“אנחנו רוצים להחיות את הסלוגן: מתנה ישראלית זה משכית״

אחרי שנים של צמיחה יציבה וערב יציאה לסבב גיוס משקיעים לטובת הרחבת הפעילות בארצות הברית, המעצבת והיזם שרון וניר טל, בעלי משכית, מצאו עצמם נוחתים מניו יורק בפברואר אל מציאות לא מוכרת. שבוע אחר כך פתחו חנות חדשה בכיכר המדינה בתל אביב, ממש כמה ימים לפני שהוטל סגר על המדינה. גם שבוע האופנה המתוכנן, שלכבודו יצרו קולקציה חדשה ומושקעת, התבטל. כמו בתי אופנה גדולים אחרים בעולם - שחוו ירידה ניכרת של 80%-60% במכירות - גם בית האופנה משכית נפגע, בגלל סגירת השמים, והתיירות שנפסקה, וסגירת ענף האירועים. למרות הכל הם מסבירים כי צורת העבודה שלהם לא דרשה התאמה רבה למצב. עוד לפני המשבר הם התמקדו בייצור בהתאמה אישית ובפריטים על־זמניים ללא עונתיות, ואף התעקשו על ייצור מקומי ולכן לא היו תלויים בייצור בחו”ל. לא מכבר גם השיקו את “M by Maskit”, סדרת פריטים נגישה יותר מבחינת המחירים. קו מקביל, המציע גרסאות מוזלות וללא רקמות היד המאפיינות את העיצובים שלהם. הדגמים עדיין שומרים על רוח משכית, נקיים ואלגנטיים.

שער קטלוג המתנות של משכית שצילם בן לם בשנות ה־60

בני הזוג, שלפני כשש שנים העירו את בית האופנה האיקוני משכית מתרדמה של עשורים, מצאו עצמם בבית, עם ילדיהם הקטנים, נהנים מזמן המשפחה שהזדמן להם, אבל מתוסכלים מהרצון לעשייה שלא התממש. הזמן המאתגר הזה הוביל אותם לפתח יוזמות חדשות, שזה כמה שנים השתעשעו במחשבה עליהן. למשל, הרעיון להיכנס לעולם המוצרים שנדחה בכל פעם בגלל עומס פעילות. "ניסינו לחשוב מה אפשר להמציא מחדש בתקופת הקורונה המאתגרת, ושחזרנו שיחות שניהלנו לאורך השנים על הפער הגדול בתחום היצירה הקיים בארץ", אומר טל. "יש פה כישרון עצום של יוצרים אבל יכולת המסחר וההפצה שלהם היא מוגבלת. לאמן יש צורך ליצור, אין לו צורך למכור, וזה מאוד מאתגר".

שרון וניר טל ממשכית: “יש פה כישרון עצום של יוצרים אבל יכולת המסחר וההפצה שלהם היא מוגבלת״ צילום: תומי הרפז

הם זיהו הזדמנות לפתח תחום רלבנטי דווקא בתקופה המורכבת הזאת, שבה כל העולם מקנן בבית. הרי כבר מימיו הראשונים של בית האופנה, שהקימה ב־1954 רות דיין כעסק החברתי הראשון של ישראל, מתנות היו חלק משמעותי ממנו. דיין שאפה לתת פרנסה למאות העולים שהגיעו אז לארץ, הרבה לפני שמשכית נהפכה לשם נרדף לאופנת יוקרה. היא סיירה ביישובי העולים בפרוזדור ירושלים, לשם נשלחה כמדריכה חקלאית, וכשלמדה כי פרנסתם קשה, אספה וריכזה אמנים שונים לסדנאות וקורסים והחלה להעסיק אותם בפסי הייצור של משכית. "התחלתי לסייר בין הבתים", סיפרה בראיון, "והבחנתי במלאכות יד יפהפיות ומיוחדות במינן - מפות, שטיחים, מפיות, כיסויי מיטה. אלא שלעשות אותן בכמויות גדולות נדרשו זמן רב וחומרי גלם יקרים. קניתי מטרים של בד יוטה והנשים רקמו סלים עם דוגמאות של פרחים שלבסוף ויצ"ו קנתה אותם". ברבות הימים נהפך המותג לשם נרדף לאמנות ישראלית מקורית, בעיקר בתחומי הצורפות והתכשיטים, כלי יודאיקה, אריגה, רקמה ועוד - כולם על טהרת עבודת היד וחומרים משובחים. "מתנה ישראלית זה משכית", היה הסלוגן המוכר שהזוג טל רוצה להחיות כעת.

