מתקפת המעריצים של לוחמי הג'דיי

יש אנשים שיחגגו את סוף העשור בעוד שבועיים, ויש אנשים שחגגו את סופו של עשור נפלא כבר ביום שלישי בלילה. עבור מעריצי סדרת “מלחמת הכוכבים” הקרנת הטרום בכורה של “עלייתו של סקייווקר”, הפרק התשיעי והאחרון בטרילוגיה המשולשת, היא אולי האירוע החשוב ביותר בעשור הנוכחי. עשור שנפתח בהודעה על רכישת המותג שהקים ג’ורג’ לוקאס על ידי חברת דיסני (2012) ומסתיים בסגירת הסאגה הקולנועית עם הפרק האחרון בסדרה.

כמה מאות מעריצים מושבעים המתינו בסבלנות ובהתלהבות ביום שלישי בערב במתחם יס פלאנט בראשון לציון, שהפך לערב אחד לחגיגה ססגונית של לוחמי ג’דיי, לוחמי סער ושלל תומכי הצד האפל של הכוח. 24 שעות לפני הפרמיירה הרשמית בלונדון ופתיחת הקופות הרשמית בישראל` וכמעט 72 שעות לפני המעריצים האמריקאים — זכו כ־500 ישראלים לצפות בהקרנה המוקדמת של הסרט. וכמובן אין פרמיירה בלי כמה סלבריטאים לקישוט, אז באירוע נכחו אנשי טלוויזיה, פליטי ריאליטי יוטיוברים וגידי גוב אחד.

מעריצים בהקרנת הטרום בכורה השבוע בראשון לציון. הכי קרוב לביקור בדיסניוורלד בלי לעבור בנתב"ג צילום: אוראל כהן

חברת ההפצה של הסרט, נציגים מטעם דיסני ואנשי יס פלאנט עשו הכל כדי שאף פרט לא ידלוף לפני המועד הרשמי, אף ביקורת לא תראה אור ואף פריים ממה שהתרחש על המסך לא יועלה לאתרים הפיראטיים. לפני הכניסה לאולם התבקשו כל הצופים להפקיד את מכשירי הטלפון הסלולרי שלהם במעטפות אטומות, בתוך האולם עצמו הסתובבו אנשי אבטחה שסרקו את הקהל כדי לוודא שאין ברשותו מכשירי צילום או הקלטה. לפני כיבוי האורות באולם ביקש האחראי על הביטחון שוב מכל הקהל לשתף פעולה ולא לצלם, ולו רק כדי לא לייצר ספוילרים לצופים שיגיעו בימים הקרובים. גם לאחר כיבוי האורות באולם המשיכו אנשי הביטחון לוודא שאיש לא מנצל את החשיכה כדי להפר את זכויות היוצרים של אולפני דיסני — מפיקי הסרט.

כמו בכל סרט בפרופיל כל כך גבוה, ובארוע שמקדים את ההקרנה הרשמית בעולם, גם הפעם נשמרו כללי הביטחון סביב העותק של הסרט שנחת בראשון לציון. רמת האבטחה בקומפלקס בתי הקולנוע לא מביישת אפילו ארגוני ביון ממלכתיים: את גלגל הצלולויד הישן מחליף כיום כונן קשיח שעליו שמור העותק הדיגיטלי של הסרט. כדי לצפות בקובץ עצמו נדרש הטכנאי להציג סיסמה סודית לפתיחת הכונן וקוד זיהוי למקרן שבו יוקרן הסרט. כל זה, בתנאי ששתי הסיסמאות מתאימות לחלונות זמן ספציפיים שנקבעו מראש על ידי האולפנים: אחד לבדיקה מוקדמת וחלון זמן נוסף להקרנה עצמה.

