חוה אלברשטיין: "מתייחסים אלינו כאל בלבול מוח"

כשחוה אלברשטיין היתה בתחילת שנות ה־30 לחייה, היא עבדה עם משה וילנסקי, שהיה מבוגר ממנה בעשרות שנים. בשנים האחרונות היא עצמה משתפת פעולה עם הדור הצעיר של המוזיקאים ורואה בכך זכות גדולה. אחרי אלבום וסיבוב הופעות מצליח עם שלומי שבן היא פונה לשתף פעולה עם אלון עדר שהלחין את הסינגל "זה לא חדש" שיצא השבוע בהפקה מוזיקלית של ערן ויץ, מתוך אלבום שעליו היא עובדת בימים אלה. 

חוה אלברשטיין. “יש לי מזל להיות מוקפת באמנים צעירים. זו זכות גדולה ולא דבר מובן מאליו" צילום: דודי חסון

"אם לאנשים מבוגרים יש מזל כמוני להיות מוקפת באנשים צעירים, זו ברכה", אומרת אלברשטיין. "הם לא נותנים להתעסק בכאבי הרגליים, כאבי ההתבגרות או בכל הצרות והבעיות שיש לכולנו בגיל הזה. הכל נשכח. זה גם נותן ערך מוסף כי הם אוהבים לשמוע את הסיפורים שלי על דברים שעשיתי במשך החיים. זו זכות גדולה, ואני לא רואה את זה כמשהו מובן מאליו”.

למרות פער הגילים המוזיקה מחברת, אומרת אלברשטיין. “יש מוזיקה טובה ויש מוזיקה לא טובה, אבל אני לא חושבת שיש מוזיקה מיושנת. גם שלומי וגם אלון מאוד רגישים לטקסטים - ואחד הדברים שהכי מסקרנים אותי כשאני נותנת טקסט למישהו, זה מה הוא יעשה איתו ואיך הוא יפרש אותו. אם אני הייתי מלחינה את השיר, בוודאי הייתי עושה משהו יותר אירוני, ופתאם אלון הביא לשיר הרבה חום ונעימות שממש ריגשו ושימחו אותי".

אלברשטיין עם שלומי שבן. “עבודה עם אמנים צעירים נותנת ערך מוסף, כי הם אוהבים לשמוע את הסיפורים שלי על דברים שעשיתי במשך החיים” צילום: דודי חסון

השיר "זה לא חדש", שהוא לדבריה "מין סצנה משפחתית קטנה", לא נכתב לאחרונה, הוא מהשירים ששוכבים אצלה במגירה ומחכים לרגע הנכון. "כשעלה לי המשפט 'זה לא חדש', פתאום חשבתי שיהיה יפה שמישהו אומר אותו לבת הזוג שלו: ‘כבר עברנו הרבה, היינו, עשינו - אז יאללה’”.

האלבום החדש יכלול, בין השאר, טקסט של חנוך לוין "היתה לה ארובה לבנה" ושיר נוסף שהלחין עדר למילותיה של המשוררת אפרת מישורי. החיבור עם עדר נוצר לפני שלוש שנים בערב מחווה שנערך לרגל יום הולדתה ה־70 של אלברשטיין. "קשקשנו וכל אחד אמר לשני מה הוא חושב עליו. שאלתי את אלון אם יוכל לכתוב לי שיר ושלחתי לו שיר אחר מתוך האלבום החדש. שאלתי אם זה בסדר שאשלח מדי פעם משהו, והיתה שמחה גדולה. אני מאוד אוהבת לעבוד איתו ועם ערן ויץ, אלה שני אנשים מאוד מוזיקליים שלא עובדים רק בשביל למכור ולעשות קליפים. הם באים ממוזיקה ועם מצב רוח טוב".

הרבה מוזיקאים חולמים לעבוד עם חוה אלברשטיין ואולי לא מעזים לפנות, אבל כשהיא מתחברת למישהו, היא מיד פונה אליו. "זה מתחיל מזה שאם אני שומעת משהו יפה ברדיו שנוגע ללבי אני מצלצלת להגיד, כי אני יודעת כמה זה חשוב וכמה אני אהבתי שהיו מצלצלים ואומרים משהו על שיר חדש. אנחנו חיים בעולם מלא אינפורמציה ואני אפילו לא יודעת מי שמע מה אז מאוד חשוב לקבל תגובות, בעיקר ממוזיקאים".

הסגר בתקופת הקורונה לא היה טראומה עבורה, אבל כואב לה על מה שקורה לעולם התרבות. "אני גם ככה כל הזמן בבית ולבד אז מהבחינה הזו לא היתה דרמה גדולה. אבל מבחינת ההופעות והקשר עם אנשים היתה תחושה מאוד קשה. לפעמים אני חושבת כאילו כדור הארץ הפסיק להסתובב והוא עומד במקום. מאוד כואב לי כל מה שקורה עם האמנים. גילינו פתאום סוג של זלזול בכל היחס לתרבות ובידור, כאילו עשו לנו טובה עד היום שבאו, ועכשיו אפשר להסתדר בלעדינו. יש לי ממש תחושה של אבל על העולם שלנו ועל מה שקורה, ואני לא יודעת לאן זה ילך אבל זה מעציב ומדכא. אנשים מתייחסים למי שעוסקים בתרבות ללא כבוד, כאילו הם נודניקים שמבלבלים את המוח. לא תיארתי לעצמי שחוסר העניין הוא ברמה כזו". 

על העבודה עם אלון עדר (בתמונה): “יש לו המון רגישות לטקסט והוא הביא לשיר הרבה חום ונעימות שריגשו אותי. אם אני הייתי המלחינה, בוודאי היה יוצא משהו יותר אירוני" צילום: טל שחר

אלברשטיין עוקבת אחרי המחאות וההפגנות ומצרה על כך שלא מבינים שמאחורי כל אמן עומד צוות שלם של עובדים ואנשים. "שיר ששומעים ברדיו או הופעה שצופים בה הם הדבר המוגמר שלוקח זמן להגיע אליו, ויש המון שותפים ליצירתו. אנשים לא קולטים את עומק הבעיה. על כל מילה שקשורה לסיפוח או לא סיפוח - לכל אחד יש מה להגיד, אבל על תרבות אף אחד לא אומר כלום, לא מימין לא משמאל ולא מהאמצע. וכמובן הצד הכלכלי של כל האנשים שהשקיעו את כל החיים שלהם בציוד ובעבודה. מפעלי חיים עומדים משותקים".

לצד הגעגועים להופעות ולקהל היא מספרת כי גם החלה בתקופת הקורונה לעבוד על אלבום שירי ילדים. "אני אדם קצת היפראקטיבי בעבודה, וכל הזמן מפעילה אנשים, שולחת לזה מנגינה ולהוא מילים. מאוד נעימים לי שיתופי הפעולה האלה ושדברים מתרחשים כל הזמן. בקיצור, אני יזמית של מוזיקה".