הסרט "חיים נסתרים": היטלר בטרנס

את טרנס מאליק גיליתי, למעשה, רק ב־2011 כשיצא סרטו “עץ החיים”. כבר היתה למאליק קריירה ארוכה ומסתורית לפני זה, בה הוא ביים ארבעה סרטים ב־40 שנה (בהם “שבילי הזעם” ו”ימים ברקיע” המהוללים), אבל אז פתאום הוא הכניס להילוך חמישי והתחיל לתת תפוקה. היום יוצא בארץ סרטו העשירי, "חיים נסתרים", שהוא הסרט השישי שהוציא מאליק למסכים בתוך פחות מעשור, מאז ש"עץ החיים" זכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן והיה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר. "עץ החיים" היה גם הסרט שבו לראשונה הבנתי מה הוא עושה.

סרטיו של מאליק יפים ומתסכלים. הם תמיד יהיו מרהיבים לצפייה בזכות העובדה שהוא בוחר את הצלמים הכי טובים כדי שיעבדו איתו - נסטור אלמנדרוס זכה באוסקר על "ימים ברקיע", ג'ון טול ועמנואל לובצקי היו מועמדים לפרס על הסרטים שצילמו לו. כמעט תמיד בעדשות רחבות מאוד, כמעט תמיד רק באור טבעי, כמעט תמיד רק בשעה המוזהבת שלפני השקיעה. בסרטים של מאליק אתם עשויים למצוא את השמש תמיד באותה נקודה מעל קו הרקיע. עשרות ימי צילום ושמש בגבעון דום. 

"חיים נסתרים". הרבה יופי ומבחן לסבלנות צילום: © Iris Productions

מצד שני, לא לגמרי ברור מה קורה בסרטים עצמם. תהליך העבודה שלו יוצא דופן. הוא מגיע עם תסריט ושחקנים לסט הצילום. מצלמים שורות של דיאלוג ופעולות של דמויות, אבל גם יוצאים לצוד במצלמה רגעים יפים של טבע ואור. ואז מאליק מגיע לחדר העריכה ולרוב לא יוצא משם במשך שלוש שנים, בהן הוא זורק לפח את הסרט שאותו יצא לצלם, ומפסל מחומרי הגלם יצירה חדשה לחלוטין, שמלווה כמעט כולה בקריינות של הדמויות. הקריינות הזאת לעיתים נדירות מקדמת את העלילה, ולרוב רק מאירה את הסיטואציה במכתמים של הגות. כך נוצרים סרטים אווירתיים ואבסטרקטיים, סרטים שלא מעבירים סיפור אלא הרהור.

כשמאליק השתמש בטכניקה הזו ליצירת סרט מלחמה המבוסס על ספר ידועבמבט ראשון זה הכעיס אותי. אבל אז הגיע "עץ החיים" שבו הכל עבד - התחושה המרחפת, הדמויות שמתבוננות בעולם ולא פועלות בתוכו, והשילוב הפלאי בין צילום ומוזיקה. סרט מושלם, שבמידה רבה לימד את מתנגדיו של מאליק איך היה עליהם לצפות בסרטיו הקודמים: כרצף של מחשבות ולא של אירועים.

"חיים נסתרים" הוא אולי הסרט הכי קונוונציונלי שמאליק ביים - יש שם ממש סיפור וסצינות שמקדמות עלילה. זהו סיפורו האמיתי של חוואי אוסטרי ב־1939, שבכפר הנידח שלו נראה שהזמן עצר מלכת במאה ה־17 ועדיין קוצרים את התבואה במגל וחרמש. כשפורצת מלחמת העולם השנייה ואזרחי אוסטריה נדרשים להתגייס לצבא ולהישבע אמונים להיטלר, החוואי מתנגד. בהיותו נוצרי אדוק הוא מרגיש שהמלחמה הזאת היא חילול הקודש, אף שהכמרים שאיתם הוא מתייעץ מעדיפים לשתף פעולה עם השלטון הנאצי.

השחקן הגרמני אוגוסט דיהל (שתי טיפות מים נועם רותם) מגלם את סרבן המצפון הזה, ששילם מחיר אישי על בחירותיו ומאוחר יותר הוכרז כקדוש על ידי הכנסייה. הצלם יורג וידמר ממשיך כאן את הקו של מאליק: עדשות רחבות (מאוד) ואור טבעי, בסרט שאמנם מציג ויה דולרוזה אבל עושה זאת עם אתנחתות ארוכות לרגעים של התלבטות והתבוננות.

מאליק מוגדר בתקשורת כבמאי פילוסופי אבל למעשה הוא במאי דתי וחומרי הגלם שלו הם כתבי הקודש: ספר בראשית ל"ימים ברקיע", ספר איוב ל"עץ החיים", הברית החדשה ל"חיים נסתרים". מבחינה צורנית ואמונית, סרטיו - ובייחוד החדש - מזכירים את הקולנוע של קרל תיאודור דרייר. הפסיון של הגיבור שלו ב"חיים נסתרים" הוא בעצם סיפורו של ישו אוסטרי.

סרטו הבא של מאליק כבר ייפרד מהמשל וכבר יעסוק בישו עצמו. לא מעט שחקנים ישראלים השתתפו בצילומי הסרט שהתקיימו לפני שנה, ויהיה מעניין לראות מי מהם גם יגיעו אל המסך, מתישהו בשלוש השנים הבאות. עד אז, "חיים נסתרים" יתפקד בתור הסרט שלו על אמונה בימי מבחן. יש סרטים שמרוב יופיים, והסבלנות הנדרשת כדי לצפות בהם, ראוי להקרין במוזיאון. את הסרט הזה צריך להקרין בכנסייה.