אדי מרפי מציג: כך נראה שובו של הקאמבק
מי שהופך את הסרט "קוראים לי דולמייט" למוצלח כל כך הוא מרפי בהופעה גרנדיוזית וגם אינטימית
נטפליקס, שנכנסת החודש למצב מגננה לרגל השקת המתחרים הגדולים שלה - שירותי הסטרימינג החדשים של אפל ודיסני - עומדת לשלוף את הנשקים הכבדים שלה.
- נטפליקס חושפת: סנדרה בולוק וכל השאר
- וול סטריט ננעלה בעליות; נטפליקס טיפסה ב-2.5%, טבע זינקה ב-11.7%
- נטפליקס הכתה את תחזיות הרווח ברבעון השלישי: המניה מזנקת ביותר מ-7% במסחר המאוחר
הסרט הראשון ברשימה הוא “קוראים לי דולמייט”, סרט שחור שיצרו לבנים: קרייג ברואר (“מלחמות הראפ”) ביים, וכתבו סקוט אלכסנדר ולארי קרזווסקי, שמתמחים בביוגרפיות קולנועיות (“אד ווד” של טים ברטון).
כהרגלו, ברואר עושה סרט על סרסורים מזמרים עם חלומות גדולים, ומציף את סרטו במוזיקה משובחת. כהרגלם, אלכסנדר וקרזווסקי כתבו תסריט פשטני שאינו יותר מכרוניקה של אירועים ואנקדוטות על אמן הסטנד־אפ המחתרתי רודי ריי מור, שאחרי שזכה להצלחה במועדוני לילה החליט להפוך את עצמו לכוכב קולנוע וליצור במימון עצמי סרט בשם "דולמייט", שנהפך ב־1975 לתופעת פולחן עצומה בקרב קהל שחור.
הסיבה ש”קוראים לי דולמייט” מצליח בכל זאת לעבוד היא אדי מרפי. בהופעה נהדרת, שמצליחה להיות גם גרנדיוזית וגם אינטימית, מרפי גורם לנו להאמין שבעוד הוא מגלם את רודי ריי מור - אלוף הקאמבקים, שמצליח להתרומם בכל פעם שהוא נופל - הוא בעצם מדבר כאן על עצמו.
בתחילת הסרט רודי ריי מור הוא כבר מישהו שזמנו עבר. בלילה הוא מנחה ערבי הופעות עם בדיחות דלוחות וחולם לראות את שמו בתור המופע הראשי, וביום הוא מוכר בחנות תקליטים. נראה שכל מי שהתקבצו סביבו הם אנשים שהיו להם פעם חלומות גדולים וכבר השלימו עם העובדה שהם לעולם לא יגשימו אותם. אבל רודי לא מסוגל לכבות את האמביציה.
בהשראת אחד משיכורי השכונה הוא בורא לעצמו דמות בשם דולמייט, סרסור שחור שמדבר בחרוזים ומזעזע את שומעיו עם השפה הבוטה והגסה שבה הוא משתמש.
הצלחת האנדרגראונד הבימתית מיתרגמת לתקליט קומדיה בשילוב עם מוזיקה (ולכן יש המכנים את מור “אבי הראפ”), שהופך ללהיט בזכות העובדה שמור הוא כאמור מוכר בחנות תקליטים. אז התיאבון שלו גדל ומור רוצה לכבוש גם את הוליווד. כאן מתחיל החלק המעניין של הסרט. מרפי נהפך לכוכב סטנד־אפ וקולנוע בסמוך לדעיכתו של מור בתחילת שנות השמונים. כשאנחנו רואים את מור מדבר עם ילד מעריץ בסוף הסרט, אפשר לדמיין שזה מרפי הצעיר שחולם על קריירה כקומיקאי וכוכב קולנוע. וגם מרפי, אחרי הצלחות הענק שלו, דעך ונעלם. ראו אותו בתוכניות אירוח. ונדמה שמרפי כיום הוא איש עצוב וכבוי. אבל ב”קוראים לי דולמייט” הוא בוער מרוב אנרגיות, ומצליח להראות היטב איך שחקן משתנה כשיש מולו קהל, וכשאין.
“קוראים לי דולמייט” עוסק ברודי ריי מור, שאיש כבר לא זוכר היום ומעטים הכירו בזמן אמת, אמן מחתרת שתמיד נפל וקם. אבל הסרט מרגש כי לכל אורכו אדי מרפי מסמן לנו שעכשיו הקאמבק הזה הוא שלו.