אסף אמדורסקי: "זה נחשב לאלבום פרידה, אבל אבא שלי בכלל לא התעסק בלמות"

בתחילת שנות ה־20 לחייו נסע אסף אמדורסקי לחפש כיוון בניו יורק. התוכנית קיבלה תפנית כשהגיעה שיחת טלפון מאביו, הזמר והמפיק בני אמדורסקי, שבישר לו שחלה בסרטן. אמדורסקי הבן ארז את מיטלטליו, שב לישראל והפך להיות היועץ של אביו לענייני כתיבה. אחרי שנים שהיה חלק מחבורה — "הדודאים", "שלישיית גשר הירקון", "השלושרים" ו"הטוב הרע והנערה" — וחגג את ההרמוניה הקולית, החליט בני להקליט אלבום סולו ובחר באסף כמעבד המפיק ומלחין חלק מהשירים.

התוצאה היא האלבום "במצב של לתת" שיצא ב־1993, שנה לפני מותו, וכולל 12 שירים אישיים בקול הבס־בריטון העמוק והצלול של הפרזנטור של ארץ ישראל היפה והטובה. המהדורה הראשונה נמכרה יפה, ובשלב מאוחר יותר, לבקשתו של בני , נוסף אליה השיר "אני גיטרה" שכתבה נעמי שמר לערב המחווה "מסיבת גג עם בני אמדורסקי" כמה חודשים לפני מותו, והפך, איך לא, לרצועה הפותחת של האלבום.

אסף ובני אמדורסקי צילום: ורדי כהנא

אחרי כמעט שלושה עשורים שהאלבום שכב במחשכים החליט אמדורסקי לאחרונה להעלות אותו לכל הפלטפורמות הדיגיטליות, בהן ספוטיפיי ואפל מיוזיק. "במשך השנים חשבתי שמי שהתעניין בדיסק ורכש בזמן אמת, שמר את המוצר קרוב ללבו ובוודאי מאזין לו תדיר", מספר אמדורסקי. "גם חייתי בתחושה שקהל היעד המובהק של אבא שלי לא הכי פעיל בפלטפורמות הדיגיטליות, אבל כל זה משתנה והופך יותר ויותר נגיש, גם לגיל השלישי. אני בתחושה שהרבה קהל צעיר, או לפחות צעיר ממני, מתגעגע וסקרן, והאלבום הזה שייך לאנשים שאוהבים מוזיקה ישראלית באשר הם. אז הפשלתי שרוול, סרקנו עטיפה, דגמנו קבצים וזה כבר ברשת וזוכה להתעניינות מפתיעה. זה מאוד משמח. עם השנים, העולם נוטה להמשיך הלאה ולא עוצר נשימתו כדי לשוב ולהיזכר באלבום של אמן שכבר לא איתנו”.

הסמיכות בין יציאת האלבום למותו של בני אמדורסקי הפכה אותו לסוג של אלבום סיכום או פרידה, אבל ספק אם זו היתה כוונתו. "הוא לא התעסק בכלל בלמות והיה עד יומו האחרון פרסומת לחיים. אני לא חושב שהוא תכנן למות אבל כנראה שמשהו בו כמפיק, האנרגיה של לדחוף קדימה ולא לעצור לחשוב ולהתלבט — היתה הדרך שלו להביא הרבה מאוד אלבומים מרהיבים ביופיים, כמו 'החלונות הגבוהים' שהוקלט מאוד־מאוד מהר, אבל גם אלבומים מעט מרושלים לטעמי. אני מתכתב עם התכונה הזאת שלו, ובכל פעם שמתארכת לי תקופת עבודה על אלבום שאני מפיק, אני מזכיר לעצמי שאבא שלי היה חותך הרבה קודם ולפעמים אני מתווכח איתו על איכות התוצאה. שנים אחרי מותו הוא עדיין מפיק שותף מאוד פעיל בכל פעם שאני מתקרב לסיום המיקס".

העולם המוזיקלי של אמדורסקי האב שונה מזה של בנו, אבל הוא תמך בו מתחילת הדרך, יעץ כשצריך ועזר במימון שיעורי המוזיקה. "כש’תערובת אסקוט’ (הלהקה של אסף אמדורסקי, ירמי קפלן וג'נגו — מנ"ש) נכנסה לאולפן, אבא שלי הגיע עם חומוס מיפו לכולם ולאורך השנים אפשר לי הרבה עצמאות, נתן הרבה חיזוקים ומעט ביקורת שלילית, אולי קצת הערות לגבי דיקציה".

