עגנון על המדרכות בימי קורונה

השבוע עליתי לירושלים לצפות שוב בהצגה באותו עיבוד של שחר פנקס ובימוי של שיר גולדברג, הפעם בגרסה ייחודית לימי הקורונה: "תהלה־עגנון בסמטאות". את העיבוד המיוחד למרחב הציבורי יצר השחקן והכוריאוגרף אריאל נ. וולף, והוא מתרחש בסמטאות שכונת ימין משה המשקיפה על מגדל דוד. בהצגה שמתחילה בטחנת הרוח של מונטיפיורי מצטייד הקהל באוזניות ובכוס יין ויוצא לדרך.

מתוך “תהלה־עגנון בסמטאות". יש גם מפגש אקראי עם השכנים צילום: ויטלי פרידלנד

הזיכרונות הקסומים מההצגה ההיא עוררו חשש שעתה באירוע התיאטרוני החדש יאבד הקסם, אבל החששות התבדו אחרי כמה שניות. מזג האוויר הירושלמי הצונן יחסית, השיטוט בסמטאות השכונה והמפגש האקראי עם עוברי האורח, בשילוב העבודה המוקפדת של יוצרי ההצגה, שכללו כמה הפתעות מרשימות, ומערכת הסאונד הניידת שעבדה כמו שצריך, הפכו את הערב לנהדר ועוררו געגוע לתיאטרון.

"היה לי חשוב לתת מקום להצגה הקיימת כי היא באמת אחת הטובות של החאן", אומר וולף ששיחק עד לא מזמן באנסמבל ופנה לדרך עצמאית. "האתגר היה גם לוגיסטי וגם של תוכן וצורה. מבחינת התוכן היה לי חשוב שההצגה תשתנה קצת אבל תשמור על האופי שלה. לצאת מיחסי במה־קהל זו משימה מורכבת וזה קשור גם לצד הטכני של הצעידה ברחוב. עשיתי המון סיורים לבד לפני שהבאתי את השחקנים, כדי לראות בעצמי מה עובד, אילו לוקיישנים מתאימים לטקסט שיחזיק את הדרמה. להבדיל מאולם שבו החושך יורד ובמשך 60 דקות כל המרחב שייך לשחקנים ולצוות הטכני, פה יש תפקיד גדול לקהל שקובע את זרימת ההצגה. הכל קשור בהכרח בו, וזה מדהים איך כל ערב יוצאת הצגה אחרת”.

לשחקנים, הוא אומר, “זו חוויה מרעננת ומאתגרת, לגעת מחדש בהצגה ובחומר עם ראש פתוח ולהיות יצירתיים. אני טוויתי את המסלול אבל זו עבודה משותפת. זו חוויה שאזכור לעד ואולי הדבר החיובי היחיד שיצא לי מהקורונה".

מנכ"לית החאן אלישבע מזי"א מספרת שמאז יצאו עובדי התיאטרון לחל"ת במרץ, ניסתה יחד עם המנהל האמנותי אודי בן משה להבין כיצד צולחים את התקופה הזאת וליצור במרחב הפתוח. "הפעילות שלנו אמורה היתה לעבור לגן הפעמון וגיא בן הינום. למעשה, נשארנו רק עם תהלה כי זה לקהל של 20 איש. זה התחיל מתוך אתגר הקורונה אבל תוך כדי החזרות התאהבנו בקונספט והבנו שיכול להיות שנמשיך עם זה".

ירושלים סוערת

 בגלל הקורונה ולא רק בגללה ירושלים סוערת עכשיו. בזמן ששחקני החאן העלו את ההצגה בסמטאות ימין משה עבור קהל שצמא כבר לתרבות ומסתפק בפתרונות שנולדו מתוך כללי בטיחות מחמירים, בצד השני של העיר התקיימה חתונה עם אלפי משתתפים של חסידות בעלז, בניגוד גמור להנחיות משרד הבריאות.

ובשכונה אחרת של העיר, ברחביה, מתקיימות כל יום שבת הפגנות של אלפי אנשים סביב ביתו של ראש הממשלה ברחוב בלפור. וולף מספר כי הוא משתתף בהפגנות הללו: “מזעזע בעיניי שמתעלמים מהתרבות. כשחזרנו לכמה ימים לפעול זה היה כל כך מסודר, וכשזה נקטע אמרתי לעצמי שאין מצב שיש אנשים בחדרי כושר, בים, ברחוב — ואותנו סגרו. יש תחושה שזה לא מגיע מחוסר מחשבה אלא ממחשבה פוליטית יתרה. זה כולל את כולם, אני לא יכול לנתק רק את התרבות, אבל לצערנו התחום שלנו ספג את אחת המכות הקשות".

את מזי"א לא תמצאו ברחובות, היא מעדיפה לפעול מאחורי הקלעים. "תראי אותי פחות בהפגנות, אבל אני עוסקת הרבה בלובינג. היו לנו שיחות עם משרד התרבות וראש העיר ומשרד הבריאות. אפשר לקדם דברים עכשיו כי יש שר תרבות קואופרטיבי בניגוד למירי רגב שלא עשתה כלום, ולכן צריך לחזק אותו ולעבוד איתו יחד — וזה מה שאנחנו עושים.

“אני מעריכה שבתוך כמה ימים יאשרו לעשות הופעות בחוץ, וגם אם לא נוכל ליהנות מזה, כי לא ייתנו לירושלים שהיא עיר עם תפוצה רחבה של קורונה ומסומנת כאדומה, יש לחאן תרומה גדולה. אנחנו אמנם פחות צועקים בתקשורת, אבל עושים הרבה עבודה מאחורי הקלעים". בינתיים, עד שיוחל המתווה לפתיחת עולם התרבות, אפשר ליהנות משעה תיאטרונית נהדרת מול חומות העיר העתיקה.