זמן בידוד: 3 המלצות של רוני סומק לכלואים בבית

ספרו החדש "כל כך הרבה אלוהים" ראה אור בהוצאת כנרת, זמורה־ביתן

1. טלוויזיה | "תרגיע"

לארי דיוויד הוא בעיניי האנטי־גיבור האולטימטיבי. זה התחיל בתסריטי "סיינפלד" והגיע לשיא בעשר העונות של "תרגיע". הוא יודע איך ממגרש ההמראה של הכלום אפשר לנסוק גבוה. הוא יודע לצלם מחייו פוטו־רגע ולהפוך אותו לפוטו־נצח. ובכלל, הוא מהבודדים היכולים בימים אלה לעקם את השפתיים למצב של חיוך.

רוני סומק צילום: יובל חן

2. אלבום | "רקמות, מיתולוגיה שלמה מתחת לציפורניים: השירים של דליה שושן"

שמעון אדף וחיים רחמני יצרו את דליה שושן. הם מילאו לה את הפה בשורות נהדרות וריצפו לה רחבת ריקודים שהיא בעיניי בלדה רוקנ’רולית מעולה. הם הזמינו לרחבה הזאת 11 זמרות וזמרים לשיר אותה. ואם צריך דוגמה, אז הנה נועה בביוף ברצועה השמינית שרה: "שוב התעוררתי למצוא/ שברי חלומות/ ברחבי הדירה.// לאן אני הולכת/ קילומטר ויומיים/ לפני השקיעה?"

3. ספר | "פופואטיקה"

המשורר גלעד מאירי כינס בספר "פופואטיקה" (הוצאת מקום לשירה) מאמרים על שירה. בשפת הכדורגל אפשר לומר שמאירי מכדרר מאלן גינזברג ועד "שירת הדאחקה הישראלית". הוא מכיר היטב את המגרש, ויש לו בעיטות שפיץ מעולות הגורמות לאוהבי שירה לראות איך אפשר להבקיע גולים נהדרים גם במילים שכל אחד יכול להבין.