השקרנית הגאונה: הרומן הראשון של אלנה פרנטה רואה אור בעברית

אלנה פרנטה — או מי שלא תעמוד מאחורי שם העט הזה — היא סופרת מיומנת. כלומר, היא גם סופרת־אמנית, אבל היא גם בעלת מלאכה מנוסה. אחרי ארבעת הרומנים הנפוליטניים המכונים "החברה הגאונה", שמכרו 14 מיליון עותקים ברחבי העולם, עובדו לסדרת טלויזיה מצליחה של HBO ובעיקר החזירו את האמון ברומן ואת הנאת הקריאה כמו שהיו במאה ה־19 — אחרי כל אלה, חשבו רבים, וגם היא עצמה, מה כבר תוכל לכתוב? התשובה היא "חיי השקר של המבוגרים", ספרה החדש שראה אור באיטליה בסוף 2019, והיום מושק בשאר העולם, כולל בישראל (בהוצאת הספרייה החדשה, ובתרגום אלון אלטרס).

הספר עוסק בג'ובנה בת ה־12, נערה שגדלה עם אביה ואמה בשכונה טובה בנאפולי, מקבלת חינוך טוב ותנאי מחיה נוחים. ההפך הגמור מנאפולי של מטה, שהכרנו ב"החברה הגאונה". אבל ג'ובנה מתחילה את גיל ההתבגרות, מאבדת ריכוז בלימודים, וערב אחד לוחש אביה לאמה: "היא מקבלת את הפרצוף של ויטוריה". ויטוריה, מתברר, היא האחות השנואה של האב, שמעגל של כעס ונקמה הביא לנתק בינו לבין משפחתו הענייה. והנה עכשיו, אחרי שעזב את העוני, הבערות והגסות של משפחתו, ונהפך לאדם אמיר ומשכיל, חוזר אליו העבר המודחק דרך פניה של בתו.

מתוך הסדרה "החברה הגאונה". גם הספר החדש משאיר פתח להמשכים צילום: באדיבות YES

ג'ובנה נחשפת לאט לאט לחיי השקר של המבוגרים, ובמעין מרד נעורים היא מתיידדת עם הדודה ויטוריה — אשה מחוספסת, בוטה וישירה, שמתפרנסת מניקיון בתים וחיה לבדה בבית הסבא והסבתא המתפורר בנאפולי. מכאן נהפכת ג'ובנה לסוכנת כפולה — היא מרגלת אחר הוריה בשביל לספר לדודתה, ועוקבת אחר הדודה כדי לספר להוריה.

טביעת האצבע הייחודית של פרנטה ניכרת היטב ב"חיי השקר של המבוגרים" — המשפטים הצולפים, התיאורים העזים של מחשבות ורגשות, וכמובן, הנושאים. פרנטה רוקחת סיפור חדש מאותם חומרים שתמיד עסקה בהם: נאפולי, עוני, מעמדות, אמת ושקר, אהבה, בגידות, הורות, וליתר דיוק יחסי אמהות־בנות, אלא שהפעם נכנסים לתמונה גם האבות.

כמתבקש, הספר כבר נרכש לעיבוד לסדרה בידי נטפליקס, ובהחלט יש בו חומרים מלודרמטיים כמו שפרנטה אוהבת, שיכולים להחזיק סדרה.

איך הורים יכולים לבגוד?

אז איך הספר החדש, תשאלו? ובכן, הקריאה בספר, כמו תמיד אצל פרנטה, מתחילה בתנופה: "שנתיים לפני שעזב את הבית, אמר אבי לאמי שאני מכוערת מאוד. המשפט הושמע בלחש, בדירה שקנו הוריי, כשרק התחתנו, בריונה אלטו, בפסגת רחוב סן ג'אקומו דיי קאפרי. הכל — המרחבים של נאפולי, האור הכחול של פברואר מקפיא, המילים הללו — נותר מקובע. ואילו אני החלקתי הלאה, וממשיכה להחליק הלאה גם עכשיו".

