אני טוסט פוליטי: על הסדרה החדשה "הפוליטיקה של האוכל"

בפתיח של פרקי "הפוליטיקה של האוכל", סדרה חדשה שעלתה בשבוע שעבר בערוץ HOT8 ופרקיה זמינים ב־VOD, נאמר כי בשביל חלקנו הקניות בסופרמרקט הן עול ובשביל אחרים הן בילוי. אין ספק שהיוצרים לא יכלו לדמיין בזמן יצירת הסדרה כי הקניות בסופר כעת יהיו הבילוי האחד והיחיד שמותר לעשות.

הסדרה מציגה בין המומחים והעובדות הרבות והמעניינות גם חמש משפחות ישראליות, המצולמות במטבח כשלצדן התכולה הקבועה של הקניות בסופר, שמתעדת בדייקנות את התזונה שלהן . התכולות משתנות ממשפחה למשפחה: לאחת יש יותר חטיפים ובשר, לאחרת יותר ירקות ופירות, לכולן יש לחם לבן, הרבה מוצרי חלב ומשקאות ממותקים. בעיקרון, סלי קניות מוכרים לכל צופה. אפשר רק להניח שאילו היו מצטלמות המשפחות האלה השבוע, היו גם הרבה גלילים של נייר טואלט מסביבן.

פקחים בשופרסל באשדוד לטובת שמירת מרווח בין עגלות הקונים צילום: גדי קבלו

"הפוליטיקה של האוכל", שיצרו זאביק גורודצקי, הלית לוי וורד סמין שס, מחולקת לארבעה פרקים: לחם, פירות וירקות, חלב ובשר. היא מתייחסת לכל המרכיבים האלה מזווית אוניברסלית, ומה שמעניין וחשוב עוד יותר, גם מזווית מקומית. בפרק על הלחם, למשל, מדברים על הדיל שכרת משרד הבריאות עם המאפיות הגדולות שגם נהנות מסבסוד הלחם האחיד (מקמח לבן שאינו בריא) וגם מיחסי ציבור ללחמים המלאים, שהם במקרה של המאפיות הגדולות האלה. וגם על הפרדוקס שממשלת ישראל מעודדת אכילת לחם מלא וממליצה על הלחמים היקרים — אבל מסבסדת את הלחם הלבן.

בפרק על הירקות והפירות מראים היוצרים כיצד אלה נהפכו מאוכל של עניים לאוכל של עשירים. מ־2000, נאמר בסדרה, צריכת הירקות והפירות מצויה בירידה. דבר שפוגע בבריאות הציבור. לפני 25 שנה היו בשוק הכרמל שבתל אביב 200 דוכנים של פירות וירקות. היום, נאמר בסדרה, יש אולי 15 חנויות, וגם זה במקרה הטוב. הסיבה היא המלחמה של רשתות השיווק בירקנים ובשווקים: הן מורידות את מחירי הירקות והפירות למחיר הפסד, במיוחד ביום החזק של השוק — יום שני — וקהל הצרכנים נוהר לרשתות. אחר כך, כשזה כבר לא משתלם, מחירי הירקות והפירות עולים, אבל הצרכנים כבר שבויים ברשתות, וקונים דברים אחרים במקום.

בפרק על החלב נודע כי אנשי שיווק ולא אנשי תזונה הם האחראים על הספין של הסידן בחלב, ועל הצורך המופרז בצריכת מנות חלבון ביום, ואת כל זה מבססים בישראל על המחקר הלא נכון שנתוניו באו בעקבות מגפה באפריקה.

בין המרואיינים בסרט נמצאת ד"ר דורית אדלר, דיאטנית קלינית, מנהלת המחלקה לתזונה בבית החולים הדסה לשעבר, חברה במועצה הלאומית לביטחון תזונתי ונשיאת הפורום הישראלי לתזונה בת־קיימא. "בימים אלה אנחנו בסיכון גבוה שמספר האנשים הסובלים מאי־ביטחון תזונתי יעלה", היא אומרת. "כשאנשים מפוטרים ומחירי המזון לא זולים, יהיו יותר אנשים שלא יוכלו לקנות את סל המזון הבסיסי".

אדלר מבהירה שהתזונה בישראל פגומה: "אנחנו מובילים בהשמנת יתר בקרב מתבגרים, מובילים בצריכת בשר בקר — מקום רביעי בעולם לנפש, ובצריכת עוף אנחנו במקום הראשון בעולם. אין משפחה שלא אוכלת שניצל מטוגן. והאבסורד הוא שבמקור התקיים באזור שלנו סל מזון ים־תיכוני, שמבוסס על פירות, ירקות, קטניות שמן זית וקצת גבינות, אבל האוכלוסייה שלנו אימצה את דפוסי המזון המערביים — עם צריכה גבוהה של סוכרים, מזונות אולטרה־מעובדים ומזונות מטוגנים".

דווקא עכשיו, היא אומרת, בימים של הקורונה, חשוב לדאוג לשנות את המזונות המפוקחים ולהנגיש סל מזון בסיסי. שהאוכלוסייה לא תידרדר בריאותית. כי זה עלול לפגוע במערכת החיסון וסיכון ההידבקות יגדל. "זאת שעת חירום", היא מזכירה. "הסל הזה חייב לכלול ירקות ופירות, קטניות, לחם — צריך לקחת לחם אחד מקמח מלא ולקבוע שהוא הסטנדרט לכל המאפיות. שמן זית, טחינה כמובן, מעט עוף, ביצים וחלב, ודג או שניים בשבוע, תחליפי חלב סויה או טופו. אנחנו לא מקדמים תזונה טבעונית אלא דיאטה ים־תיכונית, פלאנטרית (מבוססת מוצרים מהצומח), גם לבריאות האדם וגם לסביבה. בתקופה הזאת שאנשים נמצאים בבית, גם כדאי לבשל. זה אחד הדברים שהסינים גילו בתקופת המצור שלהם: כמה הם נהנים לבשל. אולי בזה נלך בעקבותיהם".