האם עד סוף 2020 בכלל תהיה תעשיית קולנוע?

לשאלה "איך תשפיע מגפת הקורונה על תעשיית הקולנוע?" צריך להקדים שאלה אחרת: האם עד סוף 2020 בכלל תהיה תעשיית קולנוע? נתמקד לעת עתה בהוליווד, שהמידע ממנה זורם בלי סוף, ושהיא ממילא ממלאת את רוב צורכי הקולנוע בעולם.

הפעם האחרונה שהוליווד חוותה טראומה כזאת היתה לפני 19 שנה, בעקבות אירועי הטרור של 11 בספטמבר. כל הפיגועים התרחשו במשך יום אחד בלבד, אבל הם הכניסו את אמריקה ואת העולם להלם שנמשך שבועות. הפקות נעצרו או בוטלו, מתוך חשש שהתכנים כבר לא יהיו רלבנטיים; הפצות של סרטים נדחו מחשש שלקהל לא יהיה מצב רוח ללכת לקולנוע; וסרטים עברו עריכה מחודשת מחשש לפגיעה ברגשות הציבור. מצב הרוח היה מחורבן, והתעשייה והקהל חוו הלם קולקטיבי שגרם להם לעצור את צריכת הבידור, להשתבלל בבית, להתאושש, להתאבל ולצאת מתחושת הפרנויה אבל בתוך חודש זה פחות או יותר עבר. גם ישראל ידעה בעבר תקופות קצובות של סגירת מקומות בילוי, בעיקר בימי מלחמות, כשגם העורף הישראלי הפך חשוף לפגיעת טילים.

משבר הקורונה מסתמן בינתיים כדבר אחר לגמרי, אירוע שעדיין מחמיר ולא ברור מתי יחלוף ואיך תיראה השגרה שאחריו. בישראל ובצרפת הממשלה הורתה לסגור את בתי הקולנוע, בארה"ב ספק אם אי פעם תצא הוראה כזאת, אבל בפועל האולמות מתרוקנים ובתי קולנוע מתחילים לקבל החלטות סגירה עצמאיות. בסוף השבוע האחרון הגיעו 40% פחות רוכשי כרטיסים לבתי הקולנוע בארה"ב בהשוואה לסוף השבוע שלפני כן, ורוב ההפצות הגדולות של סרטי השבועות הקרובים נדחו. האופטימיים (כמו "פיטר ראביט" 2) דחו לקיץ, הריאליים (כמו הסרט החדש של ג'יימס בונד) דחו לנובמבר והפסימיים (“מהיר ועצבני 9") דחו בשנה. ואולי הכי מלחיץ: "מולאן" של דיסני נדחה למועד לא ידוע. הנה כמה נקודות למחשבה לגבי מה שיקרה אחרי שהמשבר הזה ייגמר.

טום הנקס צילום: גטי אימג'ס

התאגידים ייעלמו

לא רק חברות תעופה נמצאות בסכנה מפני פשיטת רגל, גם האולפנים ורשתות הקולנוע, בכל העולם. ההבדל המשמעותי בין ימי הקורונה ובין משברים קודמים הוא שכרגע אין לאף אחד מושג בתוך כמה זמן זה ייגמר ואיך תיראה התעשייה כשהעולם ייצא מהצד השני של התקופה הזאת. ניקח את תאגיד דיסני, למשל. הם ענקיים ועשירים, ברור, ונדמה לנו שהם גדולים מכדי ליפול. אבל כמה זמן הם יצליחו לשרוד כשאין להם הכנסות מהפארקים שנסגרו, מהצגות ברודוויי שבוטלו וממכירות כרטיסים לסרטים שנדחו? מנכ"ל דיסני בוב אייגר הודיע לבעלי המניות שהחברה יציבה ויכולה לשרוד גם בלי הכנסות. לעומת זאת, רשת בתי הקולנוע השנייה בגודלה בעולם, "סינוורלד" (בניהול הישראלי מוקי גרדינגר) כבר פרסמה השבוע אזהרה שאם בתי קולנוע ייסגרו או שתהיה ירידה במכירות הכרטיסים, היא לא תוכל לשלם את חובותיה. לכן השאלה הגדולה הראשונה היא אילו מחברות התוכן, ההפקה וההפצה ישרדו את המשבר. גם אם האולפנים ישרדו ויפיקו סרטים, האם יהיו עדיין בתי קולנוע פעילים שיציגו אותם.

