שנאת חינם: להבין את המהומות בארה"ב דרך הקולנוע
כדי להבין מדוע אמריקה בוערת כדאי לצפות בשני סרטים חשובים על המשמעות שבלהיות שחור בארה"ב - "למען הצדק" ו"השנאה שנתתם"
- הסרט "זוג יונים" בכיכובה של איסה ריי
- אפל גברה על נטפליקס: תשדר את הסרט הבא של מרטין סקורסזה
- האקדמיה לקולנוע שוקלת לדחות את טקס פרסי האוסקר
רוצים להבין איך זה להיות צעיר שחור במדינות דרום ארה”ב? תתחילו מ"השנאה שנתתם", סרט הנעורים העוצמתי והאפקטיבי, ב־VOD של יס, הוט ודומיהם. ואליו מצטרפים כעת שני סרטים נוספים הזמינים לצפייה בסטרימינג וב־VOD, שעוסקים במציאות השחורה בדרום, ובעובדה שבעוד השחורים הם 13%מאוכלוסיית המדינה, הם מהווים 37 אחוז מכלל האסירים בבתי הסוהר.
מתוך "למען הצדק" צילום: Warner Bros
"למען הצדק" ("Just Mercy" במקור) הוא סרטו של דסטין דניאל קרטון ("טווח קצר 12"), במאי אמריקאי ממוצא יפני. הסרט, בהפקת אולפני וורנר נגנז בישראל אך מספר סיפור אמיתי על עורך דין שחור (מייקל ב' גורדן), בוגר הרווארד, שיוצא לשליחות הומינטרית באלבמה, להעניק שירות משפטי חינם לאסירים נידונים למוות שככל הנראה לא זכו למשפט צדק. בראשם ניצב חוטב עצים בשם ג'וני די (ג'יימי פוקס), שכמו חבריו לכלא מגלה חשד ודעות קדומות כלפי עורך דין בוגר הארוורד, גם אם הוא שחור. מתברר ששחור מהצפון ושחור מהדרום זה לא אותו דבר מבחינתם.
יש סרטים שמספרים סיפור אמיתי שבו מתברר שהמציאות עולה על כל דמיון, ויש סיפור אמיתי שמוכיח את העובדה הבנאלית שהמציאות היא התסריטאית הגרועה ביותר. אין תפנית עלילה בסרט שלא מוכיחה את מה שנהיה כבר בנאלי בסרטים, ובחיים: שמערכת המשפט בדרום ארצות הברית מפלה שחורים כמעט בלי בושה. מה שמעניין ב"למען הצדק" הוא העובדה האירונית שהעלילה מתרחשת בעיירה שבה מתרחשת עלילת הספר "אל תיגע בזמיר" של הארפר לי, העוסק בעורך דין לבן שמזכה צעיר שחור מרצח שלא ביצע. תושבי העיירה מאוד גאים בספר, בסיפור ובמוזיאון המקומי שמנציח אותו, אבל עיוורים לזהות אירוע שמשחזר את הסיפור ההוא כמעט אחד לאחד.
"לאחר מעשה" (“All Day and a Night”, במקור), שעלה החודש בנטפליקס, הוא סרטו של רוברט ג'ו קול, מתאר את החיים ללא מוצא של צעיר שחור, שחולם להיות ראפר, אבל במהרה הופך לגנגסטר, מבצע רצח ומגיע לכלא, בו הוא פוגש את אביו, שהתעלל בו כל ילדותו. בסדרת פלאשבקים אנחנו לומדים את סיפורו. הבעיה עם שני הסרטים האלה היא שהמציאות, והשתקפותה בתקשורת, בטלוויזיה ובקולנוע הפכה אותם לשגרתיים, צפויים וברורים מאליהם. שניהם חשובים, ו"למען הצדק" גם מרתק, קצת כמו דרמת בית משפט טלוויזיונית, למרות שאין בו שום דבר לא־צפוי. ואולי זו הטראגיות של המצב: שהוא לא משתפר, וגם לקולנוע אין כבר דרך איך להושיט יד.
