעולמות של טירוף וקיצוניות דתית. כבמאי הוא חתום על “סיימון קילר”. כמפיק הוא חתום על “מרתה מרסי מיי מרלן”, הסרט זוכה פסטיבל סאנדאנס שעסק באשה צעירה המנסה להשתחרר מכת. במילים אחרות, בעולמו של קמפוס הצדיקים ימותו מוקדם והנבלים ימותו מאוחר, בעולם שנראה כמו דימוי של גיהינום עלי אדמות. הוא מציג פורטרט נוצרי מאוד הכולל שתי סצנות צליבה, של חיים בייסורים בחיפוש אחר גאולה שלעולם לא תגיע.

“תמיד השטן” הוא חלק מסוגה קולנועית שאפשר לכנות “גותיקה דרומית” — סרטים פסימיים שעושים שימוש בפולקלור ובאיקונוגרפיה הדתית של דרום ארצות הברית, בעולם מקולל של בערות, עוני ומיניות. “תמיד השטן” הוא סרט בעל השקפת עולם הפסימית, שמציגה את העולם במצב של מלחמה מתמדת כזירת הריקודים של השטן המתעלל בבני אדם ומתלוצץ על חשבון גורלם, עולם שחייבים לתהות מה גורם לשחקנים לקרוא את התסריט ולרצות להיות חלק ממנו. אבל הבעיה האמיתית של הסרט היא שזהו עולם נורא שמתואר באמצעות קולנוע בינוני, שלחלוטין לא מצדיק את הסבל.