מתחת לאף: אלפי ישראלים התמכרו לליקוט פטריות

הגשמים האחרונים הביאו אתם מלבד הצפות של כבישים גם הצפות מסוג אחר: עשרות אנשים שיוצאים לטבע למטרה אחת: ליקוט פטריות.

התחביב הזה, שפעם היה שמור ליחידי סגולה, הלך ותפס תאוצה בשנים האחרונות והמלקטים הולכים ומגיעים לכל פינת יער או חורש קיימת.

פטריות אחלמית סגולה מימין ונטופה ערבה משמאל, שלוקטו ביער. “העלייה מרוסיה הביאה אתה ידע ותרבות בנושא שלא היתה קיימת קודם, וגם זמינות המידע ברשתות החברתיות עוזר לעודד את זה" צילום: אודי חקים

כל שיגיע בשבת של חודשי החורף לגלבוע או ליער בן שמן סביר להניח שייתקל די מהר באנשים עם סלסלות: יחידים, משפחות או קבוצות מאורגנות, לרוב דרך קהילות פייסבוק. הם לא מפחדים מהבוץ או השלוליות, והם עוברים עץ עץ ושיח שיח ובודקים מה מסתתר לצדו.

מדי פעם תשמעו קריאות נלהבות כמו “מצאתי אורניות” או “יש פה נרתיקניות”, וגם: “מי יודע מה הפטריה הזאת?” לאט לאט הסלסלות שלהם יתמלאו בשלל של פטריות, שחלקן כנראה יגיעו בסופו של דבר גם למטבח הביתי ולתבשילי השבת. "יש איזו אווירה לאחרונה של 'בואו נצא ליער'", אומר יניב סגל, חוקר, מלקט ומנהל קבוצת הפייסבוק 'הקבוצה הישראלית לפטריות'. לדבריו, "זה לא תמיד בהכרח טוב. אני מנסה להעביר מסר קצת אחר, של שמירה על הטבע ובעיקר של צניעות".

סגל התחיל ללקט כילד, עם הוריו, ולפני חמש שנים עבר לגור בגליל התחתון וגילה מגוון עצום של פטריות ממש בחצר האחורית שלו. "מאז אני בחקר בלתי פוסק", הוא מספר. "פתחתי את הקבוצה, יצרתי קשרים עם חוקרים בחו"ל, עם אקדמיות, עם מעבדות, ואני בעיקר מנסה להצליב מידע ולהכיר כמה שיותר פטריות שגדלות בארץ".

מה הופך את הליקוט לכל כך אטרקטיבי בשנים האחרונות?

"אני מאמין שזה קשור לאורח החיים שלנו. הרבה אנשים מנסים קצת להאט את הקצב, להתחבר יותר לטבע. גם העלייה ממזרח אירופה ומרוסיה בפרט הביאה אתה ידע ותרבות שלא היתה קיימת לפני כן בארץ, וכמובן שגם הזמינות הקיימת היום של המידע שקיים ברשתות החברתיות עוזרת לעודד את זה".

ישראל היא לוקיישן מוצלח לזה?

“המקומות האידיאליים לפטריות הם אזורים משווניים, טרופיים. שם יש הכי הרבה מינים ורבים מהם עוד לא נחקרו. ישראל מצד אחד היא לא כזו אטרקציה, בעיקר אם מסתכלים על זה מהבחינה הקולינרית, כי ביערות אירופה וצפון אמריקה יש פטריות מאכל שנחשבות טובות יותר, אבל מה שכן אטרקציה בישראל הוא באמת המגוון: יש לנו אזורים שונים עם אדמות שונות, מגוון אקלימים שונה וכולם דברים שמשפיעים על בתי הגידול".

פטריית אוזנית הקלך בטבע. “אין מה להשוות פטריית בר לפטריה מהסופר“ צילום: שירלי זינגר

מה תמליץ למי שרוצה להתחיל ללקט?

"הכלל הראשון הוא שלא מלקטים אם לא מכירים, מחשש לפטריות רעילות. המקור האמין ביותר הוא להיות בשטח עם אדם שמבין, אבל אם זה לא אפשרי אני ממליץ על הצלבה של כמה שיותר מקורות מידע — ממדריכים, ספרים, אתרים ותמונות. עם הזמן צוברים ידע וביטחון ואפשר להתחיל לזהות מה נמצא בשטח. הקריאה הזאת לצאת ללקט והאנשים עם הסלים שמציפים את היערות גם מגדילה את כמות ההרעלות וגם גורמת לדריסות קרקע שהן לא תמיד חיוביות מבחינה אקולוגית".

יש בארץ פטריות רעילות מאוד?

"כן. יש רעילות ברמת הצריבה ובהחלט יש כאלה שיכולות אפילו לגרום למוות".

