השאלון עם נדב איל: "מה שמפחיד אותי בקורונה זה הטיפשות"

איפה אנחנו תופסים אותך?

"בשולחן שלי במערכת, מולי כל מיני מזכרות שחזי סימנטוב מצא בסיבוביו בשטחים. חזי יושב בשולחן לידי".

איך אתה שותה את הקפה שלך ואיפה אתה שותה אותו?

"במערכת, אף פעם לא בבית. דרישות הקפה שלי צנועות מאוד. בעיקר בוץ".

נדב איל, ראש דסק החוץ בחדשות 13 צילום: יונתן בלום

עם מי, חי או מת, היית רוצה לשבת על בירה או קפה?

"הייתי שמח לשבת לקפה עם ברק אובמה ולשאול אותו איך הוא מרגיש שהרבה מהחזון שלו, בכל כך הרבה מובנים, נראה כאילו נעלם לנגד עינינו. הוא כיהן שמונה שנים כנשיא פופולרי בארה"ב (בניגוד לדעה הרווחת בישראל) אבל מה נשאר ממה שניסה להשיג? לא הרבה".

על מה אתה עובד עכשיו?

"על היערכות חדשות 13 לקראת סיקור הבחירות לנשיאות בארה"ב".

מה השריטה שלך?

"תגדירי שריטה. אני אוהב לגנן. כשצומחים ענפים חדשים על הוורדים זה משמח אותי".

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

"בתחום העיתונאי? אמנון דנקנר העיר לי פעם על טקסט שאנשים אוהבים רוטב עם החמין שלהם בשבת. הוא אמר לי בעצם: תשחרר, תן לטקסט צבע, אל תפחד ממנו. בניהול של צוות העצה הנבונה היתה שאם לא מרוצים ממשהו או מישהו, כדאי להתחיל את השיחה לאט ובזהירות. תמיד אפשר להגביר אחר כך. בדרך כלל לא צריך, זה איכשהו מסתדר לפני".

איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?

"אוהב? אני אוהב להעביר אותו עם תמר בבראנץ' ארוך. אבל יש לנו שלושה ילדים, אז אני גם אוהב להעביר אותו באיסופים, ואולי, אם יש ממש מזל, במנוחה".

מי בעיניך האדם הכי סקסי?

"תנחשי. היא בטלוויזיה".

למה אתה מתגעגע?

"אני מתגעגע לימים ללא טלפון נייד. לא תמיד. לפעמים. פשוט קשה לי לדמיין את החיים לפני כן, אבל אני זוכר במעומעם. אני תמיד יכול להחליט להתנתק, אבל הנקודה היא שכל העולם כבר מחווט ככה".

על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?

"על חוויות. חופשות. בילויים. בעיניי זו הוצאה מצוינת של כסף. או לקנות גדג'טים כמו מצלמה זעירה שהבן שלי ואני מחברים לבלון ומעיפים באוויר".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

"הייתי שמח להיות יותר נלהב מספורט. באמת שהייתי רוצה ממש לחוש את תחושת ההנאה העילאית הזאת שאנשים מספרים עליה. אבל בדרך כלל אני משתעמם מזה".

מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?

"עיתונאית, אני מאוד שמח בסדרת הכתבות שעשינו וליוותה פליטים סורים מרגע הנחיתה שלהם על החוף ביוון ועד לראיון העבודה בגרמניה. הנקודה לא היתה רק להדגים את משבר הפליטים, אלא לספר סיפור על שכנים שלנו מנקודת מבט שאינה העימות הערבי־ישראלי. וכמובן הספר שלי, 'המרד נגד הגלובליזציה'. וגם המאמרים שכתבתי וניבאו את המחאה החברתית ב־2011".

מה מפחיד אותך?

"אלימות שנובעת מקיפאון, מאינרציה, כמו התשובה המפורסמת של הרמטכ"ל הגרמני לקייזר ערב מלחמת העולם הראשונה. הקייזר רצה להימנע מלתקוף את בלגיה וצרפת ברגע האחרון. הרמטכ"ל אמר לו, פחות או יותר, שהרכבות כבר יצאו לדרך".

נהפכת לפרשן מוביל של הקורונה. היא לא מפחידה אותך?

“כמובן שאני חושש כי אני לא רוצה שאף אחד קרוב לי בגיל 70 פלוס יידבק. אבל באופן אישי אני לא חושש על עצמי והמשפחה שלי כי אני מכיר את נתוני הגיל. בעיקר אני חושש מהטיפשות, מתפיסות כאלה של הכחשה שזה הכל שטויות ולא צריך לטפל בזה. התפיסות האלה מפחידות כי הן יכולות להוביל אותנו לתמותה וגם להחזיר אותנו לסגר”

מתי היית הכי מאושר?

"ביום שבו תמר ואני התחתנו".

מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?

"באמת ובלי קלישאה, השמחה של הילדים שלנו כשאני חוזר הביתה. כל עוד הם שם, שמחים ורצים, אני מרגיש שהנכס הכי יקר מוגן".

איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?

"היכולת להפריד בין זמני עבודה ובית. הבעיה בעיתונות היא שאתה כל הזמן מחובר, ואתה נדרש להגיב, לעדכן. אז אין קאט ברור".

מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?

"לא יודע לגבי 'הכי' אבל מאוד אהבתי והושפעתי מהספרים של רישרד קפושינסקי, שהיה עיתונאי פולני שכתב את התיאורים שלו בצורה ספרותית וסוחפת".

אם לא היית עיתונאי מה היית עושה?

"ארכיאולוג. זו חוויה מסעירה למצוא, להבין ולהוציא מהאדמה שרידים של תרבויות שנכחדו מזמן".