הסדרה "אהבה מודרנית": דיייט כושל

הדייט הראשון שלי עם "אהבה מודרנית" לא צלח. הסדרה החדשה של אמזון פריים היא לגמרי "טובה על הנייר" — זו סדרה על סיפורי אהבה בניו יורק, המבוססת על טור בשם זהה שמתפרסם ב"ניו יורק טיימס" — שכמה יוצרי וכוכבי טלוויזיה חמים ביותר, וכמה כוכבי קולנוע נוצצים, משתתפים בה. כל אחד משמונת הפרקים כולל סיפור אהבה קצר, ובסוף אפילו יש איזו מחווה ל"תמונות קצרות" של רוברט אלטמן.

אבל בינה לביני לא היה קליק. להפך, הפרק הראשון, עם קריסטין מילוטי ("איך פגשתי את אמא"), רווקה שיוצאת לדייטים, המוצאת את עצמה מושפעת מדעתו של השוער האירופי המבוגר של בניין הדירות היוקרתי שלה (לורנטיו פוסה, "שרלוק הולמס"), היה התגלמות הקיטש. בביקורת על הסדרה ב"ניו יורק טיימס" אמרו שהיא המקבילה לצילומי הקפוצ'ינו הרווחים באינסטגרם. אבל לאמיתו של דבר, הפרק הזה דמה יותר למצגת שסבים פעם היו שולחים לנכדיהם באימייל.

ג'ון סלאטרי וטינה פיי בפרק של הסדרה "אהבה מודרנית" צילום: amazon prime

אבל בכל זאת רשימת המשתתפים היא של אנשים שלרוב סומכים עליהם שלא ישתתפו בשטויות: טינה פיי ("רוק 30"), ג'ון סלאטרי ("מד מן"), אן האתאוויי ("השטן לובשת פראדה"), קתרין קיניר ("להיות ג'ון מלקוביץ'"), דייב פאטל ("מלון מומבאי"), אנדרו סקוט ("פליבג"), ג'וליה גארנר ("אוזארק"), ואפילו זמר הפופ אד שירן בהופעת אורח. הסדרה היא על ניו יורק, עיר קולנועית שלא מאכזבת; על אהבה, שגם אם היא מאכזבת היא טובה, וגם כל פרק הוא בסך הכל חצי שעה — לא מחויבות קשה מדי.

אז בניגוד לאינסטינקט הטבעי, נתתי ל"אהבה מודרנית" עוד צ'אנס ויצאתי לדייטים נוספים: אותן תכונות מאוסות חזרו ועלו. כך בסיפור של ממציא אפליקציה לדייטים שנפרד מאהובתו (דייב פאטל), כן, מוטיב הסנדלר שהולך יחף, שמספר את סיפורו לעיתונאית שעברה דבר דומה (קתרין קיניר); גם בסיפור שבו אן האתאוויי מגלמת אשה הסובלת מתסמונת דו־קוטבית וכובשת את לבו של גבר שפגשה בסופרמרקט אפשר היה לאבחן בעיות דומות. הסדרה בכלל מתאפיינת בקטבים: היא איכשהו יותר מדי ופחות מדי בעת ובעונה אחת — יותר מדי מחוות מלאכותיות, פחות מדי רגש טהור.

הפרק הרביעי של הסדרה הוא עם טינה פיי וג'ון סלאטרי. הם הולכים לטיפול זוגי. מי שכתבה וביימה את הפרק הזה היא שרון הורגן ("קטסטרופה" ו"גירושים") ולא ג'ון קארני שאחראי לפרקים רבים אחרים, ולכן יש בפרק הזה פחות דימויים אינסטגרמיים ויותר מטענים ומרמור שחיי זוגיות מרובת שנים עלולים לייצר ("אני שונאת את מי שנהפכתי להיות כשאני איתך", אמירה של האשה לבעלה שהיא לא בדיוק משפט על כרטיס ברכה). גם בפרק הזה הפתרון הוא פשוט מדי ושטחי מדי, אבל מפגני המשחק של שני הכוכבים מפצים על כך.

יש כמה פרקים שמספרים סיפור טוב ומשכנע יותר. והפרק האחרון, על זוגיות בגיל השלישי, בהשתתפות ג'יין אלכסנדר, מצליח לומר משהו יפה ומרגש על אהבה ומספק בדרכו סוף טוב. האם זה אומר שבסוף האהבה תנצח? לא.