האולמות יתרחבו

בינתיים בארה”ב הוחלט שלשום על סגירת בתי הקולנוע בניו יורק ולוס אנג'לס, בכל העולם התפרסמה אזהרה לצופים לשמור מרחק זה מזה ולהשאיר ביניהם כיסא פנוי. לא מן הנמנע שהשגרה החדשה שתבוא בעקבות המצב תשאיר את העולם במצב ג'רמופובי מתמשך ויחייב את בעלי בתי הקולנוע לעצב מחדש את האולמות כך שממילא יהיו רווחים גדולים יותר בין הכיסאות. חוץ מעלות העיצוב הזה, גם כמות הצופים הפוטנציאלית בכל אולם תרד.

אדם פוסע לונדון השבוע לפני כרזת הסרט החדש של ג’יימס בונד אדם פוסע ב לונדון השבוע לפני כרזת ה סרט חדש של ג’יימס בונד צילום: אי פי אי,

הסטרימינג ימלוך

כשיגיע הרגע לעשות סיכום לגבי המרוויחים הגדולים מהמגפה הזאת, שימו את נטפליקס בראש הטבלה. 2020 ממילא היתה אמורה להיות שנת הסטרימינג הגדולה, עם ההשקה של שירותי הסטרימינג של אפל ודיסני, ובקרוב גם של HBO ו־NBC. אבל איש לא דמיין ש־2020 גם תהיה השנה שבה חלק גדול מהעולם יהיה נתון בתנאי סגר ובידוד ושהביקוש לבידור ביתי יהיה עצום. האם זה יהיה קצם של בתי הקולנוע? הרשו לנו להמר ולחזות שלא, אבל הקורונה בהחלט ייצור הרגלי צפייה חדשים שישנו לא רק את כלכלת עסקי הבידור, אלא גם את הפורמט עצמו.

הסרטים יידחו

מי שחושבים שרק 2020 תיפגע קשות, לא שמו לב למשבר שיגיע ב־2021. כל הצילומים וההפקות לסרטי 2021 הופסקו — כולל כל ההפקות של נטפליקס, אפל טי.וי פלוס ודיסני פלוס. מה שאומר שגם אם המצב יחזור לאיזושהי שגרה בחודשים הקרובים, לאולפנים יהיה חור גדול במפת ההפצה בשנה הבאה עם סרטים שהפקתם מתעכבת. פתרון אפשרי הוא ללחוץ עליהם לעמוד בדדליינים (לרוב על ידי תוספת תקציב). זה קרה בעבר בימי שביתות התסריטאים, וזה כמעט תמיד הוביל לסרטים שהגיעו למסכים בחיפזון ובאופן לא גמור ועשוי עד הסוף. הפתרון האפשרי וההגיוני הוא שכל הסרטים שנדחו כעת, יופצו רק בשנה הבאה, וכך ייווצר להפקות המושבתות עוד זמן לחזור לשגרה.

הקורונה יוזכר

ימי הבידוד גרועים מבחינה כלכלית, אבל עשויים להיות מעולים מבחינה יצירתית. תסריטאים בבידוד או באבטלה יושבים עכשיו וכותבים לעצמם את סרטם הבא. איך ייראו התסריטים שיגישו למפיקים? מי שחושב שנראה עלייה בסרטים העוסקים באופן ישיר בווירוס הקורונה לא מכיר את הוליווד. לקח לסטיבן סודרברג שמונה שנים לתרגם את מגפת הסארס לסרט "התפשטות" ושבע שנים עד שג'ונתן דמי ביים את "פילדלפיה", אחד הסרטים הראשונים שעסקו ישירות באיידס. לאירועי 11 בספטמבר לקח חמש שנים להגיע למסכים עם "טיסה 93" של פול גרינגראס ו"מגדלי התאומים" של אוליבר סטון. סרטי תעודה יגיעו מהר , העלילתיים מגיבים לאט יותר.

מה שכן, הקולנוע ההוליוודי ידוע בתור מי שמגיב למשברים כאלה באופן עקיף וסמלי. כשם שסקס הפך להיות קטלני בקולנוע ההוליוודי של שנות השמונים, מבלי להזכיר את המילה "איידס", כך, אם נראה אנשים זרים נוגעים זה בזה, לוחצים ידיים או מתחבקים, נדע שזה סרט תקופתי שמתרחש לפני 2020, בימים שעוד היו בתי קולנוע.