אלבומי הסגר משקפים את רוח התקופה

בעולם שבו הופעות נהפכו לחלום רחוק, האלבום כיצירה מלאה ושלמה חזר לככב. רובנו לא נכחנו בהופעה חיה כבר ארבעה חודשים, וחווינו בידוד, סגר והתמודדות חדשה ומורכבת. דווקא בגלל הנסיבות הקיצוניות הגלובליות האלו, אמנים החליטו להוציא אלבומים שיתארו את החוויה שלהם מהתקופה הזו. אלבומי הסגר מתחלקים לשניים: אלו שהוקלטו במהלך הבידוד, ובכך מצליחים לסייע בחלק מהבלבול ותחושת חוסר האונים שאפיינו את תקופת הסגר; ואלו שהוקלטו קודם קדם מועד יציאתם לתקופת הבידוד, מתוך הבנה בנחיצותם עבור הקהל.

כפי שכולנו התאמנו מחדש את חיינו למציאות המשתנה, גם מוזיקאים שינו את תוכניותיהם, פעמים רבות תוך נטישת האסטרטגיה המקורית. פיונה אפל התעקשה מול חברת התקליטים שלה, והוציאה את אלבומה הראשון זה שמונה שנים, “Fetch the Bolt Cutters”, דווקא באפריל, כחצי שנה לפני תאריך היציאה המקורי, בעת שבה רוב העולם נכנס להסגר. בלי תמונות יחצנות, הופעות טלוויזיוניות, טור לקידום האלבום, קליפים או סינגלים, האלבום נהפך להצלחה כבירה וחסרת תקדים ולקונצנזוס ביקורתי במהרה, וכבר זכה למעמד של יצירת מופת. התזמון תרם כמובן להגברת ההייפ: האלבום הצליח לבלוט גם בזכות הצמא של המאזינים לנחמה, או בשורה מוזיקלית, והצליח לספק אותה בדמות הפקה יוצאת דופן, טקסטים נוקבים והשליטה המופלאה והייחודית של אפל בפסנתר. בנוסף, הדימוי המרכזי באלבום היה סביב שחרור מכבלים. “הביאי את חותך המנעולים, אני כלואה פה יותר מדי זמן”, שרה אפל בשיר הנושא, על הכמיהה להשתחרר מהחומות המנטליות שחוסמות אותנו. תקופת הסגר נהפכה לחלק בלתי נפרד מהסיפור של האלבום, אף שיש לשער שהיה נעשה להיט גלובלי גם אם היה יוצא במועד המקורי.

צילומים: TNS ,Getty Images

שמות גדולים נוספים בתעשייה הוציאו אלבומי בידוד, בהם אמנית הפופ צ’ארלי XCX. האלבום “How I’m Feeling Now” נכתב מול ובשיתוף הקהל, שיכול היה לחזות במוזיקאית בעת שהיא מקיימת שיחות זום, עובדת על האלבום ומצלמת קליפים לשירים. אלבום הבידוד שלה חיזק את המעמד שלה ככותבת “רצינית”, כזו שיש לה אמירה, ולא רק כעוד כוכבנית פופ. עבור טיילור סוויפט הבידוד היה הזדמנות להוציא אלבום אינדי עדין, “פולקלור”, שרק חיזק את המעמד שלה ככותבת ורסטילית. עבור שתיהן הבידוד היה הזדמנות לחקירה של היבטים חדשים ביצירתן, שהתקבלו בחיבוק חם על ידי התקשורת והקהל.

אצל צמד ההיפ הופ ראן דה ג’ולז אין חיבוקים חמים אלא קריאה למאבק. האלבום “RTJ4” עוסק באופן ישיר בנושאים שגרמו למחאת Black Lives Matter לסחוף את ההמונים. הם מארחים באלבום כוחות מוזיקליים מהפכניים כמו זאק דה לה רוחה (מרייג’ אגיינסט דה מאשין) וזמרת המחאה מייוויס סטייפלס. האלבום מתמקד במחאה נגד גזענות ממוסדת ואלימות משטרתית ואין נכון ממנו לבטא את רוח המחאה האמריקאית. אף שלא הוקלט בתקופת הקורונה, הוא בהחלט מצליח לבטא את הרגשות הקשים כלפי אמריקה של טראמפ.

גם הראפריות הבריטיות ליטל סימז ויאנג M.A הוציאו שתיהן אלבומי בידוד. עבור ליטל סימז הבידוד היה זמן של התבוננות פנימה והחלטה לחיות את חייה למרות הכל בשיר “One Life, Might Live”, מתוך ”Drop 6”, בעוד יאנג M.A מתפרעת במסיבה כאילו זה יומה האחרון ב”quarantine party” - מסיבת בידוד. למרות שמו האלבום כמו זה של ליטל סימז נוטה למלנכוליה, ובאופן טבעי לרוב האלבומים שהוקלטו בתקופה זו יש נטייה למינימליזם הפקתי לצד עושר מילולי. יש הרבה מה לומר על התקופה, גם אם המצע קצת מחוספס.

במקרים בודדים מקריות שיחקה תפקיד משמעותי. “הייתי צריכה להישאר בבית, כי היה לי עדיף לבד”, שרה דואה ליפה בלהיט הדיסקו “Break My Heart” מתוך אלבומה “Future Nostalgia” שיצא בעת הסגר , ובכך הדהדה באופן מדויק את המציאות החדשה והוכיחה שגם לפזמון שמח ומידבק יש מקום בעולם המוזיקלי החדש הנוכחי, שצריך את כל השמחה שהוא רק יכול לקבל.