המפץ הקטן: סימפתיה לשטן

מהו המרכיב המרכזי ברוע? לפי Cultist Simulator, משחק עצמאי ייחודי שיצא לפני כשנה וזכה לפני כחודש לגרסה סופית (עם כמה תיקוני באגים ודמויות נוספות שניתן לגלם), רוע כרוך בהרבה מאוד המתנה.

 יש כמות כמעט מסחררת של פעולות שאפשר לעשות במשחק הזה: כפי שאפשר להסיק מהשם שלו, המטרה היא להקים כת מרושעת הסוגדת לכוחות אפלים. חלק מהמטרות שגרתיות ממש (לעבוד במשרד, לצייר דיוקן) וחלקן שגרתיות פחות (לזמן שד, לדפדף בספר מקולל, לאכול בלש חטטן. כן, לאכול), אבל כולן כרוכות בהמון ישיבה מול המסך בחוסר מעש. יכול להיות שזה נשמע מעט משעמם, ואכן, יש במשחק הזה לא מעט רגעים שאפשר לאפיין אותם כרגעים מתים. אבל היות שאנחנו נמצאים במשחק אימה (כשהתפקיד שלכם הוא להביא ולהפיץ את האימה ולא להילחם נגדה), הם מצליחים להיות חלק גדול מהכיף.

cultist simulator, משחק מחשב

אפשר לדבר הרבה על מה ש־Cultist Simulator עושה נכון וטוב. על הממשק המוזר שלו, שלא דומה לשום דבר אחר ששיחקתם בו אי פעם - הוא למעשה פועל כסוג של משחק קלפים אבל עם שעון שמתקתק בלי הפסקה, וגם ההסבר הזה לא עושה לו צדק; על הגרפיקה המינימליסטית והיפה שלו; אבל הדבר הכי מבריק ש־Cultist Simulator עושה הוא דבר שכמעט אף משחק לא מעז לעשות בימינו: הוא פשוט זורק אותך למים העמוקים והשחורים שלו בלי שום הסבר או שיעור.

cultist simulator

במקרים המעטים שמשחקים כן בוחרים בדרך זו, הם לרוב משתייכים לז’אנרים מבוססים של משחק, כאלה שהשחקנים כבר מכירים מאינספור משחקים אחרים ורק צריכים לעשות התאמות מעטות למקרה שלפניהם. אבל הפעם זה משחק עם מנגנון משחק ייחודי לגמרי: עיקר תהליך ההתקדמות במשחק מבוסס על שילוב אינטואיטיבי, יותר ופחות, של קלפים שונים והמתנה לתוצאה צפויה, יותר או פחות, כמו משחק זיכרון שיכול לזמן שד טורף מהגיהנום — וככזה, הבחירה לא להחזיק לשחקנים את היד היא אמיצה במיוחד.

כל זה מרשים במיוחד היות שהעולם של Cultist Simulator שואב רבות מז’אנר האימה הלאבקרפטיאנית, על שם ה”פ לאבקרפט, סופר גותי, רומנטי, ניהיליסטי משפיע מתחילת המאה ה־20 (1890-1937). ז’אנר האימה הזה עוסק בכוחות עתיקים וגדולים מאתנו, ורובו נשען על הבלתי נראה והבלתי מובן. כך, המשחק שולח את השחקן לגשש לבד בחשיכה, לרוב עד למותו או אשפוזו (ופסילתו) המהיר והבלתי נמנע, הוא

בעצם מסרב להעמיד חיץ ידידותי בין השחקן למשחק.

Cultist Simulator יכול להיות משחק מתסכל, אבל בגלל זה הוא ידידותי מאוד גם לאנשים שלחלוטין אינם גיימרים — אבל הם כן חובבי אימה. דווקא בגלל שהוא כל כך חריג בסגנון ובחוסר הנהירות שלו, הוא לא מעניק לגיימרים כבדים את היתרון האוטומטי שהם צברו לאורך שנים. זהו משחק בו כולם פגיעים, שבירים ואבודים באותה מידה, ולכן הוא גם משחק שלא צריך לשחק כדי לנצח (הוא קשה מאוד), אלא כדי לחוות אותו ואת הכתיבה המינימליסטית והיפהפייה שלו (המפתח שלו עבד בעבר על משחק האימה העצמאי המעולה Sunless Sea). אגב, כבר הזכרנו את העובדה שבמשחק הזה קניבליזם הוא עניין שבשגרה?

משחק המחשב זמין להורדה באתר ־Steam ל־PC ולמק. 74 ש”ח לגרסה הרגילה, 122 ש”ח לגרסה הכוללת את כל ההרחבות.