ג'וני גולדשטיין מרקיד את העולם

המפיק המוזיקלי ג'וני גולדשטיין יושב באולפן שלו במכמורת ומנסה "לפצח את הקוד" המוזיקלי. "זו קצת תחושה כמו במעבדה, שמנסים לחבר את כל הגורמים באופן הנכון בשביל לגרום לשיר להיות 'להיט'", הוא מסביר, "אבל כמובן שאין קוד".

16 שנה חלפו מאז הקליט הילד בן ה־13 ביחד עם "הדג נחש" את השיר "ג'וני הקטן" לאלבומם "חומר מקומי", ומאז הוא רק מטפס לצמרת. מספר הבקשות הרב שמגיע אליו מאלץ אותו לדחות את חלקן בנימוס. אחרי שעבד עם אמנים מובילים בארץ בהם אברהם טל, מוקי, עדן אלנה, מרגי, סטפן לגר, אנה זק, נתן גושן, אניה בוקשטיין והפרויקט הבינלאומי TYP עם עברי לידר, גולדשטיין מתמקד בשנים האחרונות בזירה הבינלאומית. רק לפני חודש נשם אוויר פסגות כשיצא השיר “ממסיטה” שהפיק ל”בלאק אייד פיז” ואוזונה, עם הראפר ומפיק־העל וויל איי אם (Will I Am). השיר נמצא במקום העשירי בשאזאם העולמי, מקום ראשון במצעד בילבורד (מכירות) ומתקרב ל־100 מיליון השמעות.

מימין: גולדשטיין עם וויל איי אם. משמאל: "בלק אייד פיז". "פופ, זה הדבר המרכזי שלי, היומיום שלי" צילום: OSCAR CORRAL

בשבוע האחרון שוחררו גם "666" של הזמרת האמריקאית קילבוי (Killboy), ההבטחה הגדולה של אטלנטיק רקורדס (וורנר) שאיתה הוא עובד על חומרים נוספים, ו" Let me be the one" של IZA, אחת הזמרות הגדולות של ברזיל עם המפיק והראפר האמריקאי Maejor, שיר שילווה בקרוב קמפיין גדול של האו"ם לקידום פרויקט הקיימות שלו, למיגור העוני והרעב בעולם.

"ישראל היא כבר לא הטריטוריה הראשית שלי", אומר גולדשטיין . "אם פעם מרבית הזמן הלך על עבודה פה, בשנה האחרונה רובו הולך על ארה”ב, ויש הרבה דברים קדימה. אין ספק ש’בלאק אייד פיז’ זו מקפצה ששינתה את התמונה. וויל איי אם סיפר עכשיו בראיון בחו"ל על העבודה שלנו מרחוק על 'ממסיטה', אנחנו עושים את זה כבר שבעה חודשים, הרבה לפני הקורונה".

ג’וני גולדשטיין (29) עובד באולפן כל יום עד אור הבוקר ומתעורר לפני הצהריים כדי להיות מסונכרן עם שעון לוס אנג'לס. ועדיין הוא מצליח לתמרן בין האולפן, הבית והמשפחה — אשתו, בתו בת ה־3 ובנו שנולד החודש. "לא נעים להגיד אבל דווקא בתקופת הקורונה, כשכל כך הרבה חברים ובני משפחה ספגו מכה קשה, בתחום שלי היתה תחושה של פריחה, כי כולם היו סגורים בבתים ובאולפנים והיה טירוף של כתיבה, יצירה ועבודה. אני רגיל לעבודה מרחוק. מאז הנסיעה האחרונה שלי באוקטובר כך אני עובד".

ניצני הפריצה לשוק הבינלאומי הנצו לפני שלוש שנים, אז הוזמן על ידי גנואל ג'יי, מנהל הפרויקטים הבינלאומיים מטעם יוניברסל צרפת (מי שהחתים בזמנו את TYP), להשתתף בסדנת כתיבה בפריז עם “בלאק אייד פיז”. לפני שנה החל לעבוד עם מנהלי קריירה אמריקאים, אמילי קמרון ואיתן בן חורין — סגן נשיא וורנר מיוזיק ובעל סוכנות לניהול וייצוג אמנים בלוס אנג’לס. "באוקטובר האחרון הייתי בלוס אנג'לס וכתבתי לוויל אי אם שאני באזור ואם בא לו להיפגש באולפן לעשות מוזיקה. הגעתי והתחלנו לעבוד. במקביל העבודה עם איתן ואמילי הביאה אותי להשתתף בהרבה סשנים של כתיבה. השילוב בין שני הדברים יצר שנה מוגזמת ופורה של הרבה פרויקטים שאני מעורב בהם. הדבר הכי מרגש הוא שמי שעובד עכשיו על 'ממסיטה' בצרפת הוא גנואל ג'י, וזו סגירת המעגל הכי יפה שהיתה לי. עשר שנים אחרי שהכרנו אנחנו עובדים על שיר של אחת הלהקות הגדולות בהיסטוריה של הפופ העולמי".