אסף אמדורסקי צילום: מיכאל טיופיול

כשבני אמדורסקי גילה את דבר מחלתו, הוא החל בתהליך פנימי ולימד עצמו לעשות דברים חדשים ולגעת בהרגלים ישנים בחדשנות וסקרנות. הוא החל לצייר, עשה דמיון מודרך וחזר אחרי שנים לנגן בגיטרה. "אני מאמין שהטכניקות החדשות שאימץ הביאו אותו אל הכתיבה, ובפרץ יצירתיות חסר עכבות הוא חילץ תחת ידיו צרור שירים ראשון. הוא מעולם לא כתב או הלחין בעצמו עד אז".

כשביקש מאסף להפיק את האלבום, הוא נענה לאתגר בשמחה. "הוא ידע לזהות את הפוטנציאל שלי כמפיק מוזיקלי. עם זאת, מעולם לא הפקיד בידי אף אמן ותיק כזה פרויקט משמעותי. יותר משזה הלחיץ אותי, זה בעיקר הוליד בי רצון להוכיח ולהפיק אלבום טוב מאוד שבו הזמר יתגלה בלבוש שטרם נראה, שהשירים יהיו יפים, מרגשים ומחדשים ושהעיבודים יהיו אורגניים וטבעיים, בלי קיצורי דרך טכנולוגיים, בלי ניסיון מלאכותי להישמע אופנתי, אלא פשוט להעמיק ולהדגיש את המתנה הגדולה שכבר ניתנה לו, בלבוש הטבעי והמחמיא ביותר למידותיו".

אמדורסקי הבן הציע לכתוב עוד שירים כדי לבחור את המיטב מתוך שפע ולא להקליט את עשרת השירים הראשונים שאביו כתב בחייו. "זאת היתה דעתי אבל הוא הבין, עקב מצבו הבריאותי, שעדיף לו להזדרז ולעבוד עם מה שיש מאשר לקחת סיכון ואולי להישאר או להיעלם בלי לסיים אלבום בכלל". ההתנגדות של אמדורסקי לפזיזות הובילה את האב להכניס לתמונה גם את גרי אקשטיין שהפיק את האלבום האחרון של “הדודאים”, אך ביקש מאסף להמשיך להיות שותף פעיל בהקלטות, להלחין, לשיר ולעשות מה שהוא מוצא לנכון.

אבל דווקא כשבני השמיע את "אני גיטרה" אסף לא חסך ממנו ביקורת. "הוא היה מאוד מרוגש אז לא יכולתי להיות בוטה. אבל זכור לי שמשהו בכותרת של השיר ובפזמון הפריע לי, אולי תחבירית. מה זה צימוד המילים 'אני גיטרה'? זה קצת כמו 'אני פורים' או 'אני אחשוורוש'. משהו טיפה מגודם כמו 'אני כמו גיטרה' או 'חיי הם גיטרה' היה עוזר לי לבלוע את הרגעים הסנטימנטליים בשיר, שיש בו שפע שורות מרגשות. אבל דעתי לא הפריעה מעולם לשיר הזה להתקבל באופן גורף. הלחן של נעמי כובש ומחליק פינות וזה הרבה פעמים חלק מהחיים כשמדובר בפזמונאות, ובייחוד בפזמונאות מוזמנת. שיר שנכתב בזמן קצוב עבור אירוע קצר מועד ואמור לסכם או לייצג באיזה אופן מן סיום מסלול".

עם השנים דעתו של הבן התרככה. "אחרי 12 שנה של הופעות עם ישראל גוריון ואחרי ששרתי את השיר הזה יותר פעמים מאבא שלי בפני קהל מרוגש ואסיר תודה, למדתי כמבצע להיות כלי, להעביר את היופי שבשיר ולדלג מעל שורה כזו או אחרת".

אתה מרגיש שככל שאתה מתבגר, אתה מתחבר אליו יותר?

"בשלב זה בחיי, כשעברו עליי יותר שנים בלעדיו מאשר שנים במחיצתו, אני מבין שהוא חלק מחיי לתמיד. הוא חלק מהעבודה שלי, הוא נוכח בחיי הנכדות שלו, בנותיי שנולדו לאחר מותו, אני חי כל השנים על הרהיטים שלו, את קירות ביתי מעטרות תמונות של חבריו הציירים והוא אפילו משפיע מאוד על התנהגותי, על בחירות והימנעויות בנושא תזונה, חיי לילה, ולא מעט בנושא זוגיות".