ביקורת יין: לילה לבן
בקיץ הנצחי הזה שהוא תמצית חיינו, יין אדום הוא בקושי אופציה. בינתיים היינות הלבנים זורמים כמו מים. רענן שקד בוחר את השישייה הפותחת שלו, עד 200 שקל
זה אף פעם לא אדום. כבר הרבה זמן. חם מדי לאדום. 30 מעלות בחוץ בשבוע שעבר, תחילת נובמבר, ואם יש בעולם חורף, הוא אולי נותן אצלנו פרומו אבל המופע המלא כבר מזמן לא מגיע לכאן.
כמה לבנים שתיתי מאז תחילת הקיץ? אין לי, ולה, ולילדים, מספיק כפות ידיים לספור עליהן. את האדומים ששתינו בתקופה הזאת אפשר לספור על כף רגלו של האוגר הביתי. מקרר היינות הביתי שלנו מאכלס בשלב זה מחנה פליטים שלם של יינות אדומים שאיש אינו מאיים להפריע את מנוחתם הנכונה. לבנים מתיישנים אצלנו שבוע לכל היותר לפני שיד חמדנית שולפת אותם לצריכה מיידית.
פה ושם מופיעה איזו צרבת לילית, נעצרת במרכז הגרון ורושמת לי קנס על כמות ומהירות מופרזת של סוביניון בלאן. למחרת, אחרי יום גדוש באזעקות צבע אדום, אני מנסה שוב אצל האשה: "אפילו פיקוד העורף רומזים על אדום" — אבל כלום. "חם לי", היא מבהירה.
אז לבן. בשלב זה של הקיץ הנצחי אנחנו כבר יודעים לדקלם מהם הלבנים הישראליים המועדפים עלינו, בכל טווח מחירים. לא הייתי אומר שהם הטובים ביותר בארץ, הייתי מתחייב. תוכיחו לי אחרת, אני מוכן להתווכח. או להשתנות. בינתיים, עד שהטמפרטורות ייסוגו, אנחנו נמשיך עם הלבנים הכי טובים לטעמנו:
