לחנוך לוין לונדון כן מחכה
חנוך לוין לא האמין שמחזותיו יעלו מחוץ לישראל. במלאת 20 שנים למותו מספרת אלמנתו השחקנית ליליאן ברטו על ההצלחה האדירה שלה הוא זוכה בעולם, על הקושי בשימור העיזבון שלו וגם מדוע הסכימה שטקסט שלו ייהפך לפרסומת
“כשחייתי עם חנוך, הוא היה אומר לי שהוא חושש שיום אחד יפסיקו לרצות להציג את המחזות שלו ושאולי הוא עניין של אופנה. ואני הייתי עונה לו ‘אתה לא אופנה, אתה קלאסיקה’”, מספרת השחקנית ליליאן ברטו, אלמנתו של המחזאי והבמאי חנוך לוין.
החודש ימלאו 20 שנים לפטירתו של לוין שהותיר אחריו אוצר תרבותי הכולל מעל 60 מחזות ועוד שירים, קברטים, מערכונים ומאמרים. ברטו שמנהלת את העיזבון שלו כבר 18 שנה מספרת על שנה גדושה באירועים (ראו מסגרת) ומבקשת לייצר מבטים חדשים על יצירתו ולתת במה ליוצרים צעירים שלא עבדו עם לוין. “אני מרגישה שיש צורך וגעגוע לטקסטים חזקים, בועטים, משמעותיים, עמוקים שגורמים לזוז באי־נחת בכיסא”.
חנוך לוין (1990) צילום: גדי דגון בשנים הראשונות היתה קפדנית לגבי כל בקשה לשינוי במחזות, אבל עם הזמן למדה לשחרר. “הבנתי שחייבים להתגמש. את הטיפול בשינויים הפקדתי בידיו של מולי מלצר, חבר והעורך של חנוך. זה לא המקצוע שלי, ובכלל הפוזיציה שלי לא פשוטה כי אני קודם כל שחקנית והמקצוע מאוד חשוב לי ונותן משמעות ושמחה לחיי. אני כל הזמן אומרת לעצמי להפריד בין חנוך האישי, בעלי המת, אבא של הילדים שלו והבעל לשעבר של נשותיו; לבין חנוך הציבורי, היוצר. לפעמים זה קשה כי אני עובדת המון שעות ביום מהבית על העיזבון, ובשנה האחרונה בכלל כל הזמן פרוסים הכתבים שלו בכל מקום, זה מציף אותי, זאת התקיימות מורכבת”.
בניגוד למה שסבר מחזותיו של לוין מתורגמים לשפות רבות ועולים בהצלחה בעולם. בימים אלה עולה הפקה חדשה של “אשכבה” בסין, בפולין עולה עיבוד ל”אורזי מזוודות”, “הלוויה חורפית” בסלובקיה ו”סוחרי גומי” בארגנטינה. ובשנים האחרונות עסוקה ברטו בפיצוח קוד הכניסה לשערי התיאטרון בבריטניה.
ליליאן ברטו. "אם יש משהו נורא שיכול לקרות לעיזבון כזה מופלא כמו שהוא השאיר, זה שלא יציגו אותו" צילום: סלי בן אברהם שנה אחרי מותו נסעה ללונדון והציעה את מחזותיו לפרסום אך נדחתה בנימוס. ורק לפני ארבע שנים החל פרויקט של תרגום מחזותיו לאנגלית שעבר בישיבה באכסדרת הנשיונל תיאטר כשהיא מתרגמת סימולטנית במשך שעתיים וחצי באנגלית את “הילד חולם” לאחת המנהלות הבכירות. ב־1 בנובמבר תצא לאור בבריטניה אנתולוגיה בת שלושה כרכים עם 15 מחזות של לוין שתופץ לחנויות והתיאטראות המובילים.
