ממציא הבדידות: הצייר שהוכתר כ"אמן עידן הקורונה" שנים אחרי מותו

הצייר האמריקאי אדוארד הופר מת לפני יותר מ־50 שנה. אז איך זה שדווקא הציורים שלו הפכו להיות כל כך רלבנטיים למצבנו הנוכחי? "כולנו ציורים של אדוארד הופר עכשיו", כך קובע מם שרץ ברשתות החברתיות בשבועיים האחרונים, שמציג ארבעה מציוריו שבהם אנשים יושבים לבדם במקומות שונים: מסעדה, בר, לובי של מלון ובית קולנוע. בכתבה שהתפרסמה ב"גרדיאן" הבריטי בשבוע שעבר מגדיר אותו הכותב ג'ונתן ג'ונס כ"אמן עידן הקורונה".

מוטל ווסטרן גיסל צילום: גטי אימג'ס

הוא מתייחס כמובן לא להופר עצמו, אלא לעבודות שלו: ציורי שמן פיגורטיביים שמתארים בהרבה מקרים רגעים של בדידות, ניכור וריחוק — כל התחושות האלה שאנחנו מכירים כל כך טוב מהשבועות האחרונים. גם המגזין "Dazed & Confused" עוסק בנושא עם כתבה תחת הכותרת "איך נהפך הופר לנער הפוסטר של תרבות הסגר" ומסביר איך העבודות של האמן האמריקאי (1967-1882) זוכות בשבועות האחרונים לרנסנס לא צפוי. "הופר נחשב לאחד הציירים האמריקאים בהא הידיעה של המאה ה־20", אומרת רותי דירקטור, האוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון תל אביב. "ולא פעם מדברים עליו כזה שהיטיב לתאר את האינדיבידואל האמריקאי של התקופה הזו. הרבה מהעבודות שלו מתאפיינות בזה שהן נראות כמו סצנות מסרטים, ולכן הוא גם היה, למשל, אהוב במיוחד על היצ'קוק ששאב מהן השראה בעצמו. בנושא של הניכור והבדידות של האדם המודרני הוא עסק מנסיבות שונות לגמרי, וכבר אז משך תשומת לב, בעיקר בארה"ב אבל גם באירופה: בכל העבודות שלו האנשים יושבים מרוחקים זה מזה — אם זה בבתי קפה, אם בדיינרים ואם בבתי המלון. גם כשיש יותר מדמות אחת בציור, הם ממש שומרים על ריחוק חברתי, מבלי לדעת אולי שזה מה שהם עושים. זו דוגמה מעניינת לגוף יצירה שמקבל איזו רלבנטיות לא צפויה בהקשר שונה לחלוטין, משהו שהוא עצמו כנראה מעולם לא דמיין שיקרה".

"ציפורי לילה" צילום: צילום מסך

דירקטור מתייחסת, בין השאר, לעבודות כמו "ציפורי לילה", אולי עבודתו המפורסמת ביותר של הופר, שבה נראה דיינר אמריקאי בחיבור בין שני רחובות. בתוך הדיינר ארבע דמויות, אך כל אחת בשלה, בכלל לא מתייחסת לקיומן של האחרות ובוודאי שלא מנהלת איתן מגע. קצת כמו שאנחנו עושים בימים אלה בתור בסופר.

ב"בוקר בקייפ קוד" הוא מציג דמות של אשה, לבדה, מתבוננת מבעד לחלון גדול אל שטח שומם שבחוץ. הציורים האלה, הכל כך קרים אבל כל כך נוגעים ללב, אפילו לא זקוקים לאדפטציה עכשווית כדי להפוך לממים ברשתות החברתיות בדומה ל"בדיחות" אמנותיות אחרות שרצות ברשת. הם פשוט מציגים דמיון מובהק בין המצב שהיטיב הופר לתאר בצורה כל כך אופיינית לו, לבין המצב שלנו היום — לא באמת משנה איפה אנחנו נמצאים בעולם. אנשים משתפים אותם ברשתות כדי לתאר את המצב האישי שלהם, לשלוח את אהבתם וברכתם מהחדר או הבית שבו הם מבלים את הימים האחרונים.

“בוקר בקייפ קוד" איור: "Museum of Fine Arts, Boston"

כמו בכל טרנד אינטרנטי, יש גם פרשנויות ציניות לתחייה מחדש של ציורי הופר, כמו אחד הממים שרצים ברשת שבו "אוטומט", אחד מציוריו המפורסמים של הופר שמציג אשה בודדה שיושבת לבדה אל שולחן בבית קפה ולוגמת מהספל שלה בהבעה עגמומית משהו, ומעליו הכיתוב: "When everybody's going through drama but you're antisocial so nothing happens to you" ("כשכולם עוברים דרמה אבל אתה אנטי־סוציאלי, אז כלום לא קורה לך").