יצירת המחול "פראים" מעלה שאלות על חופש ונורמות חברתיות

המופע: "פראים"

מאת: ליאת דרור וניר בן גל

משך חזרות: שבעה חודשים

הבכורה: ב-1 באוגוסט, סוזן דלל

היצירה

מופע המחול "פראים" עוסק בשיער כמטאפורה לפרא ובשאלה מה משמעות הפראיות בחיי היומיום. הפרא הוא סמל המרדנות והחופש, חיה שמעולם לא הצליחו לאלף. הרבה פעמים הוא נתפס כדבר שלילי שמאבדים עליו שליטה, אלא שליאת דרור, שיצרה את המופע עם ניר בן גל, מוצאת שפרא הוא חוסן, שמאפשר לנו חיים יותר הרמוניים ומאוזנים. היא ורקדניה בחרו להמחיש זאת באמצעות העיסוק במריטת שיער כדימוי לחופש, המנוגד לנורמות החברתיות וללחצים תרבותיים, ומעלים את השאלה האם אנחנו צריכים לעצב את עצמנו?

מתוך החזרות למופע. חקירה שמשלבת בין תנועות מעוצבות לחופשיות צילום: רותם מורדיש

הכוריאוגרפים

דרור ובן גל, בוגרי האקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים, חיים ויוצרים יחד יותר מ־30 שנה. אחרי שנים בתל אביב, לפני שני עשורים הם עזבו את העיר הגדולה וייסדו במצפה רמון את האנגר אדמה, בית לאמנות ומחול שבו בית ספר להכשרת רקדנים, סדנאות ריקוד וריפוי ופסטיבלים. לפני שלוש שנים עזבו את המדבר והעתיקו את פעילותם למרכז התנועה אדמה בשדרות, שם עוסקת דרור לצד היצירה גם בריפוי ומדיטציה. בין עבודותיהם הבולטות: "דירת שני חדרים", "חמורים", "הריקוד השלישי" ו"אינתא עומרי" והמופע האחרון "אל ארביאטה".

העבודה

לעומת עולם המחול הקלאסי, שבו הכל מעוצב ומהוקצע, ב"פראים" יש חקירה תנועתית, והיא נעה בין תנועות סגורות ומעוצבות לבין תנועות חופשיות ופתוחות. התפאורה מינימליסטית וכוללת רק מאוורר וחתיכת בד שעוברת טרנספורמציה לאורך העבודה. הריקוד מלווה בטקסטים שכתבו היוצרים, כמו "אמא לקחה פיסת בד, הדביקה ומתחה על קדמת השוק.

'שלא יישארו נקודות אוויר', אמרה בעודה מעבירה את כפות ידיה בדריכות על גבי הבד... הכאב החד פילח, אמא הראתה לי את הבד ספוג השעווה, הכל נתלש. 'לא נשארה על הרגל אף שערה', אמרה בגאווה". "אני מרגישה שיש הרבה פחד מנשים שמשאירות שיער בבית השחי", אומרת דרור, שבעצמה בוחרת כבר שנים לא למרוט שערות. "כשהתחלנו לדבר עם הרקדנים על שיער, הגענו למקומות אחרים והוא העלה עוד שאלות בעניין הטבע והפרא. אצל גברים החרדה הפוכה - התקרחות. העניין של השיער הוא אישיו גם בצבא, שחותכים אותו כדי להכניס למסגרת, גם בחברה הדתית".