בשאלה מה ואיך לוין היה רוצה שייעשה ביצירתו לאחר מותו היא לא אוהבת להתעסק. כשהיא נשאלת איך זה שאין עדיין רחוב על שמו של חנוך לוין, היא מספרת: “פעם נסענו באוטו וראינו רחוב נסים אלוני, אז חנוך אמר שבמקום לקרוא רחוב על שמו, שיעלו את המחזות שלו”, כך שמה שברור לברטו שזוהי צוואתו האמיתית: שכל מחזותיו יוצגו. “בהתחלה ניסיתי לשמור על מה שחשבתי שהוא רצה, אבל המציאות של החיים אחרי המוות משנה החלטות ותחושות. הוא היה אדם מאוד חד ובלתי מתפשר, ואני אדם אחר וגם יכול להיות שמה שהיה לי אז מאוד ברור, מטושטש יותר היום”.
ברטו אומרת שבמשך השנים דיברו על “השחקנים הלויניים”, אנשים שעבדו עם לוין וידעו בדיוק מה הוא רצה. “אני מאוד מבינה את זה, אבל הדבר הכי קשה בחלוקה הזאת הוא הפחד של היוצרים ה’לא־לויניים’ לנסות. אם יש משהו נורא שיכול לקרות לעיזבון כזה מופלא, זה שלא יציגו אותו. גם כשאני רואה דברים לא מוצלחים, אני שמחה שעושים ומנסים”.
חוה אלברשטיין בפרסומת המשתמשת בטקסט של לוין. הכסף יופנה לבניית אתר האינטרנט לזכרו צילום: YES מה אומר העיזבון מבחינה כלכלית?
“אלה כספים שאי אפשר להסתמך עליהם. אנחנו לא בארצות הברית ולא משלמים פה מיליונים על תמלוגים. הצד הכלכלי מעולם לא הוביל אותי ואת ארבעת בניו, אלא היצירה. האתגר הכלכלי הכי גדול שהיינו צריכים לעמוד בו היה הקמת ושימור אתר חנוך לוין”.
לפני עשר שנים הקימה המשפחה ביוזמת בנו אהרון לוין את אתר חנוך לוין. האתר מכיל את יצירתו במלואה ומשרת סטודנטים, חוקרים, אנשי תיאטרון וצרכני תרבות רבים”.
זאת הסיבה שהסכמת בפעם הראשונה לאשר שימוש בשיר שלו (“לונדון”) בפרסומת?
“האתר הוא בבת עינינו, הוא הוקם ומתוחזק במימון עצמי שלנו, המשפחה ומונגש לציבור הרחב בחינם. ההצעה לפרסומת הגיעה לאחר שהאתר קרס, והחלטנו להיענות לה כדי לבנות אותו מחדש. אז לכל הדואגים ל’פגיעה בשמו’ או ביצירתו של חנוך, אפשר להסיר דאגה”.
מתל אביב עד פריז
שלל אירועים בארץ ובעולם יתקיימו השנה לזכרו של חנוך לוין
לציון 20 שנים למותו של חנוך לוין יתקיימו מופעים ואירועים רבים, בהם פסטיבל בינתחומי גדול שיתקיים בחללים שונים בתל אביב, ותינתן גם פרשנות חדשה ליצירות של לוין על ידי יוצרים צעירים. ייחנך אתר חנוך לוין המחודש.
בספטמבר תעלה ההצגה “רווקים ורווקות” בבימוי עמית אפשטיין בתיאטרון גשר. באוקטובר תוצג בתיאטרון צוותא “אישל ורומנצקה”, יצירה תיאטרלית מוזיקלית שהלחין יוסי בן נון ל־17 נגנים, שחקן (דרור קרן) וזמרת (גוני כנעני). בינואר יעלה בתיאטרון הקאמרי המחזה “מתאבל ללא קץ” בבימוי ארי פולמן לתפאורה של דוד פולונסקי.
תיאטרון הבימה יעלה הפקה של “יסורי איוב”. ביולי תעלה האופרה “שיץ” שהלחין יוני רכטר וביים עידו ריקלין. פסטיבל ישראל הבא יעלה הפקה מחו”ל מיצירתו של לוין, ובחו”ל תוצג יצירה להרכב קולי וכלי מיתר בהלחנת מישל רוסקוני ל”יסורי איוב” בשוויץ; ובצרפת יעלה “אוי אליאס אליאס”, הקברט הלויני של ברטו, מוני מושונוב ודרור קרן.
