"רחובות מזי רעב": מחאת המוזיקאים מגיעה ליצירות עצמן

כל מחאה צריכה שיר: המנון שיסחוף את ההמונים, מילים שאפשר לצעוק אל תוך המגפון בהפגנות, טקסטים שיש מאחוריהן קצב ומסר חזק, ובכך הם הופכים למוזיקה בפני עצמם. “Alright” של קנדריק לאמאר הפך להמנון המחאה בארה”ב מאז שיצא בשנת 2015.

”We Shall Overcome” של ג’ואן באאז הפך להמנון נגד מלחמת וייטנאם. אחרי הפגנות האלפים בשבועות האחרונים למען פתרון לתעשיית המוזיקה בעקבות משבר הקורונה, בהן הופיעו אמנים מהשורה הראשונה כמו שלום חנוך וריטה, מחלחלת המחאה על המצב הכלכלי גם לשירים עצמם.

טיפקס, מדויקים כתמיד, הוציאו לאחרונה את השיר “דחלילים”, שרבים יוכלו להזדהות עם המילים שלו. “איך נגרום שהכסף לא יפסיק לזרום? נתחבא מאחורי שלטי חוצות שלא יבחינו בנו .. ההפסד יפול על אנשים פשוטים שלא בקומבינה שלנו”.

מיקי גבריאלוב: ,עוני מפריע לי מאוד. קובי אוז: “אני מצפה משר התרבות שיהיה הפה של עולם התרבות, שילחם על תקציבים נוספים עד יעבור זעם, שידאג שלאנשים יהיה לחם״ צילומים: שאול גולן, נמרוד גליקמן

למרות שנראה שהשיר מתאר את הבזבזנות והניתוק של הממשלה הנוכחית, הוא נכתב עוד קודם למגיפה. “הקורונה לא היתה זמן מאוד יצירתי בשבילי”, מספר קובי אוז. “בעיקר סידרתי את ההארדיסקים שלי, יש לי אלפי קטעים מוסיקליים שלא ראו אור שיצרתי. אחד מהקטעים היה ‘דחלילים’ שנכתב לפני כמה שנים. השמעתי ללהקה, והם אמרו שהוא בול מתאים לימים המרגיזים של עכשיו”.

ב”דחלילים” אוז יוצא נגד מנגנוני השילטון. “השחיתות עמוקה בארץ ובעולם, והדמוקרטיה הפכה להיות סוג של פעולת הסוואה שבחסותה העשיר מתעשר והעני מתענה”, אומר אוז. “הציבור מתחיל לראות שהפוליטיקאים שלנו משרתים יותר מדי אינטרסים חזיריים ופחות מדי את העם. וקולטים שבחסות הריב הגדול של כן ביבי, לא ביבי, כן גנץ, לא גנץ, מישהו שותה לנו עם קש את ים המלח, ומישהו אחר מרים את מחיר הגז, שלא לדבר על המוצרים בסופר. אפשר לראות סימנים לפי מי מקבל הקלות בסגר, מי פתוח וסגור בקורונה, מי מקבל פיצוי גדול ומי נשכח ונעזב”.

אוז קורא לשר התרבות החדש, חילי טרופר, להקצות תקציבים לפיצויים ותמיכה לאנשי ותעשיית המוזיקה שנפגעו עקב הפסקת המופעים, לצד המתווה המסתמן. “אנחנו בעד פיצוי הוגן לכל העצמאים, וטיפול נכון ונקודתי בנישות שנפגעו יותר. במקרה הזה הנישה הגדולה של מופעי התרבות וההפקות נפגעה אנושות. אני מצפה משר התרבות שיהיה הפה של עולם התרבות, שילחם על תקציבים נוספים עד יעבור זעם, שידאג שלאנשים יהיה לחם”. במהלך הבידוד הלהקה הקליטה כמה קטעים חדשים, והיא חוזרת להופיע ב 2.7 בבארבי בת”א.

אהוד בנאי, שמאז ומתמיד היה אחד מאמני המחאה הבולטים פה, וכבר ב-1987 כתב את “עבודה שחורה” ואת “ערבב את הטיח אחמד”, הוציא בתחילת הסגר את “פועל במה 2020”, ביצוע מיוחד יחד עם מנהלי הבמה שלו, איתם הוא נוסע ברחבי הארץ כבר למעלה מעשרים שנה. עבור מיקי גבריאלוב, הימים הנוכחיים מזכירים את הילדות בתקופת הצנע. בשיר החדש “קו העוני במאה העשרים ואחת” מתאר גבריאלוב “רחובות מזי רעב” ומצוקה שהולכת ומתגברת. בבלדת רוקנרול מלאת גיטרות הוא מביע את החששות שלו מהפערים הגדלים בחברה. “בתחילת המגיפה הייתי קצת בדכאון ומפוחד, אבל לאט לאט יצאתי מזה והתחלתי ללכת לאולפן שלי ליצור”, מספר גבריאלוב.

“השיר נכתב מהרגשה שלי שמעמד הפועלים הולך ונשחק, כשהמעמד התחתון הוא מי שנותן דלק למדינה. אנשים שעובדים ומשלמים מסים, נמצאים בתחתית הסולם. כשהייתי בן עשר חוויתי יחד עם כולם את תקופת הצנע. אימי הייתה שולחת אותי למכולת עם תלושי מזון לקנות ביצים אורז, חלב, לחם שחור. הזיכרון חרוט בי ולא עוזב. לכן עוני מפריע לי מאד”. עבור גבריאלוב, זו העת לפעול. “הנה זה חוזר, והממשלה לא עושה מספיק בעניין, בעיקר מול אנשי התרבות, האמנים ועובדי מאחורי הקלעים. הלוואי שהמחאות אכן יעזרו. יש לממשלה שלנו כישרון גדול לפרק הפגנות ומחאות ואני מקווה שהפעם לא יתנו להם לסתום את הפה”.

לצד המחאה הכלכלית נשמעים בסצינה המקומית קולות נוספים. האוסף “מתנגדים לסיפוח” של תנועת “עומדים ביחד”, שיצא עכשיו, כולל שירים של אמני פאנק כמו Useless ID ודף צ’ונקי.