הם חברו לליאורה זאק, ששימשה במשך 25 שנים סמנכ"לית ב”קום איל פו” עד שפרשה לא מכבר, והרעיון החל קורם עור וגידים. "בזמן הקורונה אנשים הבינו שסגנון החיים שלהם משתנה והמושג ‘סטייקיישן’ תפס לו אחיזה. זה זמן התבוננות בבית, והרצון לשפר ולהתפנק בדברים נאים גדל", אומרת זאק. הם יצרו קשר עם יוצרים ואמנים ואצרו בקפידה קולקציה של 20 עבודות נבחרות שלהם המוצעות למכירה בחנויות של משכית ובאתר המותג maskit.com. בחנות החדשה בכיכר המדינה מוצגים הפריטים לצד הבגדים היפים של המותג, כמו היו פריטים מוזיאליים משלימים. במשכית מעולם לא התפשרו על איכויות, לא בכל הנוגע לבגדים - העיצובים של פיני ליידרסטורף היו בלתי מתפשרים מחומרי הגלם ועד האבזרים - ולא בנוגע למתנות, ואבזרי הדקורציה שייצגו יחד, "מערכת ערכים, מטאפורות של זיכרון היסטורי והתערות במקום בשפת עיצוב עדכנית", היטיבה להגדיר את המהות של המותג, בתיה דונר בספרה, "משכית, מארג מקומי" מ־2003.

כלי קרמיקה של מעין בן יונה

אם בעבר נשמעו טענות על ניצול וניכוס תרבותי של משכית את בעלי המלאכה והאמנים שעבדו איתם, הרי שכיום, לדברי טל, "כל מעצב מקבל קרדיט מלא על היצירה שלו, שמו מופיע באתר, בעמדת המכירה בחנות, והן בגלויה המצורפת למתנה. כמו כן, משרד יחסי הציבור שלנו עוזר לקדם את המוצרים שלהם באופן ישיר במדיות השונות. יש גם מספר מעצבים מצומצם שאנחנו בוחרים לעשות איתם שיתוף פעולה יצירתי, ואז השם על היצירה הוא משותף. למשל, שיתוף הפעולה שלנו עם זינב גרביע מהיישוב שגב שלום, אומנית מדהימה ואשת חינוך, אשר יחד עיצבנו וייצרנו כלי קרמיקה רקומים" .

הבחירות של טל וזאק מספקות הצצה מעניינת לחלק מהיוצרים והאמנים הפעילים בארץ ואפשרות לרכוש במחירים שונים מתנות קטנות ומשמחות לב. המגוון רחב והפריטים ייחודיים במהדורות מוגבלות, רובם בעבודת יד, החל בחוברת צביעה ייחודית ומקסימה לילדים, וכלה בפרטי נוי וכלי שולחן עשויים קרמיקה, פורצלן, בטון, כסף ועוד. בצד עבודות של יוצרים עצמאיים, בהם ניר הוד, אריק וייס (שעושה יודאיקה מודרנית), טל בטיט (שעבודות שלו מוצגות בבינאלה לאמנויות ולעיצוב במוזיאון ארץ ישראל), יערה אורן (שיוצרת כלי קרמיקה ועליהם ציורים מופשטים), גיא זאנה ואחרים, מוצגים גם פריטים של משכית שנעשו בשיתוף פעולה עם יוצרים, ברוח המותג. למשל, חמסות יפהפיות מעץ בגדלים שונים שאפשר לתלות על הקיר אבל הן גם יכולות לשמש משטח לסירים חמים שנעשו בשיתוף עם נעמה אגסי, תחתיות קרמיקה לכוסות בצורת סברס עם עדן חברוני, ומפות פשתן רקומות רקמה בדווית מסורתית שיוצר צוות העיצוב בסטודיו. טווח המחירים רחב, החל ב־100 שקל ועד כ־3,000 שקל.

למרות המבחר, בין העיצובים השונים עובר קו אחד - החיבור שלהם לכאן בחומריות, בשילובי הצבעים ובהשראות. ההוויה הישראלית, על מגוון התרבויות בה, ההיסטוריה העשירה והגיאוגרפיה מהגוונת שלה. לדברי טל, "אנחנו רוצים לייצג לייף סטייל ישראלי עדכני שמחובר למקורות ההשראה שלנו".