שלב אחד (או כמה) מעל המלקטים נמצאים גם כמה מאות אנשים שמגדלים היום פטריות בבית. אחד מהם הוא לירן טויטו שחי ברמת הגולן ובעל העסק "Mushroom Lab" — הוא מלמד, מעביר הרצאות וסדנאות על גידול פטריות בבית וגם, כמובן, מלקט בעצמו. "יש לי מעבדה קטנה בבית ואני מייעץ בעיקר לאנשים פרטיים אבל גם לחקלאים בחוות, בעיקר אורגניות ובוטיקיות, שרוצים להיכנס בעצמם לגידול פטריות", הוא מספר. "כתבתי לא מעט מדריכים בעברית לפטריות".

אתה מגדל רק פטריות מאכל?

"אני מתרכז בפטריות מאכל אבל משתדל בכאלה שהן יותר אקזוטיות. שמפיניון, למשל, הן נחמדות אבל הן גם מאוד זמינות אז אין לי אינטרס לגדל אותן. אני לא מגדל בכמויות מסחריות ולא מוכר אותן, יש לי חממה מאחורי הבית של 2X2 מטר, ויש לי גם בנק עם תרביות של פטריות שאספתי, אותן אני דווקא כן מוכרלאנשים שרוצים להתחיל לגדל בעצם".

כחלק מהפעילות שלו מקיים טויטו גם שיתופי פעולה עם מדריכי ליקוט ושפים, יחד הם מקיימים אירועים שבסופם גם מבשלים ארוחה מהפטריות.

כך, למשל, בשבת הקרובה (8 בפברואר) יתקיים יום לימוד חווייתי ברמת הגולן שבו ישולבו סיור ליקוט, ארוחה מבוססת על הפטריות שלוקטו וסדנת גידול שהוא מעביר. "זה חייב ללכת יד ביד. לא יכול להיות גידול פטריות ללא ליקוט כי צריך הבנה וידע לזיהוי נכון. חייבים להבין את אותם העקרונות — מחזור החיים של הפטריה, בית הגידול שלה, איפה אפשר למצוא אותה. אני מגדל למשל פטריות ריישי ושיטאקי על מצע של גדמי עץ שזו הצורה הטבעית שלהן אבל יש פטריות אחרות שאני מגדל על נסורת מעוקרת או קש".

מהו לדעתך סוד הקסם של זה?

"זו אולי תשובה קצת מאכזבת אבל בעיני הכל בזכות הפייסבוק. היום לכל אחד יש מידע נגיש, בעוד שבעבר זה היה עניין ששמור למעטים בלבד.אפשר מיד להיכנס לאחת הקבוצות להתייעץ, לחקור ולגלות מה זה".

הטרנד, או המגמה, רווחים בזמן האחרון גם אצל אנשי קולינריה ושפים, חלקם מקבלים למסעדות שלהם פטריות מסוגים שונים שלוקטו במיוחד עבורם וחלק לא קטן מהם גם יוצאים ללקט בעצמם. "הליקוט והחיפוש אחר חומרי גלם הוא אחד מעמודי התווך של המטבח שלי" אומר השף ברק יחזקאלי מ"בורק".

"אוכל חייב לספר סיפור. והסיפור הזה מתחיל במקום, באדמה ובמה שגדל עליה באופן טבעי, ממש מתחת לאף שלנו. ואין לי יכולת להסביר את התחושה המופלאה הזאת של יציאה אל הטבע אחרי כמה ימים גשומים, ללקט פטריות (וגם הרבה דברים אחרים) אל סלי קש, לחזור עם כל הצידה הזאת למטבח ולהתקין ממנה ארוחת מלכים. ובכלל, אנחנו יותר מדי ספונים בתוך הבתים שלנו בערים שלנו, הולכים ומתרחקים מהטבע שסובב אותנו ומהטבע שלנו. כשאני יוצא ללקט אני מרגיש שלם, שליו ובטוח".

מה ליקטת לאחרונה?

"אורניות, פטריות שבטח נצל, כך הן מקבלות טעם ומרקם של כבד אווז. נגיש אותן יחד עם פסטה בחמאת מרווה ריחנית ונגרד בלוטי אלון מצוי קלויים מלמעלה".

גם השף והאופה ערן שרויטמן מלקט פטריות. “יש משהו מדהים בלהיות בשדות בעונה הזאת.כמעט בכל שדה אפשר למצוא עכשיו פטריות. אינסוף. הבישול והאכילה שלהם אחר כך הם אחרים לגמרי: אין מה להשוות פטריית בר לפטריה מהסופר. ללחמים ולבישולים שאני עושה באופן מקצועי הפטריות וגם העלים, הפירות והירקות שאני מוצא בשד עוד לא נכנסים, בינתיים אני משתמש בהם רק בבישולים הפרטיים, אולי בעתיד זה ייכנס”.