איך תיראה המסיבה לזכר העשור שמסתיים?
זוכרים ששרפנו פסלים במידברן, רכבנו על קורקינט חשמלי, עשינו בינג', לבשנו סקיני, גידלנו זקנים, הערצנו את ביונסה ושנוררנו גראס רפואי מסבא? רותה קופפר ועילית מינמר הוזמנו למסיבת רטרו בדיונית לעשור שנגמר הרגע, ונדהמו לגלות כמה מהר טרנדים נראים מיושנים
היום כשעושים מסיבת אייטיז אנשים מגיעים בחליפה בצבע ורוד בזוקה עם כתפיים מרופדות, בסגנון גרייס ג'ונס. הם רוקדים לצלילי "לטס דאנס" של דייוויד בואי, על רקע נצנוצים שנשלחים מכדור הדיסקו, מסווים את שאריות האבקה הלבנה שמתחת לאף וטועמים ממגוון המאכלים המוקרמים שבבופה. לכבוד סוף העשור הזה החלטנו להיערך כבר עכשיו למסיבת הנושא של העשור השני למילניום השלישי, שתם כעת. למען הדורות הבאים נשים בכמוסת זמן בממ"ד את הטרנדים, האופנות, הגאדג'טים והרעיונות למסיבה המשגעת שתיערך בעוד 30 שנה בהאנגר שמדמה מדבר ובו שורפים מבנים יצירתיים, שנבנו בשיטת DIY ממש לכבוד האירוע, ובאים אליו בג'יפים יוקרתיים שמתלכלכים באבק, כשם שעשו בני העשור ההוא במשהו מוזר שנקרא אז "מידברן".
איור: יהלי זיו
מה נלבש
מהקורקינט שאותו נזרוק, כפי שהיה נהוג אז, באמצע מעבר החצייה או כל מקום אחר שמפריע להולכי רגל, נרד זוגות־זוגות, אחד במכנסי ג'ינס סקיני מקופלים ונעלי אדידס סטאן־סמית (וינטג' של הווינטג' של הווינטג'), אחד גידל לצורך הארוע זקן ארוך ושיער אסוף בגולגול. חברו בטריינינג של דולצ'ה וגבנה, כפכפים של פילה, חולצת טריקו שחורה שחושפת את זרועותיו המקועקעות בצפיפות (את "השרוולים" האלה עשה אצל מקעקע מפורסם מברלין, שקבע אתו תור חודשיים מראש). את הזקן שלו טיפח ב"ברברייה" ואת הקרחת המגולחת שלו הוא מכסה בכובע של "Supreme" (שקנה באינטרנט ב־870 דולר).
איור: יהלי זיו
במסיבה יפגשו את החברה שאז היתה היפסטרית ולצורך הארוע שיחזרה את המראה בשמלת וינטג' פרחונית שקנתה ביד שנייה ובנעלי התעמלות גסות ומכוערות ממש של בלאנסייגה שלא זו בלבד שעלו לה הון עתק אלא גם היתה להן רשימת המתנה של חודשים. הם לא יורידו את העיניים מכפילת קים קרדשיאן, שפניה הוקפאו בבוטוקס, ישבנה הורם והוגדל בסיליקון ואת גופה הבוהק ריססה בשימר וברונזר. לידה תרקוד מישהי בגלימה אדומה ומצנפת לבנה, ואחרת עם דרקונים על כתפה - השתיים האחרונות בתחפושת מסדרות שנהגו לראות ברצף, כלומר בבינג', כמו שקראו לזה אז: "סיפורה של שפחה" אמורה היתה לשקף את ההווה, ו"משחקי הכס", הדביקה למסך מיליונים שצפו בראשיהם של אחרים נערפים.
איך נשתף את כל זה
הדבר הכי חשוב במסיבה הזאת זה שאלה שלא נמצאים בה יידעו שאנחנו שם ונהנים בטירוף. אז נעלה סרטונים בסטורי באינסטגרם; נצטלם עם המון חברים - רצוי בסלפי מרושל, מפריחים נשיקה חורצים לשון - ומי שממש יתחבר לרוח הרטרו יעשה דאק־פייס. נכתוב כל מיני משפטים סתומים, שמדברים רק אל מעטים; אולי אפילו נשתמש בסנאפצ'אט, עוד אפליקציה שהביאה לעולם לרגע קצר קישוט לתמונות של אוזניים של ארנבת ועיניים ענקיות ואפשרות לשלוח למישהו תמונה מגונה, כלומר נודז, שנעלמת מיד או תוך 24 שעות; המבוגרים יותר יעדיפו לכתוב משהו שנון וקצר שאיש לא יקרא בטוויטר או להעלות פוסט ארוך ארוך בפייסבוק, שיכלול צילום מחמיא, וידוי ומרגש, וגם את סיכום הפעילות הקרדיולוגית שהסטפר שלהם ניתר באותו ערב: "12,400 צעדים, שבע קומות ו־650 קלוריות".
