אל תקטוף, נערי: הפריחה הנצחית של ברכה אביגד-לוי

הרקפות והנרקיסים כבר פורחים במלוא הדרם בחוץ, ומזכירים שאחד הקמפיינים הכי מוצלחים שהיו כאן לא שייכים לבמבה או מילקי, אלא למען שמירת פרחי הבר המוגנים.

זה היה מסע פרסום אינטנסיבי, שהובילו מחנכים, גננות וילדים, לצד כרזות ותשדירים, שהביא לשינוי תרבותי של ממש. הקטיף המסיבי של כלניות, אירוסים וצבעונים, שנחשב בשנות השישים לבילוי לגיטימי ופופולרי - הפך תוך זמן לא רב למוקצה.

הקמפיין המוצלח למען פרחי הבר לווה בזמנו בפוסטרים שכל מי שגדל כאן בשנות השישים בוודאי זוכר.

כוסות של נעמן עם ציור של אביגד־לוי צילום: תומר בלילתי

הם נשאו ציורים של שלל תפרחות מרהיבות של פרחי הבר שאסור לקטוף. מאחוריהם עומדת הציירת ברכה אביגד־לוי (2016-1919), שהפליאה לתאר את הפריחה הארץ ישראלית בספרים, כרזות ואפילו כלי חרסינה. האחרונים, שנוצרו בהזמנת מפעל החרסינה הישראלי נעמן בראשית שנות השמונים, מככבים כעת בתערוכה ״פרח ארץ-ישראלי״, שאצרה ד״ר עירית ציפר, במוזיאון ארץ ישראל.

היוזמה לעצב כלים הנושאים עיטורים של פרחי בר ארץ ישראליים הגיעה מהמעצב הראשי של ״נעמן״, שמעון בדר. הוא פנה לאביגד, שנענתה וציירה שורה של פרחים במחזור חייהם, שנשזרו לזרים בהתאם לצורות הכלים - צלחות, כוסות ומגשי פורצלן. הסטים הראשונים בסדרה הועברו לנשיא המדינה ולשגרירויות ישראל בחו״ל. הנושא הארץ ישראלי הפך אותם למזכרת אידיאלית, והם יוצאו גם לחו״ל.

לא הרבה אחרי שהתחיל הייצור כילתה שריפה במפעל את כל הדקאלים (מדבקות לקרמיקה) שלו, ומערכות פרחי הבר הפכו לנדירות. ציפר נתקלה בפריט בודד מתוך סט כזה בשיטוט בחנות יד שניה בצפון, ונדלקה. ״זאת היתה צלחת יפה ושובת לב והחלטתי לקנות אותה לבן הבוטנאי שלי. התחלתי לחקור קצת מי היתה ברכה אביגד־לוי, והתברר לי שהיא תרמה את הציורים שלה לגן הבוטני של האוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים. מכאן זה התגלגל״.

צלחת של נעמן עם ציור של אביגד־לוי. הסטים הראשונים הועברו לנשיא ולשגרירויות ישראל בחו"ל צילום: תומר בלילתי

ציפר מספרת שכבר בשנות ילדותה בגרמניה החליטה אביגד־לוי שתגדל להיות ציירת פרחי בר בארץ ישראל. כשהיתה בת 16, ב-1935, עלתה לארץ במסגרת עליית הנוער והגיעה לתל חי. שם פגשה את הנרייטה סאלד, שהתרשמה מציוריה והעניקה לה מלגת לימודים בבצלאל.

לאורך השנים אביגד־לוי נהגה לצאת לצייר את הפרחים בסביבתם הטבעית. כך גם עשתה כשציירה עבור נעמן. ״הציורים של אביגד־לוי אמנם לא בוטניים, אבל כל הנשמה שלה היתה בתוכם״, מתארת ציפר את העבודה של אביגד-לוי.