אבל את הקהל שבא לצפות ב”מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר”, עניינו פרטים אחרים לגמרי. מבחינת המעריצים הפגישה עם הדמויות המוכרות — על מסך איימקס בתלת־ממד או באולם 4DX - היא שיא האירוע. הלוגו של סרטי לוקאס בתחילת הסרט, הכתוביות האייקוניות הצהובות וכמובן גיבורי עבר מהסדרה התקבלו במחיאות כפיים סוערות בכל פעם שנראו על המסך. הצפייה עצמה בפרק האחרון של הסדרה, שפרצה לעולם לפני 42.5 שנים, היא חוויה שרק תאגיד כמו אולפני דיסני יכול לספק לצופים שלו.

לפני שבועות אחדים חולל הבמאי האמריקאי מרטין סקורסזה סערה בעולם התקשורת כשטען כי סרטי גיבורי־העל שמייצרת דיסני לא יכולים להיכלל תחת ההגדרה קולנוע. אבל אם הייתם שואלים את הצופים שהתייצבו להקרנה המיוחדת ביום שלישי — לא היה אחד מהם שהיה מסכים לטענה של סקורסזה.

צופי ומעריצי “מלחמת הכוכבים”, שרבים מהם הם גם חובבי גיבורי־העל של מארוול, מסתערים על אולמות הקולנוע כדי לראות את הסרטים האלה אפילו כמה פעמים, בדיוק כדי למצות עד תום את החוויה הקולנועית. כאן הרי בדיוק עובר הקו שמפריד בין צפייה בסרט בטלוויזיה הביתית לבין החוויה של צפייה באולם קולנוע: הסאונד העוצמתי, טכנולוגיות הצילום וההקרנה במסכי IMAX ענקיים ובתלת־ממד הופכים את הצפיה בסרט לחוויה שאי אפשר לשחזר בצפייה בסלון הביתי. מבחינת דיסני, זה הדבר הקרוב ביותר לאטרקציה בפארק השעשועים שלה, שאותה היא יכולה להעניק לצופה בישראל בלי שיצטרך לעבור קודם דרך נתב”ג.

זה גם היתרון שאולפני ההפקה ורשתות בתי הקולנוע מעוניינים למנף במלחמה שלהם על הזמן והכיס של הקהל שמופצץ בשנים האחרונות באלפי שעות של סרטים בערוצי הטלוויזיה ועכשיו פי כמה וכמה עם אפליקציות הסטרימינג.

בוב אייגר, המנכ”ל הוותיק של דיסני הוכתר השבוע על ידי מגזין “טיים” כאיש העסקים של השנה, בין היתר בזכות המהלך המוצלח של הקמת ערוץ הסטרימינג דיסני פלוס. אולם, אם משווים את שער מניית חברת דיסני לפני רכישת הזכויות על מותג “מלחמת הכוכבים”, למחירה היום, אפשר בהחלט להכתיר את אייגר כאיש העסקים של העשור. ממחיר של כ־30 דולר בשנת 2010 הכפילה המניה את שוויה כמעט פי שלושה, והיום היא נסחרת במחיר שיא שמתקרב ל־150 דולר למניה. במקביל, ההשקעה של 4 מיליארד דולר ברכישת אולפני לוקאס, הניבה לתאגיד בתוך שבע שנים הכנסות של 5 מיליארד דולר (לפני הפרק האחרון) מהכנסות בקופות בתי הקולנוע, וסכום זהה לפחות ממכירת צעצועים ושאר המוצרים הממוסחרים.

בתום שעתיים ועשרים דקות, כאשר נדלקו שוב האורות ופס הקול התנגן על רקע הקרדיטים, לא נצפתה בקהל שמחה מיוחדת או התרוממות רוח מתבקשת. למרות 140 דקות של אקשן קולנועי, תפניות עלילתיות וכמה טלטלות רגשיות, היתה באוויר הרגשה כבדה ומהוססת — מנוגדת לעליצות שאיפיינה את השעות שלפני תחילת הסרט. אולי היתה זו אכזבה מהתסריט, אולי כובד משקלן של 42 השנים שבהן רצה הסדרה, ואולי כי ככה זה כשבונים מתח וציפייה במשך עשור שלם. ברגע אחד הכל פתאום נגמר. הסאגה הגיע לקיצה. החגיגה נגמרה.