איור: יהלי זיו
מה נאכל ונשתה
חוץ מגודג'י ברי, קמבוצ'ה ומאצ'ה? צ'יה כמובן. וגם טחינה מונבטת אורגנית, מיצים בסחיטה קרה, קפה ללא קפאין מחווה מבודדת, וחלב שקדים הום־מייד, או חלב אורז וסויה משוחרר מסוכר מעובד; לחם ללא גלוטן עם ממרח שעועית, מטבל זוקיני קשיו עם נגיעות שמן קוקוס; יין אורגני מיקב שייצר רק עשרה בקבוקים בעשר שנים, סמותיז מנינג'ה. אבל מעל לכל אבוקדו, אבוקדו ואבוקדו - על טוסט, עם בצל סגול, ולקינוח קראק פאי. כדי להגביר את המאנץ' כולם יעשנו יחד גראס רפואי, כמו זה שפעם היו נוהגים לשנורר מהמרשם של סבא.
איור: יהלי זיו
איך נגיע
לא רק בג'יפים. אלה שיגיעו מרחוק, יבואו בטיסות לואו־קוסט, בלי אוכל, שתייה, מקום למזוודה, ריפוד על המושב או מושב בכלל, אבל ב־40 דולר לכרטיס. אלה שגרים בקרבת מקום: על קורקינטים חשמליים, בלי קסדה, נגד כיוון התנועה, בהתעלמות מופגנת מרמזורים, תמרורים, שבילים שהוקצו להם ובני אדם באופן כללי. אותם יעקפו מבלי לעצור רוכבי האופניים החשמליים, שאחר כך ישאו בידיהם את הבטרייה הכבדה של אופני הווינטג' האלה. אלה שאינם מחובבי הדיווש יגיעו בהוברבורד מהבהב - כלי שיש לו כל היתרונות של דו־גלגלי בתוספת האופציה לאבד שיווי משקל בכל רגע נתון. השמרנים יעדיפו להזמין באפליקציה (משהו שהיה פעם) גט־טקסי או באבל, או שיעמדו בפקק כבר מהיציאה מהחניה בבית - או מדירת ה־Airbnbn ששכרו ללילה מטעמים נוסטלגיים - ולאורך הערב יעשו מסיבת אוזניות ודמיון מודרך של המסיבה.
איור: יהלי זיו
מה נביא
לכיס האחורי של המכנסיים נכניס נייד רטרו: אייפון 11 פרו, ולאזניים נתחוב אייר פודס כדי לשמוע את עומר אדם, סטטיק ובן אל, או אחד הלהיטים של ביונסה, אדל או טיילור סוויפט. בתיק בד נביא את האקס בוקס, ונשחק GTA, בזמן שנעשן סיגריה אלקטרונית. בתיק האיפור לצד מעגל הריסים, מאה צלליות עיניים, ומוצרי ההיי־לייטינג נביא גם שלל מסיכות פנים על בסיס ריר חלזונות, ארס דבורים, תמציות כוכב ים והמון חומצה הילארונית, כדי לשמור על עור הפנים החלק ונטול ההבעות מאבק המדבר; ואת כדורי הקולגן נקפיד לבלוע. מתחת לזרוע נישא את הספר "סוד הקסם היפאני" של מארי קונדו, שהצליחה לשכנע אנשים שאם יזרקו חצי מהבית שלהם הם יהיו הרבה יותר מאושרים, רק כדי להציע להם אחר כך לקנות ממנה את אותם דברים במחיר מופקע, למשל צ'ופסטיקס מעץ אפרסמון.
איור: יהלי זיו
על מה נדבר
נתקשר בטיק טוק, אינסטגרם או פייסבוק. נעדיף להתכתב באימוג'ים וגיפים ונסכים לשלוח מסר בווטסאפ על הדתה, הדרה, הדחה והסתה. על בנימין נתניהו, ששלט בחיינו במשך כל העשור ההוא; על הפטרון שלו טראמפ מלך הטוויטר מאז; על משבר האקלים ואומץ לבה של גרטה תונברג, על העיר הנעלמת ונציה, על תנועת Metoo# והבקלאש שאיפשר לגברים התוקפים לחזור לתפקידיהם, ועל סדרת טלוויזיה מדהימה שראינו בנטפליקס שעוסקת בדיוק בזה. וגם על זוטות כמו חופשת גלאמפינג שחזרנו ממנה, תחרות איש ברזל שהשתתפנו בה, ואיך לעשות גבות עבות כמו הביוטרית האהובה עלינו; על משחק הפורטנייט שילדים נהגו לשחק בו רק עשר שעות ביום; ועל הכמות העצומה של תוכניות האוכל בטלוויזיה, כמו "מאסטרשף", "טופשף", "משחקי השף" ו"מטבחי הגיהנום".
איור: יהלי זיו
