הסרט החדש בסדרת "המלאכיות של צ'ארלי" כאילו נכתב לבנות 15

בשבוע האחרון ניסתה התקשורת בהוליווד לפצח את התעלומה: למה "המלאכיות של צ’רלי" כל כך נכשל בסוף השבוע הראשון לצאתו?

המון תירוצים נזרקו לאוויר: למשל, שלא היו בסרט מספיק כוכבות (כל השמות הכי גדולים בסרט, כולל שתיים מהמלאכיות המקוריות, מופיעים בתפקידי אורח קטנטנים); או שהקהל הצעיר בכלל לא מכיר את המותג הטלוויזיוני משנות השבעים, שהוליד כבר שלושה סרטי קולנוע במילניום הנוכחי; או שלקהל המבוגר כבר נמאס ממנו. הכל נשמע הגיוני, אבל על דבר אחד לא דיברו: אליזבת בנקס, שכתבה, ביימה ומשחקת בסרט, יצרה סרט מושלם לבנות 15. זה סרט פופ צבעוני שכולו העצמה נשית, עם בדיוק רפרורי התרבות הנכונים למי שהדיאטה הטלוויזיונית שלה נעה על הציר שבין “ריברדייל” ו”החממה”, עם שירים חדשים של אריאנה גרנדה בפסקול, עם נעמי סקוט, שהתגלתה לפני רגע בתור יסמין ב”אלדין”, עם נואה סנטינאו בתפקיד החנון החתיך ואפילו עם קמצוץ של קריצה קווירית. אז למה הן לא באו בהמוניהן?

הסרט "המלאכיות של צ'ארלי" צילום: איי פי

הפתיחה הסימפטית מציגה את הארגון הבינלאומי שעומד מאחורי “המלאכיות של צ’רלי” ואת הצוות שיוצא להגן על מתכנתת שחוששת שגאדג’ט חדש שהיא היתה שותפה לפיתוחו עשוי להפוך לנשק בידיהם של האקרים זדוניים. כנהוג בז’אנר, העלילה נעה בין ריו דה ז’נרו, המבורג, איסטנבול ושאמוני — ועד מהרה נדמה שבנקס בעצם עושה גרסה משלה ל”קינגסמן”. אלא שההוא היה להיט ענק, וזה לא. למה?

יהיה מרתק לראות סרט תיעודי שמשווה בין שלושת הדורות של “המלאכיות של צ’רלי”: תחילה הסדרה שרצה חמש שנים בסוף שנות השבעים, ואז שני סרטי הקולנוע

שהפיקה דרו ברימור בתחילת שנות האלפיים ועכשיו הסרט הנוכחי, שאותו יזמה ויצרה בנקס. יש להניח שבכל עשור היוצרים והשחקניות יספרו איך הם רצו ליצור משהו נשי ופמיניסטי, כקונטרה לכל הג’יימס־בונדים, הסטארסקי והאצ’ים והאיתן־האנטים של התקופה, אבל רק בהשוואה של סצנה מול סצנה יהיה אפשר לפענח איך השתנה האופן הוויזואלי שבו הקולנוע מתרגם את המילה “פמיניסטי”. הסדרה וסרטי העבר הציגו אולי דמויות נשיות חזקות פיזית שצריכות לתקן את מה שהגברים הורסים, אבל המבט עליהן היה גברי. הסרט של בנקס שונה בכך.

אף שהסרט שנון לפרקים, הוא עדיין מציג תסריט מאוד לא מפותח שנראה כמו הסצנות שנשארו בפח המיחזור של גיורא חמיצר, וכנראה שהאולפן לא באמת האמין בסרט מבחינת השקעת תקציב, כי סצנות האקשן המעטות הן גרסאות לסצנות מסרטים שכבר ראינו (כולל המעבורת הטורקית מסצנת הפתיחה של “ללכת על המים”). ובכל זאת, מישהו צריך לדעת שזה סרט מסיבת הפיג’מות המושלם לתיכוניסטיות צעירות. תארו לעצמכם איזה להיט זה היה אם היה יוצא בנטפליקס. הרי שם נמצאות הצופות הפוטנציאליות.