צבע הכסף: המטה הנטוש של בנק דיסקונט הפך לחלל אמנות מסקרן

מאחורי קירות זכוכית שעדיין לא נוקה מהם האבק מסתתר אחד המיזמים האמנותיים המעניינים של הזמן האחרון: "סטודיו בנק", בית ליוצרים וליצירה במרכז תל אביב, פרויקט של עיריית ת"א־יפו וחברת ויטמין אורבני.

נמרוד כרמי ותמר גטר (למטה), מ"התערוכה הראשונה". חוגגת את כניסת האמנות לתוך בנק צילום: נמרוד כרמי

המבנה בעל שבע הקומות, לשעבר בניין ההנהלה של בנק דיסקונט ברחוב בן יהודה, פינת רחוב מאפו, ישמש כחלל גלריה וחדרי סטודיו במשך השנה הקרובה, עד שייבנה במקומו בית מלון חדש. זהו כבר חלל שלישי במסגרת המדיניות העירונית לאפשר שימוש זמני לאמנות במבנים ריקים, לו קדמו "מיוזיק ספוט" למוזיקאים ו"בלוק כתיבה" לכותבים. "בכל המקרים מדובר בבניינים שיועדו להריסה או שינוי שימוש", מסבירה צלילית בן־נבט, מנהלת המחלקה לאמנויות של העירייה. "כדי שלא יעמדו ריקים עד אז, אנחנו יוצרים התקשרות עם היזם, המבנה עובר לשימוש העירייה ולכן פטור מתשלום ארנונה. האמנים ששוכרים סטודיו משלמים דמי שימוש סמליים בלבד ומקבלים מעטפת בדמות מתחם אמנים עם אוצרת, תוכניות אמנותיות ופרויקטים שיותאמו לצורכיהם".

נילי למדן, שהקימה את חברת ויטמין אורבני עם קנדידה גרטלר, מסבירה כי מדובר רק במיזם ראשון מתוך כמה עתידיים. "בנינו מודל שעל פיו ניקח מבנים לתקופות קצרות של בין שנה לחמש שנים", אומרת למדן, "אותם נשמיש לחדרי סטודיו של אמנים מתחומים שונים, ובד בבד נפתח מודל של עבודה קהילתית. זה הבניין הראשון ויבואו בהמשך בניינים נוספים, אנחנו בקשר כבר עם כמה יזמים ואדריכלים".

על האוצרות והניהול של המקום הופקדה הדס קידר, אוצרת ותיקה, חוקרת ומרצה לאמנות. "הרצון היה לא רק לפתוח מרכז לאמנות ברחוב בן יהודה אלא גם לערב פעילות חברתית וקהילתית מחוץ לגבולות המתחם", מסבירה קידר כשאנחנו נפגשות במקום. את כל שבע קומות המבנה כבר מאיישים אמנים מדיסציפלינות שונות, שנבחרו אחרי שנענו לקול קורא שהוציאו יזמי הפרויקט. "מדובר לא באמנים בתחילת דרכם אלא בכאלה שיש כבר כמה שנים של עשייה מוכחת מאחוריהם", מסבירה קידר. יותר מ־100 בקשות הוגשו להשתתפות, מתוכן נבחרו 40 אמנים כמו גילי אבישר, ראידה אדון, יואב ויינפלד, גלעד רטמן ויפעת בצלאל.

האוצרת הדס קידר. "התהליך מעניין לא פחות מהתוצרים" צילום: דן חיימוביץ

במקביל, בימים אלה הקומה הראשונה של המתחם הופכת לחלל תצוגה ענק לתערוכות שתאצור קידר, הראשונה שבהן נפתחה לפני כשבוע, ושמה, פשוט, "תערוכה ראשונה". מדובר בתערוכה משותפת לארבעה אמנים: עדו בראל, תמר גטר, נמרוד כרמי ונדיה פרלוב. "אלו לא בהכרח יהיו תערוכות של אמני המתחם", מסבירה קידר. "הנה, למשל, בתערוכה הראשונה אף אחד מהאמנים הוא לא מבעלי הסטודיו במתחם. הרעיון החל מהאמן נמרוד כרמי, שפנה לבראל וגטר, אמנים מבוססים ומורים שלו לשעבר, ואז לאמנית הצעירה נדיה פרלוב שלמדה איתו בבצלאל. זו לא תערוכה עם קונספט מסוים, אלא כזו שחוגגת את הכניסה של אמנות לתוך בנק וההתמקמות שלה בו. זה חלל אינטנסיבי מאוד, ועצם זה שאמנות נכנסת לתוך בנק זה מפגש מספיק טעון כשלעצמו. תמיד עניין אותי הקשר בין אמנות, כסף וכוח. איך גופים כלכליים כמו בנקים הם, מצד אחד, סוג של פטרונים של האמנות, אבל מצד שני, בכל זאת מרוויחים מזה. היום אני מבינה כמה היחסים האלה הם מורכבים, איך שני הצדדים הללו צריכים זה את זה. אין שחור ולבן, זה הרוב אפורים".

לא מתסכל לעבוד כל כך קשה על משהו שייהרס בעוד כשנה?

"זה זמני אבל גם החיים זמניים. עשיתי לא מעט תערוכות בבניינים נטושים או במבנים לפני שיפוץ או שימור או הריסה. יש בזה משהו מרגש, תמצית של רגע. נכון, זה יהיה כואב שאצטרך להיפרד, ואני יודעת שיום אחד אצא מפה עם דמעות בעיניים, אבל אחד הדברים שלמדתי בשנים האחרונות הוא להסתכל על התהליך. לפעמים התהליך מעניין לא פחות מהתוצרים”.