נדמה כי מעמדו של המפיק המוזיקלי עלה פלאים בשנים האחרונות, אולם גולדשטיין טוען שזה הכל עניין של הגדרות. "רק ההגדרה של מפיק מוזיקלי השתנתה אבל לכולם ברור שליין של צ'לו כמו בשיר 'אלינור ריגבי' של הביטלס או תפקיד הבס ב’בילי ג'ין’ של מייקל ג'קסון, שזו קלאסיקה מלפני 40 שנה, הם משהו בסיסי בתוך השיר ורמת החשיבות של המפיק שם היא קריטית. מה שהשתנה זו צורת העבודה ואלה דברים שהתחילו בשנות ה־90, אני נולדתי כבר לתוך התהליך הזה ולכן צורת העבודה שלי כמעט לא השתנתה. זה נכון שהיום אני כמעט לא מקבל פניות של 'הנה שיר — תפיק אותו' כי אין כמעט סשן כתיבה שהמפיק לא מעורב בו. יש מצבים שהשיר נכתב מאפס יחד באולפן ויש מצבים ששיר שנכתב בסשן לאמן אחד הולך לאחר”.

ג'וני גולדשטיין צילום: תומי הרפז

אז מה בדיוק זה הפקה מוזיקלית היום?

“העבודה ההפקתית היא כתיבה לכל דבר, יש כותבים שמתמחים בהפקה כמוני ויש כותבים שמתמחים בטופליינים — זה בעצם המלודיה והטקסט של השיר. הסיבה שרואים יותר כותבים שמעורבים בכל שיר היא כי תהליכים השתנו. אם בשנות ה־80 היה לכל שיר בין כותב אחד לשלושה, היום נדיר למצוא שיר רק עם שלושה כותבים, וזה לא כי הכותבים פחות טובים, אלא כי התהליך השתנה".

יש מפיקים מוזיקליים כמו ג'ורדי של סטטיק ובן אל, שהם לגמרי בפרונט. אתה בחרת להישאר מאחורי הקלעים. מדוע?

"אני לא מתחבא, אבל יש דברים שמעניינים אותי יותר ופחות בעבודה הזאת. כשריאן טדר, הסולן של ‘וואן רפבליק’, לא נמצא בסיבוב הופעות, הוא כותב באולפן. הסולנים נמצאים הרבה יותר בראיונות ובהשקות. זה כמובן משפיע על יחסי הציבור שלו וכמה מזהים אותו ברחוב או יודעים את שמו, וזה מוזר כי מבחינת להיטים זו אחת הלהקות עם כמות הלהיטים האסטרונומית של השנים האחרונות”.

גולדשטיין אומר שהבחירה אם להתייצב בקדמת הבמה או מאחורי הקלעים קשורה “לבחירות שאנשים עושים. אני לא נגד חשיפה וסלפי בשום צורה. להפך, אני אוהב שאנשים אחרים עושים את זה, אבל לי אישית זה פחות עובד. בדרך כלל לא תהיה לי באולפן תמונה אחרי סשן, אף שהייתי בסשנים גדולים וקיצוניים, כי מה שאני מתעסק בו זה הסשן ולא הטלפון או הסלפי שיעלה אחרי. לפעמים אני אומר לעצמי 'איזה מפגר, באיזו סיטואציה היית — ולא צילמת'. את 'ממסיטה' העליתי באינסטגרם והיתה התעלפות אבל לא הוצאתי הודעה לתקשורת. אין לי יחצן. הדבר שאני מתעסק בו הוא להיות כאן באולפן ולעשות את זה".

לצד העבודה השוטפת גולדשטיין גם שפט בתוכנית ריאליטי ("הלהקה 2"), יצר מוזיקה לפרסומות וניהל והפיק מוזיקלית שני מחזות זמר — "שיער" בקאמרי ו"מיקה שלי" בהבימה. "יש לי הפרעת קשב מקצועית", הוא צוחק. "אבל זה תמיד לצד העבודה על מוזיקת פופ, זה הדבר המרכזי שלי, היומיום שלי. במקומות אחרים אני תמיד המוזר הזה שהגיע מעולם הפופ אבל הבית שלי זה לעשות מוזיקה לרדיו".

מה החלום הבא אחרי “ממסיטה”?

"כל הזמן יש חלומות ואם לרגע אפסיק לחלום, אז אני במקום לא טוב. אני חושב שהיום נקודת המבט שלי היא שהכל ריאלי, זה עניין של דרך, זמן ומזל. יש המון אמנים שאני מעריץ ורוצה לעבוד איתם כמו דה וויקנד, ג'סטין ביבר, דואה ליפה ועוד רשימה ארוכה, ואני חושב שהיום אני עוד עשוי להגשים את זה. ויש כמה שמות שאני עובד איתם ולא יכול לחשוף בינתיים, אבל התמזל מזלי להגשים גם איתם חלומות".