סבא־שטן מטרבלינקה: סדרת "איוואן האיום" בנטפליקס

"איוואן האיום", סדרת הדוקו של יוסי בלוך ודניאל סיוון שעלתה השבוע בנטפליקס - פשוט מרתקת. היא מגוללת את משפטיו של ג’ון דמיאניוק, האיש שניצולי שואה זיהו כי הוא מי שכונה “איוואן האיום”, מפעיל תאי הגזים האוקראיני ממחנה ההשמדה טרבלינקה, שעשה את מלאכתו בסדיזם ראוי לציון.

הסדרה עוקבת אחרי האירועים מרגע ההסגרה של המהגר האוקראיני שהפך לאזרח אמריקאי, מביתו שבקליבלנד, דרך המשפט בישראל והערעור, ועד המשפט בגרמניה ומותו שם. הסדרה בת חמישה פרקים, נקראת באנגלית “The Devil Next Door”, מתחילה ב־1986 ונמשכת עד מותו של דמיאניוק ב־2012. לאורך הדרך מתקבלים עוד פרטי מידע ועוד פרשנויות שמציירים תמונה גדולה ומורכבת. גם אלה הסבורים שהם זוכרים את אירועי המשפט יופתעו מעובדות חדשות רבות שמתגלות בסדרה.

המרואיינים ב”איוואן האיום” רבים: בני משפחתו של דמיאניוק, עיתונאי אמריקאי שסיקר את הפרשה, היסטוריונים, שניים משלושת השופטים שישבו בדין - דליה דורנר וצבי טל — התובעים מיכאל שקד ואלי גבאי, והסנגורים מארק אוקונר ויורם שפטל. התובעים והסנגורים ממלאים תפקידים דרמטיים בסדרה - שקד השקול, המתון, על רקע הספרייה שלו, כואב את המהלכים שאירעו במשפט, את הסבל האינסופי שהוא חושף, הוא על תקן "החכם"; אוקונר, עורך הדין האמריקאי, שקשרי המשפחה שלו מעוררים שאלות, וכך גם יכולותיו המשפטיות - הוא על תקן “התם” וגם "זה שאינו יודע לשאול"; ושפטל - הו שפטל - איזה תפקיד נותר לו באנלוגיה הזאת?

ג'ון דמיאניוק בסדרה ”איוואן האיום”. מת בגרמניה בציפייה לערעור צילום: Netflix

שפטל מקבל הרבה זמן מסך בסדרה ולא רק בגלל התפקיד המשמעותי שמילא כסנגורו של דמיאניוק, השנוי כל כך במחלוקת, אלא גם בגלל מי שהוא. צורת הדיבור שלו, האופן שבו הוא מתלבש, העיצוב של ביתו ודפוסי התנהגותו.

במהלך הצפייה עולה תחושה מקוממת על הנפח שהוא מקבל בסדרה, במיוחד כששפטל מציג את עצמו כלוחם זכויות האסיר וחושף שחיתויות לכאורה, והוא גאה באומרו שהתביעה נגד מרשו היתה משפט ראווה ומאמין גם היום כי האיש שנשפט אינו איוואן האיום. אך בסופו של דבר היוצרים מציגים אמירה ביקורתית עליו וגורמים לצופים להטיל ספק בדמות הצבעונית ובאמירותיה הנחרצות.

“איוואן האיום” היא סדרה תקופתית, מז'אנר הפשע האמיתי, המשודרת בפלטפורמה בינלאומית ופונה לקהל זר, ויש בה כל מה שנחוץ: סיפור דרמטי, גלובלי, היסטורי, מרובה תפניות ואינטרסים, מהאדם הקטן ועד המעצמות הגדולות, עם גיבורים אמיתיים שנראים לעתים מומצאים, וכאלה שמשלמים מחיר כבד רק כי העזו להיות מעורבים. יש בסדרה גם גילויים מקוריים מפח הזבל של מקדונלד’ס ומארכיוני הק.ג.ב, שאלות מוסריות, התמודדות ערכית, תקשורתית, משפחתית והתייחסות לרוע מוחלט.

כסדרה ישראלית שנעשתה על ידי יוצרים ישראלים, ועוסקת בנושא הכאוב של השואה ושימור הזיכרון שלה, יש בה עוד נדבך, עוד שכבה של חיטוט בפצע המדמם הזה. לאורך הסדרה היוצרים מעבירים מידע רב מכמה שיותר זוויות ודוברים, מטעמים מקצועיים ואמנותיים, אך בסופה יש אמירה מקומית אשר מסכמת ומהדהדת, גם אם היא באה מהתובע הגרמני: "הניצולים, הם האנשים שאתם צריכים להאמין להם".