הקונץ של קונס: הרוקסטאר הפרובוקטיבי של עולם האמנות מגיע לת"א

אם יש אמן אחד שהצליח, בחייו, להפוך לרוקסטאר זה ג'ף קונס (65). הפסל והצייר האמריקאי מכר במאי האחרון את אחד מפסליו במחיר של 91 מיליון דולר, מחיר שיא ליצירה אחת של אמן חי. מ־10 במרץ הקרוב ולמשך שבעה חודשים יוצגו יצירותיו המונומנטליות של האמן השנוי במחלוקת הזה במסגרת תערוכת היחיד שלו "ערך מוחלט" שתיפתח במוזיאון תל אביב לאמנות. "למיטב ידיעתי הוא לא הציג בארץ מעולם, מלבד פסל שהושאל לשנה למוזיאון ישראל", אומר דורון רבינא, האוצר הראשי של המוזיאון שאצר את תערוכתו כאן.  

ג’ף קונס על רקע עבודותיו. “איתגר מצד אחד את עולם האמנות ומצד שני את הקהל הרחב בשאלות רדיקליות על מה זו אמנות ומה זה טעם" צילום: גטי אימג'ס

"הקשר נעשה דרך האספן חוזה מוגרבי, שנולד בישראל וחי פה ובארה"ב. יש לו גם עבודות של קונס באוסף, שמייצגות את כל התקופות החשובות שלו, ולמוגרבי היה חשוב להציג אותו בארץ. על התערוכה אנחנו עובדים בקשר ישיר עם קונס עצמו. צוותים שלו כבר נמצאים ועובדים פה כי ההקמה מורכבת. הכל נעשה בדיאלוג צמוד עם קונס".

בתערוכה יוצגו שבעה פסלים גדולי מימדים לצד ארבעה ציורים גדולים, ובחלל הקרנה יוקרן סרט תיעודי עליו. בתערוכה פסל שיוצג לראשונה לקהל הרחב: "זוג רקדנים", עליו עבד קונס כעשר שנים. לצדו עבודות ותיקות יותר שלו כמו "דוב ושוטר", אחת העבודות מסדרת הבלונים המפורסמת, "הענק הירוק" ואחרות. "כל עבודה מגיעה עם ספר ענק”, מספר רבינא, "שמכיל אינסוף פרמטרים על אופני ההצבה, פרטים הנדסיים, רגולוציה והתנהלות סביב העבודות. יש למשל פסלים שבהתקנתם צריך להחליף כפפות אחת לעשר דקות למקרה שמישהו מאנשי הצוות נגע עם הכפפות בפניו ואז בפסל”.

רבינא (48) נכנס לתפקיד האוצר הראשי של מוזיאון תל אביב לפני שלוש שנים. הוא אמן בעצמו ואוצר כבר שנים רבות. הוא הראשון שממלא במקום את תפקיד האוצר הראשי שהופרד מתפקיד מנכ"ל המוזיאון על ידי המנכ"לית הקודמת, סוזן לנדאו וכיום הוא עובד לצדה של המנכ"לית טניה כהן־עוזיאלי.

דורון רבינא. “הביקורת על קונס היא תוצר של קושי להתמודד עם המפגש בין איכות לבין פופולריות" צילום: רמי מיימון

יש טענות שזה גימיק, שהעבודות החשובות באמת של קונס לא יוצגו?

"אנשים אפילו לא יודעים עדיין אילו עבודות יוצגו! המוזיאון לא מציג תערוכות שהוא לא עומד מאחוריהן בכל הפרמטרים. אנחנו מאמינים שהקהל מספיק אינטליגנטי כדי לדעת מתי מתייחסים אליו ברצינות ומתי מוכרים לו גימיק זול. קונס הוא אחד האמנים החשובים בעולם היום, הוא אמן שאיתגר מצד אחד את עולם האמנות ומצד שני את הקהל הרחב בשאלות רדיקליות על מה זו אמנות ומה זה טעם, על מה צריך להיות היחס בין גבוה לנמוך, כפי שעשו לפניו אנדי וורהול ומרסל דושאן. על אמן כזה אי אפשר להכיל את ההגדרה של גימיק. אבל הביקורת הזאת היא תוצר של קושי להתמודד עם המפגש הלא שכיח בין איכות לבין פופולריות.

