המפץ הקטן: חובשים פאה

לפעמים Dicey Dungeons מרגיש כמו בדיחה אחת שיצאה מכלל שליטה ונהפכה למשחק שלם. מנגנון המשחק כולו מבוסס על טוהרת מה שבוגרי “מבוכים ודרקונים” מכנים במקצועיות “6D”, כלומר הקובייה הסטנדרטית בעלת שש הפאות, אבל זהו גם משחק שבו אתם משחקים בקובייה כזאת, עם שש - כמובן - וריאציות של דמות: קובייה לוחמת, קובייה גנבת וכו’.

בתור אותה קובייה מואנשת, תצטרכו לעבור שורה של חדרים במבוך ולהילחם בהמון אויבים מוזרים מאוד, בעיקר בהרבה חיות שוחרות רע: דיונונים, קיפודים, ציפורים, ומאיזושהי סיבה, גם צפרדעים החמושות בחרבות שגדולות מהן באופן משמעותי. כל זה, כפי שניתן היה לצפות, צבעוני מאוד, מצועצע מאוד, חמוד מאוד ומלווה בפסקול רטרו רעשני. אה, ומאיזושהי סיבה לא ברורה כל זה גם מתרחש בתוך שעשועון פארודי מסויט.

Dicey Dungeon game

אבל אף שהמנגנון הבסיסי של המשחק מבוסס על הקובייה, בלב ליבו, Dicey Dungeons הוא משחק מז’אנר “בניית חפיסה” (deck building). זה ז’אנר משחקי מחשב שהשורשים שלו מגיעים דווקא מהעולם האמיתי: כל אותם משחקי אסטרטגיה מבוססי קלפים של אמצע וסוף שנות ה־90 — הפופולרי ביותר בהם היה Magic: the Gathering, אף שמעולם לא הפך בישראל לתופעת הענק שהוא בחו”ל — שלוו בשלל חוקים אזוטריים, טקטיקות מורכבות ברמה נפוליאונית וכלל אחד מעל הכל: לדחוף את השחקנים (הצעירים ברובם, לפחות אז) לרכוש עוד חבילת קלפים אטומה ולקוות לשפר את הסיכויים שלהם בקרב הבא.

אז מה הפך דווקא את משחקי “בניית חפיסה” לכמה מההצלחות הגדולות של התחום בשנים האחרונות, בפרט להיטי הענק Hearthstone ו־Slay the Spire? התשובה, על פניו, ברורה: סוף סוף אפשר ליהנות מכל הטוב שהמשחקים האלה מציעים: אסטרטגיה, חשיבה ובעיקר האלמנט האספני הממכר, מבלי שמישהו יעשה עליך הרים של כסף תוך כדי התהליך.

מתוך משחק המחשב Dicey Dungeons

בסופו של דבר, במציאות, המשחקים האלו תמיד נתנו יתרון ברור ובלתי הפיך למי שהיה לו כסף לשפוך על עוד חבילה. אבל מעבר לכך, הבחירה במשחק קלפים

כסוגה של משחק מחשב היא תמיד מהלך מעניין, בעיקר כי היא חושפת לעיני השחקן את מנגנון המשחק בצורה גלויה מאוד. לפעמים יש לכך הצדקה עלילתית, כמו ב־Gwent, משחק קלפים המופיע בתוך משחק התפקידים האֵפּי Witcher 3, שאף הוליד משחק ספינאוף שלם המבוסס רק עליו. אפילוDicey Dungeons חושף את המנגנון של עצמו אגב איזשהו אלמנט סיפורי, גם אם הוא מבודח לחלוטין וקיים בעיקר כפרודיה.

אבל יש בו משהו שמהווה חווית משחק טהורה מאוד, שזורקת הצדה את כל מה שמיותר ומאפשרת לשחקן להתחיל ולעשות את מיליון החישובים הקטנים שהם לב ליבו של המשחק: לאיזה קלף של הגיבור להצמיד איזו מהקוביות העומדות לרשותו? להגנה או להתקפה? ומהי נקודת התורפה של האויב הזה?

אם זה עדיין לא ברור Dicey Dungeons הוא משחק קטן, חמוד וממכר מאוד. הוא פשוט יותר ממשחקי “בניית חפיסה” אחרים והאסטרטגיה שלו לא עמוקה במיוחד, אבל דווקא זה הופך אותו למציאה, ואולי גם להזדמנות להיכנס לז’אנר כולו, בלי להצטרך לקנות אפילו חבילה אחת של קלפים אטומים. רובם גם ככה תמיד פושטים.