סימפטיה לשטן: על סרטו המרשים של מרקו בלוקיו

לפני שבועיים זכה "הבוגד", סרטו של מרקו בלוקיו, בשישה פרסים בתחרות האקדמיה האיטלקית לקולנוע, ביניהם הפרסים לסרט הטוב ביותר, הבימוי, התסריט והשחקן הראשי. השבוע, הסרט הזה - שהקרנת הבכורה שלו התקיימה בדיוק לפני שנה בפסטיבל קאן - זמין לצפייה חינם אונליין באדיבות מכון התרבות האיטלקי (בכתובת: https://vimeo.com/414420211 ססמה: MTrb2S).

הסרט הוקרן בפסטיבל חיפה בסוכות אך לא היה מתוכנן לצאת להפצה מסחרית בארץ. בהמשך יגיע גם לשירותי ה־VOD וערוצי הסרטים.

פיירפרנצ׳סקו פאבינו בתפקיד תומאסו בושטה. התחיל לדבר אחרי ששני בניו נרצחו צילום: Filmcoopi

מרקו בלוקיו בן 80 והוא אחד הבמאים הכי פוריים באיטליה. הוא מביים סרטים מתחילת שנות ה־60 ומאז פריצתו בזכות "אגרופים בכיסים" מ־1965 הוא חתום על כ־30 סרטים באורך מלא ועוד לא מעט סרטים קצרים, סרטי תעודה וסדרות טלוויזיה. להבדיל מבני דורו המהוללים יותר בלוקיו אף פעם לא היה במאי אופנתי במיוחד. "הבוגד" הוא הסרט הראשון שלו שמזכה בפרס הסרט הטוב ביותר של האקדמיה האיטלקית לקולנוע. אכן, התחושה היא שבלוקיו - שאף פעם לא היה במאי מעודן במיוחד - הולך ומשתפר ככל שהוא מתבגר, וסרטיו נהיים יותר מרשימים, סוחפים ואופראיים. בערך פעם בעשר שנים הוא מגיח עם סרט מצוין על נושא שנוי במחלוקת. "בוקר טוב לילה" על חטיפת ראש ממשלת איטליה אלדו מורו, "לנצח" על מוסוליני וכעת "הבוגד" על המאפיה האיטלקית. בלוקיו מעורר בצופיו רגשות מעורבים: הוא מתמקד בסיפורים על אנשים מרתיעים ומבקש מאתנו להזדהות אתם. בלוקיו הוא במאי שגורם לצופיו לתהות למי נתונה נאמנותו, והאם הקולנוע המרשים שלו הוא דרכו לפתות אותנו להביט באופן אוהד בצד האפל של החיים והמוסר. בלוקיו מביים סרטים רציניים וחמורים. יש בהם לא פעם תחושה של ברית עם השטן. כל זה בא לומר שסרטיו לא תמיד מצטיינים בהומאניות, אבל עד כמה שהעלילה והדמויות בהם לעתים מרתיעות, הם תמיד מעוררי מחשבה. וכך, דווקא בזקנתו, בלוקיו הפך לבמאי שאסור להחמיץ את סרטיו.

"הבוגד" הוא אפוס מאפיה מרשים בהיקפו. כמעט שעתיים וחצי שעוקבות אחרי 20 שנה בחייו של איש הקוזה נוסטרה תומאסו בושטה (פיירפרנצ'סקו פאבינו). כמו ב"הסנדק 2", גם כאן זה סיפורה של משפחת פשע סיציליאנית, ומשבר המנהיגות שהיא עוברת כשהיא נכנסת לעסקי הסמים. כמו "החבר'ה הטובים" זה סיפורו של האיש שהלשין על חבריו ומוטט את הארגון. אלא שתומאסו בושטה היה איש אמיתי, הישר מכותרות העיתונים של איטליה ב־30 השנים האחרונות, שאכן החליט - אחרי שהבוסים שלו חיסלו את שני בניו - להתחיל לספר לחוקרים הכל, בעדות שגררה מלחמת משפחות שהגיעה עד לראשי המדינה ובמהלכה חוסל שופט בפיגוע עצום מימדים, וראש ממשלת איטליה ג'וליו אנדראוטי הופלל על קשריו עם המאפיה והועמד לדין.

הסרט מתחיל באירוע שבו נפגשים ראשי הקוזה נוסטרה לצילום חגיגי ולהסכם שלום בין משפחות יריבות. תוך חצי שעה של סרט וארבע שנים במציאות חלק גדול מהמשתתפים בהסכם השלום הזה מחוסלים, ובושטה - שהסתתר בברזיל תחת שם בדוי - נלכד והוסגר למשטרת איטליה.

עצם העובדה שבלוקיו קורא לסרטו "הבוגד" מציגה את האמביוולנטיות שלו כלפי הגיבור שלו: מנקודת המבט של שומרי החוק הוא הרי גיבור, האיש שעזר להחליש את הפשע המאורגן הסיציליאני שהתפשט עמוק לתוך הפוליטיקה והממשלה. אבל מנקודת המבט של הקודים של אנשי הקוזה נוסטרה הוא אכן האיש שבגד במשפחה ובערכים שהוא עצמו נשבע להם אמונים. התחושה הזאת, האם עלינו להריע לגיבור או לבוז לו, מאפיינת כאמור את סרטיו של בלוקיו. עבור רוב האיטלקים מדובר בסיפורים שקרו די לאחרונה, אבל לצופי הקולנוע שלא בקיאים באקטואליה האיטלקית, זו סאגת פשע גרנדיוזית, מרובת משתתפים, שהופכת לדרמת בית משפט סבוכה, ושבדרך מחסלת בזה אחר זה את רוב גיבוריה, חלקם בסצינות מפתיעות ומרשימות. הסרט המסוגנן והמרשים הזה, שבכל חצי שעה לוקח סיבוב עלילתי מפתיע, מציג את כל דמויותיו באופן מוקצן, כאנשים שעושים את הכל בהפרזה, את החיים ואת המוות. כאילו הם דמויות בסרט מאפיה.