“קונס פועל בשתי החזיתות באופן מקביל: מצד אחד מעלה שאלות רציניות על עולם האמנות ומצד שני הוא מפתה בעולם דימויים מוכרים, בקנה מידה גדול ובגימור מושלם, שנוגע בקהל במקומות יסודיים שקשורים לילדות ולהנאה. הוא טוען שהאמנות שלו היא מנגנון שמסיר מאנשים אשמה על מה שהם אוהבים. הוא מציע מודל ייחודי ביחס לבורגנות, ליחסים בין אמנות, אספנות וכסף. להגיד עליו שהוא אמן מסחרי ותו לא זה לא להבין איך האמנות שלו הפנימה את המנגנון הכלכלי לתוכה, ואיך היא הופכת את הקפיטליזם לחומר גלם. במובן הזה, אנחנו מציגים תערוכה שהיא חוד החנית באבולוציה של האמנות העכשווית, ואנשים מתוך עולם האמנות צריכים להתמודד עם זה שלא רק שדה האמנות מתעניין בה, אלא גם הקהל הרחב".

מימין: “דוב ושוטר" ו”הענק הירוק" של קונס. להסיר רגשי אשם מהקהל צילומים: Tom Powel Imaging ,Jeff Koons

יש חשיבה בנוגע לתכנים שיוצגו מבחינת הלך הרוח בענייני צנזורה ותקינות פוליטית?

"אנחנו מציגים לא מעט תערוכות עם תכנים שאינם קלים לעיכול. פשוט שמים שלט בכניסה כדי שאנשים יידעו לתוך מה הם נכנסים. לא היינו מהססים לכלול עבודות של קונס בעלות תוכן מיני עם צ'יצ'ולינה (בת זוגו לשעבר, שחקנית פורנו שאותה שילב בעבודותיו באותה התקופה), לו היו זמינות. זו סדרה שבתוך האבולוציה שלו היא משמעותית בבניית הפרסונה שלו. אסור לנו לייצר צנזורה עצמית, ודווקא החוויה הנצברת שלי משלוש השנים האחרונות היא שהקהל נענה לדברים שמאתגרים אותו. אם יש תגובות — החובה שלנו היא לספוג אותן".

אתם יכולים להעריך כמה מבקרים תביא התערוכה?

“אי אפשר לעשות הערכות. למדנו שלתערוכות אותן מכנים ‘בלוקבאסטר’ אין מתכון. אפשר להציג תערוכה שבמדינה אחת מביאה מאות אלפי אנשים ובמדינה אחרת תביא הרבה פחות. 2018, שבה הוצגה ‘זמנים מודרניים’, הסתיימה עם מיליון מבקרים במוזיאון, וב־2019 היה עוד גידול נוסף של 13% במספר המבקרים. סביר להניח שהתערוכה של קונס תמשוך הרבה אנשים”.

זו גם תערוכה שיש לה בטח עלויות גדולות הרבה מהרגיל.

“כן. אלה עלויות חריגות: גם השינוע, גם הביטוח, וגם הפסלים עצמם. זו תערוכה שיקר מאוד להפיק אותה. צריך לזכור שכל פסל שמוצג בה מוערך בעשרות מיליוני דולרים”.

איך המוזיאון מממן כזו תערוכה?

“המימון העיקרי הגיע מאוסף מוגרבי עצמו. יש תמיכה של מפעל הפיס ושל המוזיאון עצמו, אבל המוזיאון היה מתקשה לעמוד בעלויות לבדו. זה מוזיאון עירוני, בניגוד למוזיאון ישראל, למשל, שהוא מוזיאון לאומי. אנשים נוטים לשכוח את זה. התמיכה של משרד התרבות במוזיאון היא כ־3% מהתקציב הכולל שלו, לעומת מוזיאון ישראל למשל שבו היא מהווה 17% מהתקציב”.