ולמרות זאת הכתיבה בעמודים הראשונים נדמית מאולצת ומתאמצת. לוקח זמן לתת אמון מחודש בפרנטה ככל שהספר מתקדם ולבנות איתה את העולם שכתבה. אבל אחרי שליש מהספר זה קורה. פרנטה יודעת לכתוב על הפצע הנשי הזה, החיפוש אחר אישור אצל גברים. תמיד יש אצלה אשה שרואה בגבר מקור סמכות, עד שהיא מבינה שעליה להתרכז בנשיות שלה עצמה, ובנשים סביבה, כדי לקבל את הכוח מהחקירה העצמית ומהמודעות העצמית.

שני נושאים מרכזיים יש בספר: המעמד של השקר מול האמת, והבגידה של הורים בילדיהם: כשהם לא אומרים מה שהם חושבים, מתאמים ביניהם גרסאות או מתאכזבים מהילד ומביטים בו במבט זר.

פרנטה אוהבת להתעסק במשחקי אמת ושקר והסבירה לא פעם בראיונות איתה ש"כדי לומר את האמת עליי לכתוב בדיות". וזו אחת הסיבות שהיא מעדיפה לחתום בשם עט — כביכול כדי שתוכל לומר בספריה את האמת.

ב"חיי השקר של המבוגרים" פרנטה מנסה לגעת בנקודה בזמן שבה ילד או ילדה נפגעים מהוריהם באופן שמשנה את עולמם ופוגע בדימוי העצמי שלהם. הרגע המיתולוגי שבו אחד ההורים אומר או עושה משהו שאין ממנו דרך חזרה. שם נפתח פער בין הילד לבני האדם הכי קרובים אליו, ושם גם מתחיל השקר. ההורים משקרים לילד, הילד משקר להם בחזרה. "הם לא מתייחסים אליי ברצינות", היא כותבת. "אולי ברגע זה נשבר משהו באיזה חלק של גופי, אולי כאן עליי למקם את קץ הילדות שלי".

ג'ובנה מאבדת אמון בהוריה, ומתחילה להתעסק במראה החיצוני שלה. היא לא מצליחה להשתחרר מהסוגיה הזאת — האם היא באמת מכוערת או לא? איך ייתכן שדווקא אביה, מקור סמכות שתמיד העריץ את המראה שלה, חושב שהיא מכוערת? בתגובה למשבר האמון עם הוריה מתחילה ג'ובנה לבדות בדיות משלה: על ההורים, על הדודה, על עצמה. היא לומדת להמציא, ומתענגת על השקר: "מעולם לא שיקרתי לאנג'לה ולאידה. זו היתה הפעם הראשונה. גיליתי שלשקר להוריי גורם לי חרדה, לעומת זאת לשקר להן היה תענוג".

פרנטה עוסקת בכיעור לא מעט. בכיעור פיזי, מוחשי, כיעור של עוני ומצוקה, אבל גם בכיעור מנטלי, וזו אחת מנקודות החוזק שלה: להגיד את הדבר המכוער שלאף אחד אין אומץ לומר, לבטא מחשבות של קנאה, שנאה, חמדנות ורשע.

להאזין למריסה טומיי

"חיי השקר של המבוגרים" רואה אור היום לא רק בישראל, אלא ב־27 מדינות, ובהן לבנון וקוריאה. במקביל יוצאת גם גרסת אודיו באנגלית, שאותה מקריאה השחקנית זוכת האוסקר מריסה טומיי.

הביקורות כבר מהללות את הספר: ב"ניו יורק טיימס" נכתב שהרומן מותח ופגיע יותר מספריה הקודמים, ב"גרדיאן" נכתב שזה סיפור משכנע על משפחה, תשוקה ובגידה. בכל מקרה, נדמה שפרנטה משאירה פתח לספר המשך.